מאות אלפי החרדים שיצאו אתמול (א') לרחובה של עיר לתפילה ולמחאה, לא התאספו נגד המדינה וגם לא נגד הצבא. ההוראה הייתה ברורה: בלי פרובוקציות ובלי הפרות סדר. מתאספים, מתפללים ומתפזרים. בשקט.
ההפגנה הגדולה כוונה נגד מסע מתוזמן, ממושך, שיטתי ופוגעני בכל סממן דת בארץ-ישראל, מאז הוקמה הממשלה האחרונה. ממשלה שרודפת את הציבור החרדי ואת מה שהוא מאמין בו בכל הזדמנות והיכן שרק ניתן.
ההתעקשות על סנקציות פליליות נגד מי שימשיך ללמוד תורה, זו רק בבואה למה שמתחולל כאן בשנה האחרונה. לא עוד הידברות והבנה לצורכי הציבור החרדי, אלא ייקוב הדין את ההר. גיוס בכפייה או כלא.
די מגוחך שדווקא השר יאיר לפיד הוא זה שמדבר בשם השוויון בנטל. האם לכתב המוכשר של עיתון "במחנה", יש רגשי נחיתות בשל תרומתו הצנועה לצבא-הגנה-לישראל? הוא זה שמדבר על שוויון בנטל? איזה שוויון? מה הוא עשה למען ביטחון המדינה? השתתף בכתיבת עיתון?
ככלל, המונח "שוויון בנטל" הוא אבסורדי. כי שוויון אין כאן. זה לא סוד שעל כל חייל קרבי אחד שנושא בעול, יש 9 חיילים שאינם קרביים, אז היכן השוויון? ואם כבר שוויון, אז איך לפיד ממשיך לתת יד לחבריו של השר נפתלי בנט, שסידרו לעצמם ולאנשי-שלומם את ישיבות-ההסדר, ועושים שירות מקוצר?
מי שמכיר את הציבור החרדי ואורחותיו יודע שצעדים דרסטיים כאלו רק מרחיקים את הציבור החרדי משילוב בחברה ובצבא. ולא רק זה, הם מעניקים עוצמה לקיצוניים שטוענים מלכתחילה כי אין רצון אמיתי לשילוב, אלא בעיקר לרדוף את הציבור החרדי.
לכולנו ברור שיש כאן נושא רגיש מאוד שחייב טיפול. אבל ככל שנושא הוא מורכב יותר, הטיפול חייב להיות רגיש יותר עם מחשבה צופה פני עתיד. אי-אפשר לעשות טיפול שורש ללא הכנה ראויה. במקרה הזה, בדומה למקרים אחרים, העדיף לפיד את הטקטיקה על פני הפרקטיקה.
מצד שני, נראה כי לא הייתה לו ברירה. את הכסף הוא עדיין לא מצא, וכך גם האזרחים. דיור בר-השגה הוא עדיין לא הצליח לספק, ובמלאת שנה למשרתו הרמה קיבלנו האזרחים מתנה בדמות עלייה של 8% במחירי הדיור; אז חוץ מלהכות בחרדים, מה נותר לו?
אבל בניגוד למה שנדמה, לציבור החרדי אין תלונות על לפיד. הוא לא היה מעולם שותף פוליטי שלנו; לא קיבל מהציבור החרדי דבר וחצי דבר, ולא הבטיח לנו מאומה. אפילו לבנט לא יכולות להיות לנו טענות. אמנם זה מתסכל שהוא "גנב" מפלגה של דתיים והעניק אותה לרודפי הדת; אך העובדה שחובש כיפה מוכן לתמוך בשליחת לומדי תורה לכלא, היא בלתי נתפסת. אבל כפוליטיקאי אין לו, וגם לא היה לו דבר עם הציבור החרדי. ואם לפעמים הוא חושב שבבוא היום יהיה לו, הוא טועה בענק.
נתניהו הוא זה שבוגד בנו וצריך לשלם את המחיר
לטענות של הציבור החרדי יש כתובות אחת: ראש הממשלה בנימין נתניהו. האיש שעלה לשלטון כמה פעמים בזכות הציבור החרדי. הוא ורק הוא, האשם. נתניהו הוא זה שבוגד בנו והוא צריך לשלם את המחיר.
ראש הממשלה יכול היה לעצור את הסנקציות הפליליות, שיותר משיש בהן אחיזה במציאות, הן ניתוץ סמל. הן מנתקות בפומבי את הקשר הגורדי בין לימוד תורת ישראל לארץ-ישראל. אבל נתניהו אינו עושה זאת, כנראה מסיבה אחת: הוא רוצה לשרוד בשלטון ובלי להתאמץ.
נתניהו יכול היה לומר: עד כאן. לפיד אינו רוצה? שיפרוש, ונכניס במקומו את הסיעות החרדיות. הרי ברור שהשר אביגדור ליברמן לא היה הולך היום לבחירות. אבל ביבי כמו ביבי העדיף שקט תעשייתי. הוא כנראה חשב לעצמו שהוא יוכל להמשיך לשסות בנו את הצמד-לא-חמד, לפיד ובנט, ולרחוץ בניקיון כפיו.
אז אם בהרכבת הממשלה הוא הצליח בטקטיקה הזו: לא עוד. הציבור החרדי יזכור לו לעד ולנצח את הבגידה בו. בכל הזדמנות ובכל צומת דרכים פוליטי, הוא כבר לא יוכל להביא אותנו בחשבון. ב-96' העלינו אותו לראשונה לשלטון בזכות הקמפיין, "נתניהו טוב ליהודים"; היום התברר לנו ש"נתניהו רע ליהודים".
הכותב נמנה עם בני העדה החרדית