כבר כשהיה קטן חלם דוד אבנר, 62, להיות טייס. הוא בנה טיסנים, הטיס אותם וחיכה בסבלנות לצבא. אבל כמו בסיפורי האהבה הגדולים, גם כאן הייתה אבן נגף. כשהגיע למיונים התגלה כי יש לו ליקוי ראייה, והחלום נגוז. הוא לא ויתר, ו-20 שנה מאוחר יותר הצליח לממש את אהבתו ולהוציא רישיון טיס. מאז אף נוף לא ייראה מרהיב יותר, אלא מתוך מטוס קטן, שתלוי בין שמים לארץ.
"על אותו נוף אפשר להסתכל בנחת מבעד לחלון מגדל או כשאתה בסיטואציה של מאמץ או סכנה, ואז הוא גורם לך הרבה יותר הנאה. אי אפשר לתאר את ההרגשה כשאתה מביט על לוע הר געש באלסקה מהמטוס. זהו נוף שאתה מתאמץ ומסתכן כדי להגיע אליו, ולכן הוא יפה ומרגש יותר מאשר אם יביאו אותך לשם בלימוזינה. הידיעה שהצלחת להתגבר על קשיים וסכנות בדרך, מביאה אותך לריגוש".
- מטוסים מרגשים אותך?
"אני מתעסק בהרבה ענפי ספורט, וביניהם סקי ואופני שטח, אבל הדבר הכי פחות רגיל הוא טיסה באולטרלייט. אתה טס בגובה נמוך של כ-200 רגל, לא בנתיבי הטיסה הרגילים, אתה לא מפוקח על ידי רשויות התעופה של חיל האוויר ואתה לא חייב לטוס משדה תעופה אחד לאחר. טסתי בטיסות רגילות זמן מה עד שמיציתי את העניין. באולטרלייט, בגלל שטסים נמוך, הטיסה מסוכנת הרבה יותר. אם יש לך תקלה אתה מעלה משמעותית את רמת הסיכון. במקרה שהמנוע מפסיק לפעול, למשל, אתה צריך להחליט מהר מאוד איך לפתור את הבעיה, סביר להניח שאתה גם נמצא מעל ים או הרים ואז אתה במצב קשה יותר. בטיסה הרגילה, כשיש 30 אלף רגל מתחתיך, אתה יכול להתארגן, לבדוק את המצב שלך, להתייעץ עם השדה".
- ולמרות כל הסכנה אתה טס במטוסים הקלים לפחות פעם בשבוע.
"כן, כי אנחנו יכולים לרדת למהירות נמוכה מאוד, כמעט לרחף מעל מקומות מאוד מיוחדים, ולראות נופים עוצרי נשימה. הבדיחה היא שאם אנחנו לא יודעים איפה אנחנו, אנחנו פשוט יכולים לקרוא את השלט מהמטוס. הטיסות אתגריות מאוד, ואנחנו נוחתים בשטח פתוח".
לא פוחד לפחד
"בקיץ האחרון התארגנו שישה טייסים - שחוץ ממני כולם טייסי קרב מחיל האוויר - ויצאנו לאלסקה, לקורס טיסות הישרדות שמעביר ג'יי, טייס קרב אמריקאי בוגר וייטנאם. צריך להבין שאלסקה היא השטח הפראי היחיד שנשאר בעולם, ושמזג האוויר משתנה במהירות ברמה של דקות. נחתנו בשדה לבה, קשרנו את המטוסים שלא יעופו לנו ברוח, ויצאנו לטיול. מרחוק ראינו איך שטיח של עננים מכסה את העמק בלבן עמוק ומתקרב אלינו במהירות גבוהה. היינו בטוחים שניתקע במקום למשך שלושה ימים ולהפתעתנו הענן התחיל להתפוגג, זה נראה כאילו מישהו מגלגל את שטיח העננים במהירות, מקפל את הלבן הסמיך הזה חזרה ומפנה עבורנו את העמק, כל זה בתוך דקות.
"הקורס הזה נועד ללמד אותך איך לחיות בתנאי שטח קשים. ג'יי שובר את כל הפרדיגמות שלמדת על טיסה ומלמד אותך איך ממריאים מגדות אגמים ואיך שורדים את הטבע וחיות הטרף במידה ואתה נתקע. תוך כדי המסע התגלה שהוא שרוט רציני וזה הוסיף הנאה גדולה. היינו ארבעה מטוסים עמוסי טונות ציוד. הגענו למקומות לא מאוכלסים, פראיים, שבהם אתה מתחרה עם הדובים על מקומות הנחיתה. אתה מבין שסביר להניח שחלק מהדובים שם לא ראו בן אדם מעולם. נחתנו על גדת נהר שבו הדובים יורדים לצוד דגים, והם עומדים ומסתכלים עליך".
- מצאת את עצמך, טייס לא מנוסה יחסית, עם טייסי קרב מאומנים היטב.
"כן, וזה מה שמייחד אותי בעניין. הם טייסים עם 6,000 שעות טיסה בחיל האוויר ואני לא. לעתים זה גם עבד לטובתנו. היה מקרה שבו ג'יי רצה לנחות בנקודה בגודל של סיכה, אף אחד לא פצה פה - משחקי האגו של הטייסים הישראלים מול הטייס האמריקאי - ואני הסתכלתי וחשבתי שאולי זה לא רעיון כל כך טוב, ובגלל שאין לי ענייני אגו אמרתי: 'בואו נחפש משהו טוב יותר, הרי לא מוכרחים להתאבד היום'. ואז שמעתי את אנחת הרווחה, איזנתי אותם".
*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר בסטימצקי