בסוף נתעורר לבד במדבר
אנחנו הישראלים נוהגים להתגאות ביכולות המופלאות של הכלכלה הישראלית כשבחוד החנית ניצבות הטכנולוגיה והחדשנות. אנחנו הרי "אומת הסטארט-אפ", ואצלנו נמצאים מיטב המוחות והרעיונות. אנחנו מובילי ההיי-טק והחדשנות, אנחנו קובעים את הטון.
אז אם אנחנו כאלה חכמים, איך זה קרה שבשבוע האחרון נתבשרנו, ביחד עם העולם, על-ידי הקבינט ההודי, על עסקת ענק עם הענקיות IBM וטאואר סמיקונדקטור הישראלית, והתקנאנו לשמוע שהעסקה תביא להודו טכנולוגיות והזדמנויות עסקיות מהודו ועד כוש? האם מישהו עצר לרגע לחשוב - מדוע הקבינט הישראלי הוא לא זה שמבשר לעולם על השקת הפרויקט אצלנו בנגב המשווע למקומות עבודה?
צר לי לבשר לכם שהקטר שלנו תקוע. וגם זה תוצרת ישראל. אנחנו תקענו אותו במו-ידינו. המשק הישראלי מבשר בשנתיים האחרונות על מחסור תקציבי. בתקציב המדינה נתבשרנו על הרבה קיצוצים, אך לא על אף מנוע צמיחה שאפשר להתכבד בו, מנוע שיסלול את הדרך לצמיחה כלכלית. והנה, בשבוע האחרון הזדעזעו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יאיר לפיד מכך שהצמיחה השנתית היא רק 2.3%.
נבחרי העם פועלים כמצוות הציבור. הציבור לא רוצה מתן הטבות מס לחברות ענק, ולכן לא יהיו הטבות מס לחברות ענק. למען האמת, בקרוב הציבור יוכל להירגע, כי בקצב הזה בקרוב לא יהיו לנו חברות ענק בישראל. תודו, נכון שבא לכם לצעוק בכיף: "מי צריך אותם, את אלה שנהנים על חשבוננו מהקופה הציבורית?".
אז בפעם הבאה כשמישהו אומר "מי צריך אותם, שלא יאיימו עלינו" - שהוא יתכבד ויסביר למה לא צריך אותם, ומהיכן הוא מציע למלא את הגירעון התקציבי. ואם אין לו תשובה ראויה - שיואיל בטובו ויתאפק.
בזמן שאנחנו מחסלים במו-ידינו את העתיד של כולנו, מדינות רבות הבינו כי היחסים עם החברות הזרות ועם התעשייה הם לא יחסים של איומים וחינוך לערכי הציונות, אלא יחסים פשוטים של כלכלה ורווחים. זוכרים? שנה א' בלימודי כלכלה? עניין של היצע וביקוש?
והנה השבוע התבשרנו כי אנשי רשות המסים, שהעזו להתחרות בשוק העולמי ולעודד ולמשוך תעשייה ופעילות לישראל, נכנעו לאיומי טבע, והבטיחו לה הטבות מס, ובלבד שתבחר לרשום בישראל פטנטים זרים - דבר שמן הסתם יביא לישראל כספים, טכנולוגיות והזדמנויות עסקיות מהודו ועד כוש.
אני מנחש שאם המיזם של IBM היה מוקם בישראל, הכותרת הייתה: "רשות המסים נכנעת לתכתיבי IBM ומעניקה לה הטבות על מנת שתקים מיזם בישראל ולא בהודו".
נכון שגם הטבות מס צריך לבקר, וגם הן צריכות להיות נכונות ופרופורציונליות, אבל אצלנו, ושלא לטובתנו, הטבות מס לחברת ענק הפכו למילים נרדפות לחוסר צדק חברתי לפוליטיקה.
צריך לומר בקול רם וברור: כאשר מעניקים הטבות מס כתנאי לקיום פעילות כלכלית ומתן תעסוקה במשק, זה לא נכון לחשב כמה מס חסכנו לחברת הענק ושמדובר באפליה, כי אלה אמירות שמעידות על חוסר הבנה בכלכלה ובמה שטוב יותר למדינה.
הורסים לעצמנו את החלום
כדאי לדעת כי כספי ההנחות לחברות, שניתנים כהטבות מס, לא באים על חשבונו של איש. הישראלי הביקורתי צריך להפנים את העובדה שהטבות מס לחברות הענק לא באות על חשבונו. הן לא יורדות מתקציב המדינה, לא באות על חשבון קיצוץ בתקציבי הביטחון והחינוך, והוא לא מממן אותן מכיסו.
להיפך. אם לא ניתן את הטבות המס האלה, ונמשיך בגישת ה"מי צריך אותם, שלא יאיימו עלינו וילכו" - נישאר ללא מחקר-ופיתוח, ללא תעסוקה, ללא צמיחה, עם גלי פיטורים (כך שלא יהיה מי שישלם מסים) והעלאות מסים, כדי לסגור את הגירעון התקציבי. ואז זה יהיה באמת על חשבוננו ומכיסנו.
כדאי לבדוק היטב מה קרה לנו, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לוודא שבעוד 5 שנים לא נתעורר לבד במדבר ונגלה שבמו-ידינו הרסנו לעצמנו את החלום.
* הכותב, רואה חשבון ויועץ לענייני מס, כיהן כסגן מנהל רשות המסים.
