שולה זקן היא אחת הדמויות היותר טרגיות בציבוריות הישראלית בשנים האחרונות. היא נקלעה אל מסדרונות השלטון מבלי שהיו לה הכישורים ותעצומות הנפש למצוא בהם את דרכה. ראש לשכתו של אהוד אולמרט, יד ימינו, כאשר כיהן כראש העיר ירושלים וכראש הממשלה, ועוד תפקידים בכירים. הקרבה ביניהם, כמו בין ראשי לשכות לבוסים, הופכת אותם כמעט לאישיות אחת. כל אחד יודע מה השני רוצה או מתכנן גם מבלי לבטא זאת במלים.
שותפה אינטגרלית
מבחינה זו, מוצאת עצמה ראש הלשכה שותפה אינטגרלית לבוס בעמדות רבות כוח ויוקרה. הציבור כמובן לא מכיר את זקן כמו אל אולמרט, אבל האנשים המכירים וצריכים את אולמרט זקוקים מאוד לעזרת זקן, מתחנפים אליה, מחמיאים לה, כדי לקבל את רצונם.
כך נוצר גוף המורכב משני אנשים הנושאים במשותף במשרה מאוד בכירה. אולמרט הגיע אליה לאחר הכשרה פוליטית ארוכה. את זקן שום דבר לא הכין להיותה אישה חשובה ומבוקשת. זה יכול לסובב את הראש לא מעט. זה גם יכול לשנות סולם ערכים.
בשירותו של שמואל תמיר
זקן בוודאי לא תכננה לקחת שוחד כאשר באה לעבוד בשירותו של אולמרט. סביר מאוד שהיא ראתה עצמה משרתת את אחד הלוחמים הגדולים נגד השחיתות, כל שחיתות. הייתה לה סיבה טובה לכך: היא הכירה את אולמרט כאדם הנאבק נגד הפשע המאורגן ונגד שחיתות ציבורית ושלטונית.
זה היה בתחילת דרכו, כאשר היה בשירותו של עו"ד שמואל תמיר המנוח, בתחילה כעוזר ויועץ, לאחר מכן כחבר הכנסת בסיעתו.
על כס הרל"ש
ואז התיישבה שולה על כס ראש הלשכה, ויתכן שהחלה לראות שאולמרט שהכירה שינה את דרכו. היו, כך נראה, אנשים שהגיעו אליו גם כדי להציע לו טובות הנאה והיא מצאה עצמה כמעין מתווכת נאמנה ושותקת.
ברבות הימים, כך אני מניח, היא אמרה לעצמה "למה לא אני?", וכאשר נוצרה ההזדמנות היא כבר ידעה איך לנצל אותה. "למדתי הכל ממך", היא אמרה לאחרונה לבוס לשעבר, והיא לא התכוונה למעשים טובים.
כולם רוצים נתח
עכשיו כולם רוצים נתח משולה. הם רוצים שתעיד, כך או אחרת. ביניהם עיתונאי בכיר, ראש הצעקנים, שהיה חבר קרוב, בן בית אצל אולמרט. גם לו יש דברים רבים לספר, אבל הוא (דן מרגלית) ואחרים מעדיפים ששולה תעשה זאת במקומם.
רוצים להשתמש בה ולאחר מכן לזרוק אותה. בדומה למה שעשה אולמרט. אני לא אוהב את זה. אולמרט צריך לשלם על מעשיו, זה ברור. אבל ההגינות, עם קורטוב חמלה, מבקשת: הניחו כבר לשולה. לא הוגן לדרוש ממנה לעשות את העבודה השחורה של חורשי רעתו של אולמרט.