העונה הסדירה של הליגה בכדורסל הסתיימה למי שלא שם לב. הליגה באמת לא רעה השנה. יש צמרת שנראית כמו צמרת. מכבי ראשונה, אבל עם ארבעה הפסדים ואחרי שלקח לה 20 מחזורים עד שהצליחה לטפס לפסגה, ואף אחד לא יכול להגיד בוודאות לאן תלך האליפות. כשליגת הכדורסל נפרדה מאיגוד הכדורסל לפני 12 שנה, לא בטוח שמישהו חלם שבעתיד הנראה לעין נחזיק את הטבלה והיא תיראה ככה, ממש כמו בימים הטובים: מכבי ת"א, ירושלים, מכבי חיפה והפועל ת"א בארבעת המקומות הראשונים.
כדי להיזכר בדרך החתחתים שעברה הליגה, ובחיפוש אחר נוסחה מנצחת, צריך לנסות ולהבין את שיטת המשחקים החדשה שתרוץ מכאן והלאה עד סוף העונה. פלייאוף עליון עם שני סיבובים, ובמקביל פלייאוף תחתון עם סיבוב אחד. ואחר כך פלייאוף סדרות של שמונה קבוצות, ואחר כך... ואחר כך מה? גם אחרי שעוברים על הפרטים ומבינים אותם, אחרי עשר דקות זה שוב נהיה מעורפל. שינויי השיטה התכופים, כמעט בכל שנה מחדש, הם תוצאה של המוצר הבעייתי הזה שנקרא כדורסל ישראלי, של חוסר ביטחון בקרב מנהלי הליגה שמנסים להשיג בכל פעם מחדש את האיזון בין ניסיון לייצר תחרותיות - ובין הניסיון לייצר כסף לקבוצות.
וכרגע האיזון הגיע לנקודת האופטימום של כסף ותחרות, וצריך לשחרר ולתת לליגה לנוע בפורמט אחד קבוע. לתת לאוהדים להתחבר ולא לסבך. לקבוצות מובטח העונה הסכום הגדול אי פעם - 1.4 מיליון שקל לכל אחת (לאלו שלא יחרגו ממכסת הארבעה זרים בטופס). צריך להסתכל על הנקודה הזאת כדי להבין את כברת הדרך שעשה הכדורסל, כששנה אחרי הקמת המינהלת (2003/04) קיבלו כל קבוצות הליגה ביחד סכום של 1.8 מיליון שקל.
***
חלק מהדברים שקורים העונה בליגה הם תוצאה של אותו משבר מהעונה שעברה עם ההתקוטטות בין ארגון השחקנים לבין המינהלת. מתברר שהתקוטטויות הן לפעמים דבר טוב. התוצר החיובי במקרה הזה הוא ההחלטה לתת לקבוצות לקבוע בעצמן את האיזונים בין שיתוף ישראלים לזרים. ברגע ששמו על השולחן הצעה של 250 אלף שקל בונוס לקבוצה שתרשום בטופס המשחק מקסימום ארבעה זרים בכל העונה, קבוצות העדיפו להפסיק בעצמן את רכבות הזרים ולתת לישראלים דקות. 10 מ-12 קבוצות בליגה עומדות נכון לעכשיו לקחת את כספי הבונוס. מכבי וירושלים הן היחידות שוויתרו. לאף קבוצה לא שווה לוותר על הכסף. גם קבוצות שנקלעו למאבקי תחתית וחוששות מירידה, לא ינצלו את היום שנותר להחתמת זרים כדי להתחיל ולשחק בשלב המכריע של העונה עם יותר זרים בטופס.
התוצאה: הישראלים נהנים (מההפקר?). יש 11 ישראלים שקולעים בממוצע בדאבל-פיגרס העונה (תשעה בעונה שעברה), ו-15 ישראלים שמשחקים יותר מ-25 דקות בממוצע למשחק (12 בעונה שעברה).
בנקודה הזאת צריך לזכור שההצלחה היא לא לגמרי מושלמת: הניסיון לשתף פחות זרים ובמקביל להשיג את הבונוס עבור שיתוף ישראלים, הביא לכך שקבוצות מקמבנות את השיטה באמצעות מתאזרחים. 10 מתאזרחים משחקים העונה בליגת העל, חלקם מאוד דומיננטיים. ואם מקזזים אותם אז התמונה האמיתית של השחקן הישראלי-צבר היא קצת פחות ורודה.
