בסוף החודש תשבור הבורסה בת"א שיא היסטורי נוסף, ותחתום שמונה חודשים בהם היא מתנהלת ללא יו"ר. בד בבד, ימלאו ארבעה חודשים להקמתה של ועדת האיתור לתפקיד, במהלכם היא סיפקה אפס מועמדים ושערורייה אחת. מדובר כמובן בהחלטה התמוהה של יו"ר הוועדה, הדח"צית ברכה ליטבק, להתמודד על התפקיד בעצמה, בנימוק ש"לא נמצא אף אחד אחר ראוי".
רגע לפני שליטבק התקפלה, בעקבות הביקורת, היא הסבירה לחברי הדירקטוריון כי לתפקיד נרשמה היענות נמוכה למדי. ואכן, בעוד שבבורסה ציפו לכ-200 מועמדים, בפועל רק כ-40 איש טרחו להגיש מועמדות. כדי להבין עד כמה המספר הזה נמוך, נזכיר כי למשרת דירקטור חיצוני בבורסה, שהתפנתה בחודש שעבר, ניגשו כ-14 אלף(!) מועמדים. על תפקיד מנכ"ל הבורסה, שבאוקטובר אויש על ידי יוסי ביינארט, התמודדו קרוב למאה איש.
כאמור, מבין המעטים שבכל זאת החליטו להגיש מועמדות לתפקיד היו"ר, לא נמצא איש שענה על הדרישות. במקביל, בכירים אליהם פנתה הוועדה מיוזמתה (לחלל האוויר נזרקו שמות כמו גליה מאור, מנכ"לית בנק לאומי לשעבר; אלי יונס, מנכ"ל בנק מזרחי טפחות לשעבר; ושי טלמון, מנכ"ל כלל ביטוח לשעבר), סירבו בנימוס.
אז למה בעצם כל כך קשה למצוא דמות שתעמוד בראש אחד המוסדות הכלכליים החשובים בישראל? ומה באמת מרתיע את המועמדים לתפקיד יו"ר הבורסה, שנחשב (או לפחות אמור היה להיחשב) נחשק ויוקרתי?
לפעמים השכר הוא רק תירוץ
השנה החולפת, נזכיר, הייתה אחת הקשות בתולדות הבורסה המקומית, ובהתאם גם התדמית שלה ניזוקה. לא מדובר רק בצניחה במחזורי המסחר או בהיעלמות הסיטונית של חברות ציבוריות מהשוק, אלא גם, ובעיקר, במה שקשור בשני בכיריה הקודמים: היו"ר סם ברונפלד והמנכ"לית אסתר לבנון. השניים נאלצו לעזוב את תפקידיהם בעקבות קרב השמצות חסר תקדים עם יו"ר רשות ני"ע, פרופ' שמואל האוזר, שביקר את תפקודם הלקוי לטענתו.
"אחרי כל הפארסות שהיו בבורסה בחודשים האחרונים - אף אחד לא מוכן להתקרב לפה", מסביר ל"גלובס" אחד מחברי הדירקטוריון. "יש כעס גדול על האופן שבו הדברים מתנהלים".
מאז התפטרה הנהלת הבורסה ביוני האחרון, הדירקטורים לא חסכו בביקורת על האופן שבו מתנהלת הבורסה, אולם נראה כי עבור חלקם "שערוריית ליטבק" הייתה הקש ששבר את גב הגמל. כיום הם כבר מסכימים שוועדת איתור חיצונית (כפי שהצענו כאן בעבר, כאשר הבורסה חיפשה מנכ"ל) הייתה יכולה למנוע את הפארסה הזאת. חלקם אף מודים כי הציעו את הרעיון, אך טוענים כי האוזר העדיף - שוב - ועדת איתור פנימית, שמורכבת מהדח"צים שהוא עצמו מינה.
כך או אחרת, הוועדה לא עמדה במשימה, ובתחילת החודש נאלץ הדירקטוריון לאשר את הארכת פעילותה ואת הארכת כהונתו של היו"ר הזמני, הדח"צ רון מלכא, שמשמש בתפקיד מאז יוני האחרון (ואף התמודד על תפקיד היו"ר הקבוע). אחד ההסברים שסיפקו חברי הוועדה לכישלון במציאת יו"ר היה שהשכר הנמוך מרתיע את אנשי שוק ההון מלהתמודד לתפקיד.
השכר בבורסה נמוך? עד לפני כמה חודשים זו הייתה יכולה להיות בדיחה טובה. הרי בשנים קודמות ספגו היו"ר ברונפלד והמנכ"לית אסתר לבנון קיתונות של ביקורת על תנאי העסקתם המופלגים. ב-5 השנים האחרונות (2008-2012) גרפו ברונפלד (שהועסק ב-80% משרה) ולבנון שכר בעלות של כ-9.5 מיליון שקל, כל אחד.
אך בדצמבר האחרון החליט הדירקטוריון לנצל את רוחות השינוי בבורסה והפחית את תנאי העסקתם של בכירי ההנהלה. עלות שכרו של המנכ"ל הופחתה בכ-10% לעד 1.8 מיליון שקל לשנה (100 אלף שקל לחודש שכר בסיס, לא כולל בונוסים), בעוד שעלות שכר היו"ר קוצצה ב-50% לעד 900 אלף שקל בשנה (50 אלף שקל לחודש שכר בסיס, לא כולל בונוסים).
