במובן מסוים, עלילת "האדמה הטובה" המהדהדת, הדרמטית והטרגית, רחוקה מאיתנו יותר מ-100 השנים שחלפו מאותה תקופה שהיא מתארת בסין. רעב המוני בקרב אוכלוסיית איכרים אומללה? לא אלו פניה של המדינה הזו בהווה - המעצמה ההולכת ומתעצמת, שכה בטוחה בעצמה ובעתידה.
אבל במובן אחר, תרגומו המחודש של הספר לעברית (בהוצאת "פן" ו"ידיעות ספרים") בימים אלו, דווקא מתאים במיוחד. הרי בסין, הארץ שבה גדלה, חיה וכתבה מחברת הספר - פרל בק, הספר והסופרת זוכים בשנים האחרונות ליחס אוהד מחודש, אחרי עשורים ארוכים של טינה או התעלמות.
"האדמה הטובה" יצא לאור ב-1931 וזכה מיד להצלחה אדירה. הוא היה לספר הנמכר ביותר בארה"ב ב-1931, וב-1932 הוא גם זיכה את בק בפרס פוליצר ומיקם אותה כאשה הראשונה לזכות בפרס זה. באותה שנה תורגם "האדמה הטובה" לעברית (במהלך השנים עוד 11 מספריה תורגמו לעברית).
ב-1937, הגיע גם תור הגרסה הקולנועית של "האדמה הטובה", הזכורה לרבים. ב-1938, שנה לאחר צאת הסרט, בק זכתה גם בפרס נובל לספרות, על "התיאור העשיר והמדויק של חיי האיכרים בסין ועל יצירות המופת הביוגרפיות שלה" (הכוונה לביוגרפיות של הוריה "הגלות" ו"המלאך הלוחם").
אוצר חבוי
במספר מובנים, בק מעניינת לא פחות מספריה. היא הייתה פורצת דרך, שהקדימה את זמנה, מהרבה בחינות, בעיקר כשמדברים על ההיכרות עם האנשים שעליהם כתבה. בק בילתה שנים רבות בסין, כ-34 מתוך 42 שנות חייה הראשונות. היא גדלה שם כבת למיסיונרים וחזרה לארץ זו כאדם בוגר. היה לה גם שם סיני והיא שלטה בסינית, בדיבור ובכתיבה.
"הרבה חוקרים בני-זמננו מאמינים שהדרך שבה בק תיארה את חיי האיכרים הסינים, היא בבחינת 'אוצר חבוי'", אומר אחד הביוגרפים הבולטים של בק - פרופ' פטר קון מאוניברסיטת פנסילבניה, בראיון ל"גלובס". "כזו שמספקת מידע היסטורי חשוב על החיים, על העבודה ועל ההרגלים של הסינים בתחילת המאה ה-20. זה מידע שמעטים מהסופרים הסינים באותה עת סיפקו ועסקו בו, בחיים של הכפריים, אף ששם חיה 90% מהאוכלוסייה הסינית באותה עת".
כדי להבין עד כמה התיאור האותנטי של בק את חיי הסינים הוא יוצא דופן, אפשר להשוות אותה לקארל מאי, שממקום מושבו בגרמניה כתב סיפורי הרפתקאות על האינדיאנים בצפון אמריקה, הרבה לפני שביקר באמריקה, וגם אז לא ממש הרחיק למערב הפרוע שעליו כתב, אלא נותר בניו-יורק.
קון מסכים לגבי השוני הגדול בין מאי לבק. לדבריו: "בעוד שמאי התבסס בכתיבתו על מה שקרא וכן על דמיון פורה, בק הסתמכה על עשורים של ניסיון וחוויות אישיות בסין".
- מהי הסיבה העיקרית שבגללה הספר ראוי לפוליצר?
"בק הייתה הסופרת המערבית הראשונה שלא כללה ביצירותיה סטריאוטיפים וקלישאות על האוכלוסייה האסיאתית. 'הפרא הסיני' ו'ג'ון האיש הסיני' הוחלפו במשפחות הרגילות שמתמודדות עם חיי היומיום. הסופר הרולד אייזקס, שכתב בשנות ה-50, ערך סקר על השקפות של האמריקנים ביחס לאסיה והסיק שבק 'המציאה את סין' עבור הקורא המערבי, באותו אופן שדיקנס 'המציא את לונדון' במאה ה-19".
- מה בק חשבה אז על סין ומה לדעתך היא הייתה חושבת על סין של היום - המתעצמת?
"בק תמיד הביעה את הערצתה לאנשים בסין. היא הייתה יריבה קולנית למאו טסה טונג ולקומוניזם, וכנראה שהיא הייתה נעשית יריבה כזו גם של המשטר כיום, מסיבות של שחיתות ודיכוי".
