הכוונה של חברת ברייט פוד הסינית לרכוש את מניות השליטה בחברת תנובה מידי קרן אייפקס מעוררת כמה שאלות אקטואליות. העברת השליטה של חברה ישראלית לידי קונצרן סיני ענק, בבעלות ממשלת סין, כבר מעסיקה ועוד תעסיק פרשנים כלכליים ופובליציסטים רבים בשבועות הקרובים. בעיקר כשמדובר בחברת תנובה, שמזוהה לגמרי עם המשק הישראלי בראשית דרכו, ואשר היא מתייחסת לעצמה בפטריוטיות, לרבות במוטו הצמוד לשמה "תנובה - לגדול בבית ישראלי".
לעסקה הזו יש היבט חשוב נוסף - שהוא מצבם של עובדי החברה. אם אכן תושלם העסקה, השליטה על תנובה תעבור בפעם השנייה בתוך 6 שנים. מבחינה משפטית, זהותו של המעביד - החברה - לא השתנתה אז וגם לא תשתנה הפעם. מה שכן ישתנה בעסקה הוא זהותו של בעל מניות השליטה בחברה. כך שמבחינת יחסי עבודה אין מדובר באירוע של חילופי מעבידים, לכאורה, על-פי משפט העבודה הישראלי.
לקביעה זו יש משמעות כפולה עבור עובדי החברה: האחת - שהם אינם נדרשים להגנות שמעניק החוק לעובד שהתחלפו מעסיקיו, שכן זהות מעסיקם לא השתנתה. מדובר לדוגמה בהגנה בחוק פיצויי פיטורים, הקובע כי במקרה של חילופי מעסיקים, העובדים זכאים לפיצויי פיטורים עבור כל תקופת עבודתם במקום העבודה.
גזילת זכות העובדים להגנה על עצמם
אולם לקביעה זו יש גם משמעות בעלת היבט שלילי על עובדי החברה, אשר אין להקל בה ראש. הנה ההסבר: בית המשפט העליון הכיר בזכותם של עובדים להתנגד לשינוי מבני במקום העבודה (כגון הפרדת מפעלים לחברות-בנות) ולשינוי בזהות המעביד ללא קבלת הסכמתם המפורשת.
טיבה של הלכה זו, שנקבעה לפי כעשור בפרשה שעסקה בהפרטת התעשייה האווירית, הוטלה אמנם בספק. אולם בפסק דין שפורסם החודש, ואשר עסק במיסוי המענקים שקיבלו עובדי בז"ן במסגרת הפרטת החברה, חיזקה שופטת בית המשפט העליון מרים נאור הלכה זו וקבעה כי היא זו מקובלת עליה. כך שההתנגדות תהא לגיטימית כל עוד היא נעשית בתום-לב ובמטרה לנהל משא-ומתן עם ההנהלה להבטחת האינטרסים של העובדים לאחר השינוי המבני בעסק.
עם זאת, זכות זו - להתנגד לשינוי המבני - לא תעמוד לעובדים בעת חילופי בעלי מניות השליטה בחברה. מתברר כי על אף שפוטנציאל הפגיעה בתנאי עבודתם ובביטחונם התעסוקתי של העובדים במקרה של חילופי מעבידים זהה לזה של העברת מניות השליטה בחברה, המחוקק הישראלי מסרב להכיר בשינוי זה כאירוע המצדיק מתן הגנה לעובדים. גם בית המשפט העליון מהסס ונרתע מלקבוע זאת. עדות לכך קיבלנו לאחרונה, גם כן בפסק הדין בעניין עובדי בז"ן.
המשמעות היא שהנהלת תנובה אינה מחויבת על-פי החוק לקבל את הסכמתם של העובדים למהלך מכירת השליטה. היא חייבת אמנם להתייעץ עמם, אך אינה זקוקה לאישורם, ואם הם יתפטרו, התפטרויות אלה לא יוכרו כפיטורים. בכך נגזלה זכותם של העובדים להגן על האינטרסים שלהם, העלולים להיפגע בעקבות העברת השליטה בחברה לידיים חדשות.
גישה זו של המשפט הישראלי ראויה לביקורת מכמה היבטים: ראשית, הטענה שלפיה חילופי בעלי מניות אינם מביאים לשינוי באישיות המשפטית של המעסיק, ולכן אין מדובר בחילופי מעבידים, היא מלאכותית, שטחית ובבחינת הטמנת הראש בחול. יש עשרות דוגמאות מהשנים האחרונות שמלמדות כי עם כניסתו של בעל שליטה חדש לחברה, מבוצעים בה שינויים מהותיים הכוללים פיטורי עובדים, שינוי מתכונות עבודה, פגיעה בתנאי העבודה ועוד (ראו מקרה "מעריב").
שנית, העסקה באמצעות תאגידים היא הדרך הנפוצה כיום בשוק העבודה. לכן, הדרה של חילופי בעלי מניות מראייה ומהגדרה של "שינוי מבני בעסק" או של "חילופי מעבידים" מרוקנת מתוכן את תכלית משפט העבודה המגן בישראל, שנועד לתת הגנה לעובדים במצבים שבהם מתחדדים פערי הכוחות בינם לבין המעסיק, כמו במקרה של חילופי בעלי מניות.
שלישית, נוכח שכיחות התופעות והעסקות של העברת מניות השליטה בחברות מיד ליד בשנים האחרונות (כמו במקרה של תנובה), חשופים העובדים יותר מתמיד לפגיעה בתנאי עבודתם בכל פעם שמניות השליטה בחברה עוברות לגביר החדש.
בקיץ 2011 נפל דבר בישראל, עת יצאו מאות אלפי ישראלים לרחובות במחאה על יוקר המחיה - מחאה שהתחילה ב"מחאת הקוטג'" של חברת תנובה. בעוד כמה חודשים, לאחר מכירתה של תנובה לחברה הסינית, יגלה הציבור הישראלי את מחירו של הקוטג'. בנוסף, עובדי החברה יגלו גם אם תנאי עבודתם יישארו כמות שהם - או שלממשלת סין יש תוכניות אחרות בשבילם.
* הכותב הוא מרצה בבית-הספר למשפטים במסלול האקדמי המכללה למינהל. לאחרונה ראה אור ספרו "זכויות העובדים בעת חילופי מעבידים".