המסמכים מהליכי הבוררות שהתנהלו בין המדינה לבין מפעלי ים המלח (כיל) בנושא התמלוגים מהשימוש במשאב הלאומי אשלג, יפורסמו לציבור - כך החליט היום (ד') בית המשפט העליון, שדחה את ערעורה של מפעלי ים המלח על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים שניתן ביולי 2013.
השופטים אשר גרוניס, אליקים רובינשטיין וצבי זילברטל החליטו לדחות את הערעור, בתום דיון שהתקיים הבוקר בתיק. בפסק הדין התקבלה עמדתם של עמותת "אדם טבע ודין" והתנועה לאיכות השלטון, לפיה יש לפרסם את הפרוטוקולים של הליכי הבוררות, וחייבו את מפעלי ים המלח בתשלום הוצאות בסך כולל של 60 אלף שקל לטובת העמותות הציבוריות.
באוגוסט 2012 פנו "אדם טבע ודין" והתנועה לאיכות השלטון למשרד האוצר בדרישה לפרסם את כל המסמכים הנוגעים להליך הבוררות שמנהלת המדינה מול מפעלי הים המלח, באשר לאופן חישוב התמלוגים על האשלג שישלמו המפעלים.
משרד האוצר נענה לבקשת הארגונים, אך מפעלי ים המלח הגישו עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים, במטרה למנוע את פרסום המסמכים ואת שיתוף הציבורה.
ביולי 2013 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את העתירה שהגישו מפעלי ים המלח נגד פרסום הפרוטוקולים והעדויות של הליך הבוררות בסוגיית תמלוגי ים המלח. השופט ד"ר יגאל מרזל קבע כי לא מדובר במחלוקת פרטית, אלא בסכסוך בעל מאפיינים ציבוריים מובהקים: "בסוגיית היקף התמלוגים שהמדינה מקבלת - כנאמנת הציבור כולו - בגין הניצול של משאבי הטבע של הציבור כולו", נכתב בפסק הדין. בית המשפט קבע כי מפעלי ים המלח ישלמו הוצאות משפט לתנועה לאיכות השלטון ולאדם טבע ודין בסך 20 אלף שקל.
המדינה תובעת 291 מיליון דולר
את הבוררות יזמה המדינה, ובמסגרתה היא תובעת סך משוער של 291 מיליון דולר. הטענה העיקרית של המדינה בבוררות היא לתשלום בחסר של תמלוגים בגין ניצול אוצרות הטבע של ים המלח.
בירור ההליך בבוררות דווקא נעשה בהתאם לתניית בוררות בשטר הזיכיון וחוק זיכיון ים המלח. הבוררות התנהלה לפני השופטת (בדימוס) טובה שטרסברג-כהן ועורכי הדין אלכס הרטמן ורם כספי.
בית המשפט העליון דחה את טענת העותרת, מפעלי ים המלח, שלפיה כאשר המדינה היא צד להליכי בוררות, היא אינה בגדר "רשות ציבורית", החייבת במסירת מידע לפי חוק חופש המידע.
בהקשר זה נקבע, בין היתר, כי לשון חוק חופש המידע ותכליתו מחייבים את דחיית טענת העותרת, וכי אין מקום להבחין בין "כובעים" שונים של הרשות הציבורית, אפילו כאשר היא צד להליכי בוררות.
"שקיפות ציבורית"
עוד נקבע כי גם אם יש אינטרס להגן על הליכי בוררות ופרטיותם, אין מדובר בעיקרון מוחלט אלא בעיקרון יחסי, שיש לאזן אותו אל מול עקרונות ואינטרסים ציבוריים נוגדים - כגון זכות הציבור לדעת. הדגש בפסק הדין הוא בקביעה כי האיזון צריך להיעשות בתוך חוק חופש המידע.
עם זאת - ובמסגרת החשיבות של קבלת החלטה מאוזנת בנדון - החזיר העליון ב-3 הקשרים קונקרטיים וספציפיים את העניין למדינה, על-מנת שתקבל החלטה סופית: מדובר בשקילת אפשרות הפגיעה שבמסירת מלוא המידע בצדדים שלישיים מלבד מפעלי ים המלח; ובשמיעה של טענות קונקרטיות וספציפיות של מפעלי ים המלח בעניין אי-מסירה של מידע שיש בו סודות מסחריים וכלכליים שלה, או מידע שהותנה לגביו באופן מפורש או משתמע שהוא לא יימסר לצדדים נוספים (מסמכים וחוות-דעת).
עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל "אדם טבע ודין", מסר: "כיל ניסתה להתיש אותנו בהליכים משפטיים ארוכים ויקרים, אך לא הרפינו והצדק ניצח. בית המשפט העליון נתן עדיפות לשקיפות הציבורית, וכעת ברור לכולם כי המידע הציבורי שייך לציבור, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במשאבי טבע כמו ים המלח השייכים לכולנו. כעת נעמוד על המשמר על מנת להבטיח שכיל תשלם לציבור את כל הכספים המגיעים לו בשל ניצול ים המלח לטובת אינטרסים כלכליים פרטיים".
עו"ד דנה טבצ'ניק, ראש תחום כלכלה ומשאבי טבע ב"אדם טבע ודין", ציינה כי "העליון שם סוף להתנהלות של כיל, שלא רק ממשיכה לנצל באופן מחפיר את משאב ים המלח, אלא גם להסתיר מהציבור את המידע בנוגע לתביעה המתנהלת נגדם על כספים שלא שילמו עבור ניצולו".
עו"ד נידאל חאיק, מנהל תחום הליטיגציה בתנועה לאיכות השלטון, הוסיף כי "העליון חזר ועמד על חשיבותו של המשאב הציבורי, ים המלח, ומתוך כך דחה כל ניסיון לנהל את העניינים הקשורים לתמלוגי ים המלח הרחק מעינו של הציבור. מדובר בהלכה חשובה החוזרת ומדגישה את חשיבות המעורבות הציבורית בכל הנוגע לניהול משאבי הטבע של המדינה".
מכיל נמסר בתגובה: "בית המשפט העליון החליט להשאיר על כנה את החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה המדינה תיתן פומבי למסמכי בוררות מסוימים ללא הסודות המסחריים המופיעים בהם, וכך ייעשה". (עע"מ 6634/13).