רן שריג לא נוהג להתראיין. הוא מעדיף לנסח את המסר שלו ב-140 תווים בטוויטר, לדלג מעל הציניות העיתונאית, להימנע מהמפגש עם הטוקבקיסטים צמאי הדם שהפך אותו לבשר תותחים.
"ביום ששאקיל אוניל עזב את עולם הכדורסל באמצעות הטוויטר ואמר לתקשורת 'אני לא צריך אתכם', הבנתי משהו", שריג מסביר. "התחברתי לתחושה של שאקיל שאמר 'אני לא אתן לעיתונאים שהרגו לי את הקריירה, שלכלכו לי אותה כל-כך הרבה פעמים, את הרגע הזה של הסיום'.
בקרוב שריג יהיה שחקן סולו בהצגת חייו. אחרי השתפשפות כשחקן משנה בסדרה "מקימי", הוא יישא סדרה שלמה על גבו. בגיל 42 הוא מגדל את עלמה (13) ונגה (9) מאשתו לשעבר נעמה תורן; את דניאלה (5) מזוגתו לשעבר עידית שריג; ואת מאיה (4), הבת של דנה ספקטור, זוגתו הנוכחית - אנסמבל בהחלט מסקרן ורב-משתתפים.
- הכתיבה על כל זה היא מעשה נועז.
"בבסיס שלה, הכתיבה היא מעשה מזוכיסטי. נורא קל לברוח מעצמך כל החיים. לפני שאתה כותב, יש את הרגע הזה שבו אתה יושב ועושה ניתוח בקור-רוח ללב של עצמך, לפגמים האישיים שלך. לקח לי המון זמן להעז לדבר פשוט, כן וישיר עוד פעם. לכתוב על גבר גרוש פעמיים, על הרומנטיקנים הגדולים מכולם, אלה שטיפשים מספיק בשביל להתגרש ולהתחתן ולהתגרש ולהתחתן עוד הפעם, ואז להתגרש שוב, ועדיין לחשוב שיש אהבה. לכתוב על הורות וסקס, ובוש בוואגינה".
- במה מתמקדת זכוכית המגדלת שלך?
"במלחמת המינים שנמצאת היום במקום מאוד מוזר. הדמות שלי היא של גבר גרוש, שמספר את הסיפור של הזמן הזה, שהוא מבלבל בכל דרך שלא נסתכל עליו. הסיטואציה כרגע היא שמאוד נוח לנשים לקבל מזונות, על סמך חלוקת התפקידים הישנה.
"מצד שני, ההורות העכשווית הביאה אותנו למצב בלתי נסבל מבחינתי, שבו אני יודע לעשות קוקו יותר טוב מהאמא של הבת שלי, לעשות צמה סינית, אני יודע מלא דברים שנשים לא חלמו שגברים יעשו. ואני לא בטוח שתרצי לשכב איתי אחרי שתראי אותי עושה את זה.
"או, למשל, גברים שרואים פורנו קשה עם נשים שהם כאילו יכולים להשיג בכל רגע נתון. גבר מגיע לדייט אחרי שהוא אונן 3 פעמים מול הפורנו, ואז אין לו כוח, לא רוצה אישה ולא דייט ולא בכלל. והאישה בפורנו מוגזמת, דמיונית, כאילו מתחרה עם הנשים הרווקות שבחוץ. מול זה יש מצב שבו אני רק אגיד לך שאני מת על הרווח שלך בשיניים או שארצה לגעת בך, וזו כבר הטרדה מינית. בעולם פוליטיקלי קורקט כל דבר מתפרש כהטרדה מינית.
"זה או פמיניזם נוקב או שוביניזם של פורנו קשה, אין יותר גברים-נשים. נשים צמאות למילה פשוטה של גבר, וגברים כבר מפחדים להגיד את זה, מפחדים להריח זיעה של אישה, מרוב שזה אמיתי. הסיטואציה יוצרת מנעד מאוד קטן. אני עם מנעד הרבה יותר גדול מזה. בדרמתיות, בג'סטות, במחוות, ביכולת גם להתנפל על דנה".
- איפה ליבת חוסר הצדק בעיניך?
