1. יש משהו מכמיר לב בקרב שהתרחש אמש (ב') בקרית אליעזר על מקום במאבק על אירופה - או במילים פחות עדינות: משחק על פירורים - בעיקר כיוון שנכחו בו למעלה מ-12 אלף איש ועד לפני שלוש שנים הוא היה משחק העונה. מה שנהיה ממכבי חיפה והפועל ת"א כבר לא נעים, בעיקר מכבי חיפה.
כבר שלוש עונות שחיפה לא זוכה באליפות. יותר מזה, היא לא פקטור אפילו במאבק. העובדה שחיפה לא רלוונטית למאבק האליפות בשלב כל כך מוקדם הופכת את המאבק שלה על אירופה למעורר רחמים. מצד שני, מרשים לראות שהיא לוקחת את זה בשיא הרצינות, וזה אומר נוכחות קהל ונוכחות של קבוצה. בפרק הזמן הזה שבו חיפה התרסקה מקצועית מול מכבי ת"א, היא לרגע לא איבדה את הפאסון שלה. חיפה יכולה לא לזכות בשני המקומות הראשונים, לעוף מהגביע מול הפועל רעננה בסיבוב ח', להיאבק עם קריית שמונה הצנועה על מקום באירופה, ועדיין לשמור תדמיתית על מקומה בין שני המועדונים הגדולים בישראל.
וזה יפה, כי היריבה הפועל ת"א שנמצאת במרחק לא גדול מבית"ר ירושלים של אלי טביב, היא מועדון שאיבד מהר מאוד את מקומו בצמרת. העונה השיגה הפועל ת"א 51% הצלחה, שזו לא נפילה כזו גדולה לעומת השנתיים הקודמות. אבל תסתכלו על הפועל ת"א ותשאלו את עצמכם: זה מועדון צמרת? זו קבוצה לאירופה? הרי מה יש בהפועל ת"א - עניין שנראה היטב אמש בחיפה - חוץ מעומר דמארי? קבוצה שמניעה את עצמה לדעת, אוסף עגום של שחקנים בינוניים או מזדקנים או לא רלוונטיים או כאלה שצובטים עד לרגע זה את עצמם על כך שהם מוצאים את עצמם משחקים, ממש משחקים, במשחק מול מכבי חיפה בקרית אליעזר. שיטת המשחק של הפועל ת"א היא בעיקר אחיזת עיניים. השגחה צמודה על דמארי - שהוא באמת חלוץ יוצר דופן אבל לא כזה שאפשר להעמיס עליו גורל של מועדון כמו ערן זהבי למשל - ואין הפועל ת"א. מכבי חיפה עושה בשתיים וחצי מסירות, מיקום וקבלת החלטות, את מה שהפועל ת"א עושה בחפירה אינסופית של הנעת כדור עקרה. לפעמים זה מצליח, כשפוגשים את רמה"ש.
2. הפער בין מכבי ת"א להפועל ב"ש עומד על ארבע נקודות. לא רק ה-1-3 של מכבי על ב"ש בבלומפילד הבהיר כי הפער בין הקבוצות הוא הרבה יותר מאשר משחק אחד לפה או שם, אלא גם התחושה שזה רק עניין של זמן עד שמכבי תתפור את כל יריבותיה לצמרת ותפתח פער משמעותי יותר. העניין הוא שהפועל ב"ש בשלה, וה-0-4 ברמת השרון, גם אם הושג מול הקבוצה החלשה בליגה, הוא הוכחה לכך שב"ש עושה כל מה שמכבי ת"א עושה, לפעמים אפילו מרשים יותר, אבל לא לוקחים אותה ברצינות כי קוראים לה הפועל ב"ש ולא מכבי ת"א. אז הנה, תבענו את עלבונה של הקבוצה הנהדרת מהדרום שעם אחוז ההצלחה שלה היתה זוכה בתשע אליפויות מתוך עשר האחרונות שהושגו בישראל. וזאת אולי הסיבה שבכל זאת אסור לסגור עדיין את מאבק האליפות.
3. ההתרסקות של רן בן שמעון שעלול לסיים עונה כמאמן בהפועל ת"א בלי להגיע לאירופה, מהדהדת יותר בהתחשב בכך שעוזרו בקרית שמונה, ברק בכר, מקדים אותו בטבלה בהפרש משמעותי של ארבע נקודות. בכר הוא הוכחה לכך שהמערכת בקרית שמונה זה הדבר הכי דומיננטי בהישגים שלה בשנים האחרונות, שהפכו אותה למועדון לגיטימי בצמרת הכדורגל הישראלי, ולא דווקא מאמן כזה או אחר.