***
עוד נקודה שיושבת על התפר של בין הרצון הכלכלי לבין טובת הליגה והקהל הוא הסכם השידורים עם ערוץ 1. בימים האחרונים העניין הזה שוב עולה בעקבות ההתנגשות של הלו"ז בשני הדרבים התל-אביביים, של הכדורגל והכדורסל, ביום שני הקרוב.
מצד אחד, ההחלטה של המינהלת בתחילת העונה לפרק את המונופול ארוך השנים עם ערוץ הספורט היא יוזמה טובה, שהביאה את המינהלת להשיג יותר כסף מטלוויזיה. מצד שני, כשהכסף הונח על השולחן (6.5 מיליון שקל לשנה משלם ערוץ 1 ל"משחק המרכזי" בכדורסל, בהסכם לשלוש עונות) - כדי להעביר אותו במסדרונות של רוממה, עטפו אותו בערוץ 1 במסגרת תוכנית להפקת "ערב הספורט של ישראל" - משחק כדורסל מרכזי מליגת העל שיתחיל בשעה מוקדמת ואחריו משחק הכדורגל.
ההסכם הזה, אם מבחינה כלכלית הוא טוב מאוד לליגה, מבחינה טלוויזיונית הוא גרוע ומבחינת הציבור והאוהדים הוא גרוע. הרייטינג שמשיג המשחק המרכזי בכדורסל, דווקא בעונה טובה כמו השנה, עומד על ממוצע של 3.6% בערוץ 1. אין לו סיכוי להתרומם גם אם הליגה תהיה טובה יותר. שעת השידור מוקדמת מדי, והצופה הישראלי לא מסוגל לשבת ארבע שעות שלמות ולראות ספורט ישראלי כשיום העבודה עוד לא הסתיים. 75 אלף צופי טלוויזיה ב"משחק המרכזי" הוא לא משהו שמאפשר לייצר ממנו כותרות מספיק חזקות. לא משנה מי תהיה האלופה.
***
שלוש הקבוצות שייאבקו כאן (כנראה) על האליפות מראות, בניגוד למה שקורה בכדורגל, עד כמה חשוב לשחק בשתי מסגרות במקביל כמה שיותר זמן. ככל שהעונה התקדמה, הקבוצות הללו שהתחילו את העונה בליגה בגמגום/נראו גרוע/הפסידו משחקים מול יריבות נחותות, צברו יותר שעות מנוע מהקבוצות האחרות בליגה - ובחודשיים האחרונים הן כמעט לא מנוצחות.
מכבי פתחה עם מאזן 3-4 ומאז היא 0-13, ירושלים שפתחה עם 3-3 היא מאז 2-14, חיפה שגמגמה באמצע העונה סגרה את הסיבוב עם 0-8. השיטה בכדורסל (עם פלייאוף והצלבות וכו') בנויה ככה שאין משמעות כבדה מדי לפתיחת העונה. יותר חשוב מה קורה הלאה. מכבי חיפה וגלבוע/גליל שלקחו אליפויות בשנים האחרונות העבירו הילוך לקראת סוף העונה, וזה הספיק.
מה יקרה איתן הלאה זו שאלה מעניינת. לחיפה יש סגל קצר יותר ודווקא העובדה שהעונה האירופית שלה הסתיימה יכולה לעזור לה בליגה מול מכבי וירושלים שעדיין רצות ונשחקות באירופה; ירושלים תצטרך לבחור מה יותר חשוב לה: מאחר שמכבי כל כך מנוסה בריצה בשתיים ואפילו שלוש מסגרות, ככל שהעונה האירופית של ירושלים תימשך עוד ועוד ככה יהיה לירושלמים קשה יותר בסוף לעמוד בכל החזיתות ולקחת אליפות היסטורית.
מי שרוצה דוגמה רלוונטית יכול לחזור לעונת 2003/04 - הקבוצה אולי הטובה ביותר של ירושלים (שפר, סולומון, אווג'ובי, קלי מקארתי, קוז'יקרו) שזכתה בגביע יול"ב באותה שנה, סיימה את הליגה רק במקום החמישי, והתפרקה בסדרת רבע גמר הפלייאוף מול בני השרון.