"חצי מהמתאבדים בישראל הם גברים גרושים. היה אפשר לחשוב שנערים מתבגרים דיכאוניים או חיילים יתאבדו, אבל לא. יש פה עניין שטומנים לגביו את הראש בחול. למה זה? התחושה אצל גבר גרוש היא שלא צריך אותו, שהילדים לא רואים אותו, שסוף העולם הגיע. אני יכול להגיד לך שפיליפ סימור הופמן נמצא מת בדירתו, כשרק לפני 3 שנים היו לו חיים עם אישה ו-3 ילדים. עכשיו הוא מת".
- הוא מת עם מחט בזרועו. סליחה שאשתו לא רצתה ג'אנקי.
"זו רק דוגמה. חבר הביא לנו מתנה לוח שאפשר לכתוב עליו עם גירים. נגה התלוננה שמאיה משחקת עם זה יותר, אז עכשיו אני צריך לקנות אחד כזה לנגה לבית השני. הכול שניים. בית שניים, מיטה שניים, כיסא שניים, דב צעצוע שניים, ברבי שניים - ומעמד הביניים קורס. הוא לא מחזיק בית אחד, אלא שניים.
"לגירושים יש מחיר חברתי-כלכלי שצריך להסתכל עליו. ומי שמחזיק את הבתים האלה על הגב, את השריון על הגב, אלה גברים, ולצב הזה נשבר הגב. נשבר לו להחזיק את הפמיניזם ואת בלבול הזהויות של הזמן הזה. הוא עדיין מחזיק בתפקיד המסורתי הישן של הצב, ומבקשים ממנו לרוץ כמו שפן.
"גברים מגיעים למרכזי קשר של משרד הרווחה למרות שמעולם לא הרימו יד על אישה. הקלות הבלתי נסבלת של הרחקת גברים מביתם, השימוש הציני של עורכי דין במשטרה. מערכת המשפט בישראל צריכה להתעשת ומהר, היא מוטה לחלוטין".
- למה אתה כל-כך מגויס לנושא?
"אני שומע סיפורים כל הזמן. בדרך כזו או אחרת יש עוול אפילו בתוך החיים שלי. בואי נדבר פשוט: לא יכול להיות שהילדות שלי יהיו אצלי פעמיים או שלוש בשבוע, ושאשלם מזונות במשך 13 שנים, 12 חודשים בלי הקלה, חודש בחודשו. יש איזה עיוות מטורף בדבר הזה. אני נמצא יומיים או שלושה עם הילדות שלי, משלם מזונות, אני לפעמים גם קונה להן את הבגדים.
"אימהות לוקחות את הילדים שלהם בתור בני-ערובה. כשאתה גרוש זה כמו דין רודף, צריך לחפש את הילדים שלך דרך האישה ולשלם כופר בשביל לדבר עם ילדה בת 7. אין גברים גרושים שלא מכירים את זה".
- נראה שדנה הצליחה לפרום לך את התפיסות הקודמות לגבי נשים.
"את יושבת איתי שלוש שנים וחצי אחרי, ואני אומר לך שאני נהנה לשכב עם דנה כמו שלא נהניתי לשכב עם אף אחת אחרת. עזבנו בתים לפני שנגעתי בה, ועברתי כל-כך הרבה אכזבות מיניות מגופים זרים. זה היה יכול להיות מפח-הנפש הגדול של חיי. אבל זו הייתה הבטחה גדולה שהתממשה, כי זה מכיל את המרכיב של גוף-נפש, זה חשמל לגמרי. זה מצב שבו כל הקונספציות שבאת איתן מתרסקות לחלוטין.
"בזוגיות טובה אתה מתחיל להרגיש שאתה מגרד את הקירות של עצמך, חוזר לאותם המקומות שכבר היית בהם, לאותם הדפוסים. אם אתה נשאר, אתה בעצם יוצא לקרב הגדול נגד עצמך. זוגיות טובה מעמתת אותך עם המפלצות והשדים של עצמך, שם אתה יכול לגדול".
דנה מפתיעה אותנו בקפה, מגיעה עם מאיה לקחת את המפתחות לבית. "כיף לכם?", היא מתעניינת. כשהן הולכות, אני אומרת לשריג שמצלמות הטלוויזיה לא מעבירות את היופי שלה כראוי.
"היא לא יפה, היא יפהפייה", הוא אומר וממשיך לעקוב אחריה בעיניו. "היא יפה כמו שאף אחת לא יפה. היא מדברת כמו שאף אחת אחרת לא מדברת, והיא היחידה שאני סומך עליה. אני גבר שבע. אני כל-כך שבע, שאני לא רעב. אני לא מסתכל על נשים אחרות.