סימפטיה לאנדרדוג
ב"אדמה הטובה" אנו עדים לתוצאות האיומות של הרעב, שהיה חלק מחיי הסינים לאורך כל ההיסטוריה, עד לשלושת העשורים האחרונים.
בהשוואה לכך, מצב הסינים תחת המשטר הנוכחי, הינו בבחינת מחמאה גדולה לעומדים בראשו - בפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה הזו, מוות המוני מרעב אינו חלק מהמציאות.
קון: "'האקונומיסט', כמו גם מקורות אחרים, ציין שחייהם של יותר מ-400 מיליון בני אדם בסין ניצלו מאז שדנג שיאופינג יזם ב-1978 את המדיניות הכלכלית של ההיפתחות למערב. זהו הישג חסר תקדים, שהמשטר בסין ראוי בשלו לכל המחמאות. עם זאת, תוצאה זו לוותה בשחיתות, נזק סביבתי עצום, אי-שיוויון קיצוני והפרות חסרות רחמים של זכויות אדם".
לצד הכתיבה, בק עסקה באופן אינטנסיבי בפעילויות חברתיות-פוליטיות. היא פעלה לקדם זכויות נשים וקבוצות מיעוטים, אימצה שבעה ילדים והקימה סוכנות לאימוץ ילדים דו-גזעיים.
קון: "האקטיביזם הבלתי-מתפשר של בק, נבע בחלקו מהניסיון יוצא הדופן שלה להיות מיעוט בעצמה. בזמן שהיא זכתה להגנה מפני אפליה בתקופת שהותה בסין, היא תמיד הייתה מודעת לכך שהיא מהלבנים המעטים בחברה אסיאתית. בנוסף, נראה שהייתה לה סימפטיה אינסטינקטיבית לאנדרדוג".
ב-1934, בק עזבה את סין כדי לטפל בילדה שלה שסבלה ממוגבלות פיזית וכן כתוצאה מהסיום הקרב של נישואיה הראשונים ולקראת הנישואים השניים שבדרך. היא לא חלמה שלמדינה שכה אהבה, ולמעשה הייתה ביתה האמיתי, היא לא תשוב עוד לעולם.
קון: "בק תמיד קיוותה לשוב לסין לאחר שעזבה. היא הייתה מנועה מלעשות זאת בתחילה בגלל המלחמה (הכיבוש היפני ובהמשך מלחמת העולם השנייה ומלחמת האזרחים בסין בין הלאומנים לקומוניסטים - י.מ), ואחר-כך בשל עמדתה ביחס לשלטון הקומוניסטי. היא מעולם לא האמינה ש'האדם הסיני' חשב עליה כעל אויב, רק שהשליטים ראו אותה ככזו".
ב-1972, אחרי 25 שנות מתיחות בין ארה"ב וסין, הנשיא האמריקני, ריצ'רד ניקסון, יצא לביקור היסטורי במדינה, ביקור שבישר על תחילת היחסים הפוליטיים והכלכליים בין שתי המעצמות. בק קיוותה "לתפוס טרמפ" עם הנשיא ולחזור עוד פעם אחת לסין.
קון: "היא כבר הייתה אז בת 80 ובמצב בריאותי קשה. בק ביקשה לבקר בסין כעיתונאית, כחלק מהמשלחת שיצאה לשם עם ניקסון. אבל בקשתה לוויזה נדחתה והיא כאבה על כך שהאיבה הישנה כלפיה עדיין שולטת במדיניות הממשל הסיני. שנה לאחר מכן היא נפטרה".
בארבעת העשורים שחלפו מאז, בק זכתה לסוג של טיהור מבחינת השלטונות בסין. אחד הרגעים החשובים במסגרת זו אירע ב-1991, אז קבוצת חוקרים סינים ביקשה, לרגל מלאות 100 שנה להולדת בק, להכיר בחשיבות עבודתה בייצוג של סין. וכך, בהדרגה, גם בסין חוזרים אל וונג לונג הנשכח מ"האדמה הטובה".
פרל בק
נולדה: 1892
נפטרה: 1973
מצב משפחתי: נישאה פעמיים. הייתה לה בת אחת, קארול, והיא אימצה עוד 7 ילדים
ספרים בולטים: "האדמה הטובה", "הגלות", "המלאך הלוחם"
פרסים: פוליצר (1932) ונובל לספרות (1938)
עוד משהו: אחד מספריה, פיאוני, שתורגם מחדש בשנה שעברה לעברית, עוסק בקורותיה של משפחה יהודית בסין