האביב של אסדמפקדי החטיבות בארגון המורדים "צבא סוריה החופשי" לא ידעו על הדיל שנרקם בשקט מעל ראשיהם. בלי לקבל את עצתם של הקצינים בשטח, החליט סגל הפיקוד הבכיר להדיח את המפקד העליון של הצבא החופשי, גנרל סלים אידריס.
ההפיכה הפנימית שביצעו הייתה מהירה, יעילה ונטולת אלימות. למורד מספר אחת לא הייתה אף השהות למחות, והוא מיד הוחלף באחר. המפקדים בדרגי השטח למדו על השינוי הדרמטי מתחנות הטלוויזיה בלוויין.
בהדחת הגנרל אידריס רשם משטר הבעת' בסוריה הישג נוסף בסדרה של ניצחונות על אויביו. אידריס, בעברו קצין קשר ואלקטרוניקה בצבא בשאר אל-אסד, נשיא סוריה, הלך הביתה בתחושת כישלון. המערב אמנם השליך את יהבו על "צבא סוריה החופשי", אבל בשנה האחרונה ספגו אנשיו מפלות סדרתיות.
כמעט כל המאחזים שכבשו מידי צבא המדינה נלקחו מהם על-ידי חיילי אסד ובעלת-בריתם החיזבאללה. לפתע מצאו פקודיו של אידריס את עצמם נלחמים בשתי חזיתות: במשטר מצד אחד, ובמורדים הסלפיים מצד שני.
לפני כ-3 חודשים פשטו מורדים מארגון הג'יהאד "החזית האסלאמית" על מתחם צבאי בפיקודו של אידריס בגבול עם טורקיה. הם בזזו נשק ותחמושת, בהם אמצעי לחימה שתרמו האמריקאים. אידריס נאלץ לברוח מחשש לחייו.
הוא נמלט לדובאי, ומאז לא חזר. משנוכחו האמריקאים כי אמצעי לחימה שהעניקו למורדים נפלו בידי לוחמי הג'יהאד, החליטה ארה"ב להקפיא זמנית את העברתם. באחרונה הפך הקצין הגולה למובטל רשמית. מחליפו הוא עבד אל-אילאה אל-בשיר, מפקד אזור קונייטרה בצבא המורדים.
בשנתיים האחרונות היה גנרל אידריס הכתובת העליונה עבור המדינות שעשו יד אחת להפיל את המשטר הסורי. היו אף שהימרו כי בכוחו לרשת את אסד לאחר לכתו. לקואליציה הזו חברו צרפת, ארצות הברית, בריטניה, סעודיה, קטאר וטורקיה. אידריס רשם מאות שעות של שיחות אישיות עם בכירים בארגוני המודיעין והצבא של מדינות אלה, באיסטנבול, בפריז ובלונדון. הם תיאמו איתו את העברת הנשק למורדים ואת המהלכים בשדה הקרב. אידריס שנא את הקיצוניים מבין המורדים וניסה לקצץ את כנפיהם, אבל גם בכך נכשל. כיום מובילים גדודי הג'יהאד את המאבק נגד אסד.
בעוד שבועיים ימלאו שלוש שנים למלחמה בסוריה. מאז פרץ המרד נגדו, מצבו של אסד לא היה יציב יותר. באופן יחסי, כמובן. אמנם חלקים נרחבים מארצו נתלשו ממנו, אבל האיום על שרידות משטרו נחלש בעקבות סדרת הישגים: הקרב על אזור אל-קוסייר בגבול לבנון, שבו הביסו לוחמי חיזבאללה את המורדים; ההסכם לפירוק הנשק הכימי, שהעניק למשטר עוד שנה של חסד ומנע ממנו תקיפה אמריקאית; סדרת המפלות בשדה המערכה שהנחיל צבא המשטר ל"צבא סוריה החופשי", ועתה הדחתו של אידריס.
אבל הניצחון הגדול ביותר של אסד הוא הצלחתו לשכנע את המערב, לאחר תקופה ארוכה שבה אטמו בפניו את אוזניהם, כי מחליפיו יהיו גרועים ממנו. בפריז, בלונדון, בברלין ובוושינגטון הבינו לפתע לאיזו צרה הכניסו את עצמם כאשר תמכו במרד. בשורות המורדים לוחמים גם מתנדבים מערביים, שחלקם התאסלמו. כשיסיימו את משימתם הקדושה בסוריה, הם ישובו למולדתם עם מחשבות על ג'יהאד ומבט עצבני בעיניים.
בשלוש השנים האלה מצא את עצמו בשאר לועג יותר מפעם אחת למנהיגים שביזו אותו. כזה היה מוחמד מורסי במצרים, שקרא לסילוקו של אסד ומצא את עצמו בכלא. כך היה ניקולא סרקוזי בפריז, שאיחל לאסד גורל דומה לזה של קדאפי והובס בידי מתחרהו פרנסואה הולנד; ועתה גם אידריס, שנלחם להפילו ונפל.
גם אצלנו, בישראל, הגיעה השעה להרהור קטן של חשבון-נפש. הזיכרון הקצר השכיח את מקהלת הקצינים במיל' והפוליטיקאים הבכירים, שקראו בחובבנות להפלת המשטר בדמשק - בלי לחשוב מה יהיו ההשלכות על גבולה הצפוני של ישראל.
* הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל.