"מה שהכי קשה לי לראות ב'מחוברים' זה את המקום שאני קצת מזלזל בעידית. יש משהו קצת עלוב בלהיות כל-כך רעב. ב'בנות', אדם מסביר להאנה שהוא לא יכול להירדם אם הוא לא גומר. מצאתי מישהי שמבינה את זה. לאנשים מאוד מיניים סקס זה המקום היחיד שבו המילים נעלמות. ניסיתי יוגות ומדיטציות, ולא הצלחתי להירגע. לא הצלחתי לדומם אף פעם. המקום היחיד שאני מצליח לדומם זה המקום שאני גוף או תשוקה".
- הריגוש נשאר כשהיה?
"כשרק נפגשנו, דנה הייתה אהובתי החדשה, המאהבת שלי, אהבת חיי, וזהו. עכשיו, למשל, היא משמשת כשוטר הכתיבה שלי, 'קום מהמיטה וצא עכשיו לכתוב'. עם הזמן התווספו לכל אחד מיליון כובעים שונים. היא גם אמא, גם בת זוג, גם שותפה לעבודה. זה המקום המפחיד, כי סקס קשור בריחוק, זרות, בחסר, בתחושה של רעב".
- יש בך חרדה משגרה?
"לא חרדה משגרה, אלא משגרה לא מושלמת, מזיוף, מלהיות עם בת זוג שלא מחויבת לשמחה בזוגיות. והנה, הדבר שהכי פחדתי ממנו הפך להיות הדבר שדנה ואני קצת כמהים אליו היום, קצת שקט. אנחנו דרמה קווין. דנה ואני משדרים ברדיו, ושם שקט זה מוות. או בתוכנית בידור כשאתה בבלק-אאוט ואין לך מה להגיד, הרגע הזה של השקט הוא האימה. אני מרגיש שאני חי עם שרון וכסלר של האהבה. כל יום היא קמה בבוקר, מוציאה את מד הכינרת ובודקת איפה היא ואני נמצאים".
- לא מעייף?
"יש את הפחד שזה יקמול. שנינו ראינו את מערכות היחסים שלנו קורסות מול עינינו. הדבר שהכי התאוויתי לו הפך להיות הדבר שהכי צריך להיזהר ממנו היום, שלא נהפוך להיות מכונת ריגושים מכאנית".
- אתם נשמעים לי מעט זוג לסבי חופר.
"אין לי בעיה להיות לסבית. אנחנו גם נכנסים פנימה לתוך הלסביות. אם לסביות, אז עד הסוף. אנחנו משחקים, אנחנו לגמרי פלייפול. יש משחק שבו אנחנו חוקרות טבע, קלאריסה ורות. את רוצה לנחש מי מאיתנו זה מי?"
- לא מעוניינת.
"שלא תחשבי שדנה ואני משחקים רק משחקי קרבה ואינטימיות של לסביות. אני כל פעם מפתיע בווריאציה אחרת על הגבר שאני. למשל, אני שלמה, הנסיך העירקי החרישי של מפעלי גוטקס. זה שמאשר את בגדי-הים, וכל פעם דוגמנית אחרת זוכה לבלות איתו את הלילה".
- עולם הדימויים שלך נשמע כמעט זהה לזה של דנה. איפה אתה מתחיל והיא נגמרת?
"אנחנו מאוד מעורבבים, וזה מפרה. יש לנו עולם ושפה משותפת. היא אדם ציורי, ולפעמים הציורים שלה שוקעים לי בראש - ולהפך".
- יחסים פתוחים עולים אצלכם לדיון?
"בכל יום אנחנו מדברים על היחסים שלנו, פותחים אותם מחדש. כל עוד אנחנו עושים את זה, לא נראה לי שנפתח אותם החוצה. אני לא חושב שאישה רוצה לראות את הגבר שלה מקבל מציצה מאישה אחרת. זה יהרוג משהו בינינו. עזבי את הקנאה. היא מפחדת מזה פחד מוות. אני מפחד מזה גם. מניסיון, אני חושב שאם אתה מוכן שגבר אחר יזיין את האישה שלך, אתה לא אוהב אותה. זה אומר שמשהו מת שם. זרות גדולה נכנסת ביניכם, כמו רוח מזרחית".
*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר בסטימצקי.