בנק ישראל פרסם לאחרונה את נתוני התפתחות תיק נכסי הציבור לאורך השנים. הסקירה הזו בוחנת את השינויים והתנועות בהקצאת הנכסים של הציבור, כלומר האופן שבו מנותבות ההשקעות האלה לאפיקי ההשקעה השונים.
על פי הסקירה, בשנת 2013 גדלו נכסי קרנות הנאמנות ביותר מ-60 מיליארד שקל - עלייה של יותר מ-30% ביחס לשנה הקודמת. חלקו המשמעותי של גידול הנכסים, יותר מ-52 מיליארד שקל, הגיע מהפקדות של הציבור ולא מעליית שווי. לאן זורם הכסף? על פי הגדרות בנק ישראל, רוב הגידול היה בקרנות מסוג "אג"ח אחר", כלומר קרנות שמשקיעות באג"ח חברות וממשלתיות צמודות מדד, ובחלק מהמקרים גם מתובלות במניות.
הנתונים הללו מחזקים את התחושה שהציבור מגדיל את ההקצאה הקונצרנית בתיק ההשקעות שלו. לעומת זאת, המשקיעים המוסדיים מקטינים את החשיפה הזו. על פי ניתוח מחלקת המחקר של מנורה מבטחים, בהתבסס על נתוני בנק ישראל לגבי שיעור החשיפה לאג"ח הקונצרניות מתוך כל השוק הקונצרני הסחיר, התמונה ברורה: החשיפה של הציבור לאפיק הזה בתיק הסחיר שלו - הן באופן ישיר והן דרך קרנות הנאמנות - עלתה מ-50% בשנת 2009, ל-55% בסוף שנת 2013. לעומת זאת, שיעור החשיפה המוסדית לאפיק ירד בתקופה זאת מ-34% מהתיק הסחיר בשנת 2009, ל-27% בסוף 2013.
האם הציבור מחליף את המוסדיים בשוק הקונצרני? התשובה לכך אינה שקופה. היעדר אלטרנטיבות השקעה בשוק, לפחות בחציון הראשון של 2013, הביא למשל את המוסדיים להגדלת רכיב ההלוואות התפורות שהם מעניקים על חשבון רכיב האג"ח הקונצרניות. גוף מוסדי מוגבל לרמת חשיפת אשראי ללווה בודד או לקבוצת לווים, כך שאם מוסדי מסוים נתן הלוואה משמעותית מתוך נכסיו המנוהלים לקבוצת לווים, ייתכן שבהתאם הוא יקטין בשל כך את החשיפה הסחירה שלו לאותה הקבוצה, ומכאן הסבר חלקי לירידה ברכיב הקונצרני הסחיר בתיק המוסדי.
הסבר נוסף הוא היעדרותם של הגופים הבנקאיים משוק ההנפקות. החודש ייפדו יותר מ-2 מיליארד שקל של סדרות האג"ח פועלים 22 ופועלים 23. נראה שהמשקיע הממוצע היה שמח להחליף אותן בהנפקה בנקאית אחרת, אך אין כזו. משכך ניתן להעריך שחלק מהסכום יוקצה להשקעות ריאליות כדוגמת נדל"ן יזמי או מניב, או להשקעה בתשתיות - תחום שפורח אצל המוסדיים לאחרונה.
תרומה חיובית למשק
אך האם הירידה בהקצאת הנכסים הקונצרנית הסחירה המוסדית צריכה להדאיג? לא בטוח. ברמת המאקרו, הנהירה של המשקיעים הפרטיים לשוק הקונצרני היא דווקא בעלת תרומה חיובית למשק. כיום ממשיך הציבור להזרים ביקושים גדולים לקרנות האמנות האג"חיות והמעורבות, ובדרך זו, מצליח להעיר מתרדמתו את שוק ההנפקות, דבר שיש לו תרומה חיובית לכלל המשק.
נושא שני שעלול להדאיג נוגע לטענה כי השקעות הציבור - הנתפס לעיתים כ"ידיים חלשות" - מאופיינות בתנודתיות רבה. כך, כפי שהציבור מסתער כעת על אפיק מסוים, תוך זמן קצר המגמה עלולה להתהפך ואותו הציבור ימלט ממנו בבהלה כעדר ללא רועה. אבל פה דווקא טמונה רשת הצלה לשוק.
אם בשל אירוע קיצוני כלשהו יחליט הציבור לצאת מהשוק הקונצרני, דווקא אז החשיפה הקונצרנית הנמוכה יחסית שמאפיינת כיום את המוסדיים תהווה רשת הצלה לשוק, ותוכל לתמוך בו. כך, במקרה כזה, צפויים המוסדיים לנצל את ההזדמנות, ולהגדיל את רכיב האג"ח הקונצרניות בתיק הסחיר שלהם.
הכותב הוא הכלכלן הראשי בבית ההשקעות מנורה מבטחים