ריפרוף קצר בעיתון הבוקר גרם לי לחשוב שוב על מוסד הנשיאות של מדינת ישראל. תפקיד שאת מידותיו תפר דוד בן-גוריון כדי שיוכל להזיז אליו הצידה את חיים וייצמן, אשר אמר בעצמו כי "המקום היחידי שהנשיא יכול לדחוף את אפו הוא הממחטה שלו".
וזו רשימת הידיעות מהבוקר (ג'):
1. מינוי של חבר כנסת ערבי נוצרי לוועדה המייעצת לשוויון הזדמנויות בעבודה כדי להבדיל בין תושבי ישראל המוסלמים והנוצרים (אם זה לא היה כל-כך עצוב, זה היה מצחיק).
2. שבוע האפרדטהייד הישראלי המצוין היום בקמפוסים ברחבי העולם (גילוי נאות: כותב שורות אלה חבר ההנהלה הישראלית של ארגון STAND WITH US שנלחם להפיץ את האמת על החברה הישראלית, שלמרות המורכבות שלה, אי-אפשר לכנותה בשום פנים ואופן אפרדטהייד).
3. והדובדבן שבקצפת: עוד פוליטיקאי שבדרכו לרעות בשדות, מכריז על עצמו כמועמד למוסד הנשיאות של מדינת ישראל.
התשובה לשאלה מה הן הדרישות למי שמאכלס את מוסד הנשיאות היא שאין דרישות - יש נסיבות.
במשך שנים המוסד הזה אוכלס בפרסונות שמונו למשרה בשיטת קח-תן. מינוי קח-תן הוא מינוי של פוליטקאים. לתפקיד הנשיא ימונה פוליטיקאי שהמערכת הפוליטית רוצה להזיז למקום שבו ידחוף את אפו רק לממחטה שלו. לחילופין ימונה איש אקדמיה שמזוהה פוליטית עם הרוח הפוליטית השלטת, כדי להשפיל פוליטיקאי/ם אחר/ים שחשקו במשרה, על כיבודי הממלכתיים וההכרה הציבורית שהיא מביאה.
במשך השנים היו נשיאים שעשו לנו הרבה כבוד, אך עובדה זו לא משפיעה על הדרך שבהם מונו ועל תיאור התפקיד. המינוי האחרון, שמעון פרס, שמונה מאחד הסיבות שמניתי, הוא "שובר משחק".
מוסד הנשיאות זכה לעדנה בימי שמעון פרס. הוא יצק לתפקיד כבוד, ממלכתיות, הכרה בינלאומית והחשוב ביותר - תוכן, זאת בזכות העובדה שלא חשש להביע את דעתו בנושאי השעה.
עם פרישתו של פרס מהתפקיד נולדת הזדמנות להנהיג שינוי בזהות הפרסונה שנכנסת לתפקיד נשיא המדינה ולאופן שבו היא נבחרת. נוצרה הזדמנות אמיתית ל-120 נבחרי העם לשבור מסורת ארוכת-שנים של מינויי קח-תן.
הבחירה שלי (שנעשתה בשבריר שנייה) היא שופטת העליון בדימוס דליה דורנר. אינני מכיר אותה אישית, אלא רק את פועלה במשך שנות העשייה הציבורית.
דורנר אינה פוליטיקאית. היא אישה דעתנית שהייתה שותפה להגדרת החברה שלנו. המנעד הרחב של חוש הצדק שלה ברור ונגיש. היא נולדה באודסה, שנותיה הראשונות עוצבו באיסטנבול ובפנימיית "נווה ילד".
בין היתר אמרה דורנר: "מדריכינו הייקים חינכו אותנו לערכים אוניברסליים: אהבת האדם, כיבוד האדם באשר הוא אדם, והעיקרון הקאנטיאני לפיו אדם לעולם אינו אמצעי להשגת תכלית, אלא לעולם הוא התכלית לעצמה. מטען זה נשאתי עמי בכל אשר הלכתי".
איוון האיום, דניאל דנילוביץ', אליס מילר, איקרית ובירעם, "פלייבוי", עמוס ברנס, פסק דין גל"צ - כולם אבני-דרך בגיבוש הזהות של המדינה שלנו. היא הביעה את דעתה במגוון רחב של נושאים: שוויון מגדרי, זכות ביטוי שווה לשמאל ולימין, זכות הקניין והגבולות שיש למתוח בין טובת הפרט לטובת הכלל.
אם יש עוד אנשי ציבור ורוח דעתנים שמוכנים להרים את הכפפה ולבוא ולהציג את מועמדותם כדי לשרת במשרה - שיקומו ויציעו את עצמם. ככל שיהיו עוד אנשים מסוגה של דורנר שאפשר יהיה לבחור ביניהם - ייטב.
במציאות המפוצלת והמגורענת שלנו בה שוללים חינוך בסיסי מלומדי תורה, קומוניקציה עם השכנים שלנו על-ידי צמצום לימודי הערבית, התגרענות אתנית, מגדרית ודתית - אנחנו זקוקים לכם.
ורק בקשה אחת יש מנבחרי העם: הפסיקו את מינויי הקח-תן, או בטלו את מוסד הנשיאות. זו בקשה גדולה מדי?
* רן גפן הוא הבעלים של חברת זכויות המוזיקה MMG ועיתונאי לשעבר ב"העיר" וב"חדשות".