מי לא מפחד מהסינים שבאים לרכוש את תנובה? אפילו ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי הזהיר ששליטה סינית בנכס אסטרטגי כמו תנובה היא סכנה, שכן "סין תומכת בקיצוניים שבאויבנו". וגם יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ אבישי ברוורמן, הזהיר כי תנובה צריכה להישאר בשליטה ישראלית, כדי "שלא נהפוך למדינה שלא קשורה לקרקע ולעתיד".
הלוי וברוורמן אינם לבד. גם בארה"ב יש לא מעט "סינופובים", שבשנים עברו התנגדו ואף הצליחו לטרפד עסקאות עם הסינים.
ב-2005 למשל טען הממשל האמריקאי כי ממשלת סין מנסה להשתלט על שוק הנפט העולמי, וכך מנע מחברת חיפושי הנפט הסינית "CNOOC" לרכוש את חברת הנפט של קליפורניה, "Unocal".
בפברואר 2012, ובשם שמירת הביטחון הלאומי, מנע אותו הממשל מיצרנית ציוד ההנדסה הסינית "Sany" להקים חוות רוח באורגון, ובאוקטובר 2012 הכריזה ועדת המודיעין של בית הנבחרים האמריקאי כי יצרניות ציוד התקשורת הסיניות Huawei ו-ZTE מהוות איום על הביטחון הלאומי של ארה"ב, מאחר שהן משרתות את אינטרס ממשלת סין והמפלגה הקומוניסטית.
אפשר להבין את הרתיעה האמריקאית מהחברות הסיניות, ולא רק בשל הגישה השונה שמחזיקה כל אחת מהן כלפי זכויות אדם, זכויות עובדים וחופש הדיבור. מדובר בחברות, בחלקן ממשלתיות, שנתמכות ומנוהלות במבנה שליטה מרכזי על-ידי מפלגת שלטון קומוניסטית, המנסה להגדיל את השפעתה הפוליטית והכלכלית בעולם.
הסינים מיישמים באגרסיביות "מדיניות יציאה החוצה", התומכת באמצעות בנקים הנמצאים בשליטת המדינה בחברות מקומיות להתרחב אל מחוץ לסין.
על-פי נתוני American Enterprise Institute, השקיעו חברות סיניות ב-2013 סכום של כ-85 מיליארד דולר מחוץ לסין (מתוכו כ-14 מיליארד דולר בארה"ב), וזאת לעומת כ-10 מיליארד דולר בלבד ב-2005.
לא מדובר רק ברצון להשיג השפעה פוליטית או להיהפך למעצמה כלכלית, אלא גם בכורח כלכלי.
בשל עודף מתמשך בחשבון הסחורות והשירותים, מחזיקה סין ביתרות מט"ח עצומות של כ-3.7 טריליון דולר, אשר מחוסר ברירה חייבות בחלקן להיות מושקעות מחוץ לסין (אחרת תהיה להן השפעה אינפלציונית חזקה).
עד לפני זמן לא רב, וכדי להגן על עצמם מפני עליית מחירי הסחורות בעולם, נהגו הסינים לרכוש בעיקר חברות העוסקות בהפקת סחורות חקלאיות, אלא שלאחרונה נראה כי הם רוכשים מכל הבא ליד.
בין העסקאות הידועות שביצעו הסינים ניתן למנות את רכישת חטיבת המחשבים האישיים של IBM (תמורת כ-1.25 מיליארד דולר ב-2005); את יצרנית הרכב השוודית Volvo (2010, כ-1.5 מיליארד דולר); וגם את יצרנית "המונית הלונדונית" שנקלעה לקשיים, אותה רכשו הסינים לאחרונה תמורת כ-17.5 מיליון דולר, ויש עוד דוגמאות רבות.
ארה"ב נכנעה לבולדוזר מהמזרח
ומה עם האמריקאים? נראה שהפחד שלהם מהסינים פחת, והם כבר אינם נוקטים בגישה אנטי סינית חד-משמעית, כשלאחרונה עשו מספר מחוות כלפי הענקית מהמזרח. במאי 2012 הם הניחו ל-Dalian Wanda" הסינית לרכוש את רשת בתי הקולנוע AMC בתמורה ל-2.6 מיליארד דולר; ובספטמבר 2013 אפשרו לסינים לרכוש את Smithfield Foods (יצרן בשר החזיר הגדול בעולם) מווירג'יניה בכ-4.7 מיליארד דולר, וזאת על אף שהרכישה הועלתה לדיון בקונגרס, בו הועלו שלל טיעוני נגד לעסקה מצד מגדלי חזירים ושומרי הביטחון הלאומי כאחד.
במילים אחרות, העברת השליטה בתנובה לידיים סיניות, אם תתרחש, אינה אלא חלק מתופעה כלכלית גלובלית שבולטת בשנים האחרונות - רצונם של הסינים להגדיל את השפעתם הפוליטית והכלכלית. ואם ארה"ב, שנחשבה לגדולת המתנגדות להתפשטות הסינית, החלה במידה מסוימת להשלים עם המצב, נראה כי לישראל אין דרך אחרת אלא להצטרף אליה.
ולמי שחושש מהפלישה הסינית, אולי כדאי להזכיר כי בשנות ה-80 "תקף" את ארה"ב גל השקעות מיפן, אשר עורר חששות רבים על רקע ההיסטוריה בין שתי המדינות. היפנים רכשו כמעט הכול - מבניין רוקפלר סנטר בניו יורק ועד למפיקת הסרטים Columbia Pictures. כיום חברות בבעלות יפנית מעסיקות כ-400 אלף עובדים בארה"ב, והנוכחות שלהם בארה"ב כבר לא מפריעה לאיש.
