חוק המזון היה אחת התקוות הגדולות של הצרכנים בישראל. אבל הנוסח שאישרה אתמול (ג') לקריאה שנייה שלישית הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה וועדת הכספים לא יביא בפועל להורדת המחירים לצרכן. גם הסעיפים שנשמעים על פניו לתועלת הצרכן, עלולים לפעול בסופו של יום לרעתו, והמחוקק שבא לברך יצא מקלל.
תחת פרק ה"שקיפות" הוחלט לחייב קמעונאים לפרסם אחת לשעה את מחירי כל המוצרים בכל סניף וסניף. התוצאה בפועל תהיה טבלאות אקסל של אלפי מוצרים בכל רשת, שבהן הצרכן ילך לאיבוד. חיפוש אחרי הסל הזול יהיה כמו חיפוש אחרי דגים קטנים באוקיאנוס.
בזמן שמסד הנתונים הרחב לא ישרת את הצרכן, הוא עשוי לשרת דווקא את רשתות השיווק. יש לומר כי כבר כיום, רשתות השיווק מדברות ביניהן. לא במילים - אלא במדפים. בזמן שאחת הרשתות מפרסמת מוצרי לוס לידר, והרשתות האחרות מיישרות איתה קו, היא מעלה מחירים של מוצרים אחרים; וגם כאן, לרוב, הרשתות האחרות מיישרות קו. אף רשת לא רוצה לראות את הרווחיות שלה נשחקת, וכולן מנצלות את הזיכרון המצומצם של הצרכן ואת חוסר תשומת-הלב שלו. עכשיו הן רק יעשו זאת ביתר קלות.
מה שהיה הוא שיהיה
למחוקק הייתה הזדמנות לבוא עם אמירה שהוא רוצה להבטיח לאזרחי מדינת ישראל סל זול. אותו סל שיאפשר לכל משפחה בישראל ללכת בעיניים מורמות לסופרמרקט ולהתקיים בכבוד.
הסל הזה לא צריך לכלול 12-18 אלף פריטים, אלא כמה מאות במקרה הטוב. הוא צריך להקיף את כל הקטגוריות החשובות ובכל אחת לפרסם את כל המותגים המתחרים. אין שום חשיבות למוצרים רבים שהם מוצרי מותרות גרידא שאפילו מזיקים לבריאות, כמו סוכריות למשל.
גם שידור המחירים אחת לשעה לא פועל לטובתו של הצרכן. גם אם צרכן כבר הכין לעצמו מסד נתונים מהמחשב, עד שיגיע לקניות, המחירים עשויים להשתנות ולקובץ שהכין לעצמו לא תהיה שום משמעות.
סעיף נוסף בחוק עוסק בהגבלת שטח המדף לספקים הגדולים. לפי ההצעה, שטח מדף של ספק שמחזור מכירותיו גבוה ממיליארד שקל, לא יעלה על 50%. הסעיף הזה שם את המחוקק לקלס, מכיוון שהוא לא הגדיר שטחי מדף בכל קטגוריה - אלא בכל הסופרמרקט.
קחו למשל את תנובה. למרות שתנובה היא מונופול בשוק החלב, היא מעולם לא החזיקה בשטח מדף כללי ברשת שיווק של יותר מ-50%. זאת מהסיבה הפשוטה: תנובה לא משחקת בחלק גדול מהקטגוריות הנמכרות בסופרמרקט. היא לא משווקת שתייה, מזון יבש, מוצרי טואלטיקה ועוד. לעומת זאת, במקרר החלב שבו היא מונופול, היא תוכל לפי החוק להמשיך ולהחזיק ביותר מ-50% מהמדף, אלא אם הממונה יחליט באופן חריג להתערב.
תנובה היא כמובן רק דוגמה. לפי החוק, ויסוצקי תוכל להמשיך ולשלוט במדפי קטגוריית התה, אסם תמשיך לשלוט במדפי החטיפים וכן הלאה. מה שהיה הוא שיהיה, והצרכן הישראלי ימשיך לשלם.