עיזבונו של המיליארדר המנוח סמי שמעון יעביר תרומה בסך 3.4 מיליון דולר לצורך הקמת בית יתומים בנתניה - כך סיכמו לאחרונה מנהל העיזבון החדש, עו"ד שי רייכר ממשרד יגאל ארנון ושות', ובית יתומים בנתניה, אשר תבע את העיזבון בטענה כי טרם מותו התחייב שמעון לתרום למעון 7 מיליון דולר לצורך בניית בית יתומים חדש בקריית צאנז בנתניה.
הסכם הפשרה בין הצדדים הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז ואושר בשבוע שעבר על-ידי השופט עופר גרוסקופף.
ב-30 במאי 2009, בהיותו בן 77, הלך לעולמו המיליארדר היהודי סמי שמעון ז"ל והותיר אחריו רכוש בשווי מיליארדי שקלים. מותו נתן אות לקרב ירושה קשה בין אלמנתו ובתו, אנג'לה ואלכסנדרה שמעון, לבין שני אחיו ומנהל העיזבון לשעבר, השופט בדימוס, גל גוטזגן.
לאחרונה נודע כי הסכסוך הארוך והקשה שהתנהל סביב העיזבון הגיע לסיומו בהסדר פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט; וכי רוני מילוא, השר לשעבר וראש העיר תל-אביב לשעבר, ועו"ד שי רייכר ממשרד יגאל ארנון ושות', יחליפו את השופט לשעבר, עו"ד גל גוטזגן, בניהול העיזבון של שמעון ז"ל.
במקביל, הגיעה לסיומה תביעה נוספת שנסובה סביב העיזבון, תביעתו של בית יתומים בנתניה, הפועל באמצעות עמותה וקרוי "מעון לתינוקות וילדים קריית צאנז" (קריית צאנז היא שכונה חרדית בנתניה המשמשת כמרכז חסידות צאנז בעולם).
בתביעה שהגיש בספטמבר 2010 לבית המשפט המחוזי מרכז נגד עיזבונו של שמעון, טען מעון קריית צאנז כי טרם מותו התחייב שמעון לתרום למעון 7 מיליון דולר, שייועדו לבניית בית יתומים חדש בקריית צאנז בנתניה.
באמצעות עורכי הדין אבי וינרוט, דודו ג'והאן ואמיר לוקשינסקי גל ממשרד ד"ר יעקב וינרוט ושות', טען המעון כי שמעון ז"ל סיפר על רצונו זה בראיונות רבים שנתן ובהזדמנויות שונות - שהאחרונה שבהן הייתה בפגישה שקיים בנושא עם יועציו הקרובים ועם אדריכל הפרויקט, שהועלתה על הכתב.
לטענת המעון, שמעון ראה בהקמת בית היתומים חלום ילדות, ובין היתר הוא סיפר על כך בטקס הנחת אבן-פינה לבית היתומים שהתקיים ב-2007. ואולם, טען המעון, לאחר פטירתו של שמעון, ניסו יורשיו להתחמק מלמלא אחר רצונו והתחייבויותיו ללא כל סיבה או נימוק.
העיזבון, באמצעות עורכי הדין דפנה וינברג ויורם זמיר, דחה את הטענות על התחייבותו של שמעון. גם האלמנה אנג'לה שמעון ובתה אלכסנדרה, באמצעות עורכי הדין בנימין חורף, רועי מסורי ואלידור בליטנר ממשרד יגאל ארנון, הצטרפו להליך ולהתנגדות של עיזבון סמי שמעון, כי התרומה תועבר לבית היתומים.
לטענת העיזבון והאלמנה, שמעון אמנם התלהב בתחילה מהפרויקט, אך הוא מעולם לא התחייב להקים את בית היתומים, ובהמשך אף נסוג מהרעיון. זאת, בין היתר, נוכח דרישות משפטיות שהיו לו, כגון דרישת בעלות על הקרקע, שלא יכולות היו להתקיים.
במהלך המשפט העידו עורכי דין ורואי החשבון שהיוו את ההנהלה בכירה של החברות שהיו בבעלות שמעון, ובהם עורכי הדין שלום מזרחי ודוד ספיר, שנמנים עם ההנהלה הבכירה של חברת יכין-חקל שבבעלות שמעון, ורואי החשבון דני עקריב ופרץ וינקלר. וינקלר כיהן כסמנכ"ל יכין-חקל וכאיש הכספים של קבוצת שמי שמעון וגם נחשב ל"יד-ימינו" של שמעון בחייו.
וינקלר ועקריב נתנו תצהירי עדות ראשית מטעמה של האלמנה, המתנגדת לתרומה לבית היתומים. עורכי הדין מזרחי וספיר, לעומת זאת, סירבו לעשות זאת ואמרו כי ימסרו את גרסתם בבית המשפט. בהמשך התברר כי עדויותיהם של עורכי הדין מזרחי וספיר תמכו בגרסה של בית היתומים וחשפו את התשוקה כמעט חסרת המעצורים לכאורה של שמעון להקים את בית היתומים החדש.
לבסוף, עם סיומו של הסכסוך הכולל סביב העיזבון, הגיעו הצדדים גם בתיק זה להסדר, לפיו העיזבון יתרום כמחצית מהסכום הנתבע, וזכרו של שמעון יונצח בצורה מכובדת באמצעות הקמת בית היתומים בנתניה.