בשבוע שעבר אושרה בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק, שתאפשר לגזור עונש מאסר כבד של עד 20 שנה לסרבני גט. כיום, על פי חוק בתי דין רבניים, עונש המקסימום לסרבני גט עומד על 10 שנים, כלומר הצעת החוק החדשה מבקשת להכפיל את עונש המקסימום בגין סרבנות גט.
הרעיון העומד מאחורי הצעת החוק הינו החרפת הסנקציה הננקטת כלפי סרבני גט באמצעות מתן סמכות לבתי הדין להטיל עונשי מאסר כבדים מאוד. בפועל, מנתוני הנהלת בתי-הדין הרבניים עולה, כי ב-2009 ניתנו 125 פסקי דין של חיוב בגט נגד גברים ו-80 פסקי דין נגד נשים.
הנהלת בית-הדין הרבני הדגישה, כי בית הדין עושה שימוש זהיר בפסקי דין אלה, בשל החשש שהגט ייחשב כגט כפוי, הפסול על פי ההלכה. כלומר, על פי ההלכה, אם בעל נותן לאשה גט בשל עונש מאסר התלוי מעל ראשו ולא מתוך רצונו החופשי, יכול גט זה להחשב כ"גט מעושה", האסור על פי ההלכה. לכן, השימוש שעושים בתי הדין הרבניים בסמכות הנתונה בידם, מוגבל מאוד. עוד צוין, כי נכון לשנת 2009 רק תשעה סרבני גט נשלחו למאסר (אגב, מ-2010 כבר לא פורסמו נתונים).
בהיעדר הסכמה לגירושין, הצד שמבקש להתגרש צריך להגיש תביעה ולנהל הליך משפטי בבית הדין הרבני. הליך גירושין שאינו בהסכמה אורך בממוצע כשנתיים וחצי, שרק בסופן ייתן בית הדין הרבני פסק דין. אלא שבשלב זה יכול הבעל (או האשה) לסרב לבצע את הגט, כלומר לסרב לציית לפסק הדין המחייב אותו להתגרש. רק בשלב זה ניתן לפנות לבית הדין בבקשה לכפות גט על הסרבן. הליך זה נמשך אף הוא זמן רב, ובפועל הפעלת חוק כפיית ציות לפסקי הדין הרבניים היא נדירה ואורכת שנים ארוכות.
בינתיים, לאורך כל אותן שנים נשארת האשה עגונה. בגילים מסוימים שנים אלו עלולות להיות קריטיות ולגרום לאשה לאבד את זכותה להורות. נכון, גם גברים נותרים לעיתים עגונים וישנן נשים המסרבות להתגרש, אלא שנזקיה של האשה לעיתים אינם ניתנים לתיקון, שכן נשללת ממנה האפשרות להינשא לאחר ולהוליד ילדים (ילדיה יחשבו כממזרים כל עוד לא ניתן לה גט).
על כן, פותחה שיטה נוספת המאפשרת להתמודד עם סרבנות גט: הגשת תביעת נזיקין לבית המשפט לענייני משפחה, מבלי להמתין שנים ארוכות לפסק הדין של הרבני. בניגוד להליך בבית הדין הרבני, בתי המשפט למשפחה אינם דוחים תביעות נזיקין בשל היעדר כפיית גט מצד בית הדין הרבני. מה שמנחה את השופטים איננה השאלה האם חויב הבעל בגט, אלא האם הוא אכן סירב לבקשת האישה להתגרש, האם סירובו מוצדק, והאם היה צפוי שסירובו יגרום נזק לאישה.
גם חירותם של הגברים נפגעת
למרות שנהוג לחשוב שהנפגעות העיקריות מסרבנות גט הן נשים, בתי המשפט רואים גם בתופעת עיגון גברים תופעה שיש לעקור מן השורש, ולכן נפסקים פיצויים גם לגברים מסורבי גט.
הפסיקה קבעה כי סרבנות הגט מהווה, בראש ובראשונה, פגיעה קשה בזכות היסודית של בן הזוג לאוטונומיה, זכות הנתונה לכל אדם. בגין פגיעה זו נותר אדם כבול לקשר נישואין בו אינו חפץ עוד, ונפגעת זכותו למימוש עצמי, לחירות ולכבוד. פגיעה פסולה זו באוטונומיה הינה לב לבו של העניין, והוכרה כשלעצמה כראש נזק בר-פיצוי.
ספציפית לענין גברים נקבע, כי לעצם קיומו של קשר הנישואין הרשמי עם האישה הראשונה עשויות להיות השלכות משפטיות מגוונות על זכויותיו הקנייניות והכספיות של הגבר, כגון: זכאות עקרונית של האישה הראשונה במעמדה זה לכספי פנסיה של הבעל עם מותו, לרשת אותו על פי דין, וכו'.
היבט נוסף שראוי להזכירו הוא פגיעה אפשרית בחיי הזוגיות של מסורב הגט. ישנן נשים אשר יבחרו מראש להימנע מקשירת כל קשר רומנטי עם גבר מסורב גט, רק בשל מעמדו זה ובשל העובדה שרשמית הוא עדיין נשוי לאישה אחרת.
פסיקת פיצויי נזיקין בגין סרבנות גט אינה אחידה והיא תלויה בנסיבות המקרה, במשך תקופת העגינות, ובשאלה האם הסרבנות פגעה בסיכויי האשה להינשא וללדת. בתי המשפט השונים כבר פסקו פיצויים בגובה מאות אלפי שקלים לסרבני גט - רובם הגדול גברים, ומקצתן נשים. נותר לקוות שלצד הענישה האזרחית, בתי הדין הרבניים יפעילו יותר את סנקציית המאסר העומדת לרשותם.
■ הכותבת היא בעלת משרד העוסק בדיני משפחה, www.getup.co.il