בניגוד למשרת המנכ"ל, משרת יו"ר הבורסה היא כאמור משרה חלקית. בדירקטוריון אף התכוונו להפחיתה מ-80% ל-60%, בניסיון להשיג חיסכון נוסף בשכר. כעת מספרים דירקטורים ל"גלובס" כי לא מן הנמנע שבשבועות הקרובים הם יתבקשו להגדיל את אחוזי המשרה ליו"ר העתידי ואולי אף להעלות את שכרו, "כי אלה הפידבקים שאנחנו מקבלים מוועדת האיתור".
אז כן, תנאי העסקתו של יו"ר הבורסה נחתכו בחדות לכ-50 אלף שקל ברוטו לחודש. ונכון, בתעשייה הפיננסית - שממנה אמור להגיע היו"ר המיועד - המשכורות הן גבוהות יותר. אבל הבורסה היא לא חברת ביטוח, בית השקעות או בנק גדול. אם כבר, היא יותר דומה במאפיינה לגוף ממשלתי, ובשירות הציבורי אלה המשכורות שנהוג לשלם.
קחו למשל את משרת יו"ר רשות ני"ע, תפקיד נחשק לכל הדעות. השכר שמוענק שם עומד על כ-60 אלף שקל לחודש עבור משרה מלאה. זוהי גם רמת השכר לה זוכים נגידת בנק ישראל והמפקח על הבנקים. האם מישהו מעלה על דעתו סיטואציה שבה אין קופצים על המשרות הללו בטענה שהשכר בהן נמוך מדי?
נראה, אם כן, שהשכר הנמוך הוא רק תירוץ של המועמדים למשרת יו"ר הבורסה לדחות את ההצעה. יחד עם זאת, קיים תנאי בעייתי יותר שנלווה למשרה והוא זה שאוסר על יו"ר הבורסה לקיים כל קשר עם גורם פיננסי כלשהו, לרבות מתן שירותי ייעוץ או שותפות כזו או אחרת. מאחר שמדובר במשרה חלקית, המשמעות היא שאת יתרת זמנו היו"ר המיועד יוכל להעביר פחות או יותר רק באקדמיה.
"המועמדים יודעים שהמינוי מכור"
אז מדוע שורה של מתמודדים מסרבים לקבל עליהם את התפקיד? בגלל ההיסטוריה. מתברר כי לא רק לבנון וברונפלד זוכרים את ההליך המשפיל שהוביל אותם להתפטר. גם מועמדים פוטנציאליים לתפקיד היו"ר זוכרים זאת, כמו גם את ההשמצות שליוו את המתמודדים על כיסא המנכ"ל. ואולם, נראה כי הדבר שהכי מרתיע אותם זו מעורבותו הגבוהה של יו"ר רשות ני"ע בניהול הבורסה - הגוף שעליו הוא אמור לפקח.
"כולם יודעים שמי שמנהל היום את הבורסה זה יו"ר הרשות, כך שהמינוי הזה בעצם מכור", טוענים גורמים בדירקטוריון הבורסה. "האוזר, שבפועל קובע מי יהיה היו"ר, מעולם לא הכחיש שהוא זה שעומד מאחורי ההדחה המכוערת של סם ואסתר, והמועמדים חוששים שאם הם ירגיזו אותו - גם הם יאלצו לשלם מחיר כבד", טוענים גורמים בדירקטוריון הבורסה.
זאת ועוד, מספר דירקטורים סיפרו ל"גלובס" כי האוזר אולי התבטא בפומבי בעניין מועמדותה של ליטבק לתפקיד היו"ר וטען כי היא לא התכוונה להציע את מועמדותה לתפקיד, אולם באותו הזמן הם זכו לשיחת טלפון ממנו במהלכה הוא ביקש, לדבריהם, לשכנע אותם לתמוך במועמדותה לתפקיד.
יו"ר הרשות, נזכיר, רשאי מתוקף תפקידו להטיל וטו על מינוי המועמד שנבחר לתפקיד ע"י דירקטוריון הבורסה. תיאורטית, מדובר בסמכות מוצדקת. מכיוון שהבורסה לא מוגדרת כגוף ממשלתי, נקבע בחוק שהרשות תפקח על טיב המינוי, מעין ועדת טירקל, אם תרצו. אך כאמור שורה של דירקטורים טוענים כי בפועל האוזר מנצל את הסמכות הזו למטרה אחרת, ואף מנחה אותם מפורשות לגבי האדם שהוא היה רוצה שהם יתמכו בו. מקרה ליטבק, הם אומרים, לא היה היחיד.
"זה נשמע קונספירטיבי", מודים חלק מהדירקטורים, "אבל זאת המציאות. האיזון בין הגורם המפקח לגוף המפוקח הופר - וזה מאוד מסוכן. האוזר אמור להיות השריף, זה שדואג לכך שמדובר במינוי ראוי. לא פחות אבל גם לא יותר. בפועל, ההתנהלות הנוכחית שלו גרמה לכך שכיום ליו"ר הבורסה אין עצמאות, מה עוד שעכשיו כולם יודעים למה האוזר מסוגל. הוא דאג ליצור לעצמו תדמית של אדם דומיננטי וכוחני - פלא שאף אחד לא רוצה לבוא ולהיות תחתיו?".
גורם בכיר בשוק ההון, בעל היכרות עמוקה עם הבורסה, היטיב לסכם: "גם בבנקים יש סכסוכים בהנהלה, אבל הם אף פעם לא מכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ. דני דנקנר (יו"ר בנק הפועלים לשעבר, שהודח מתפקידו לאחר שהואשם בשורה של עבירות חמורות - ל' א') היה מקרה חריג, אבל צריך לזכור שהוא עשה מעשה פלילי.
נכון, סם ואסתר לא היו מנהלים טובים, אבל האם האוזר היה חייב להדיח אותם בצורה מכוערת? אני מאמין שאם הוא היה רוצה הוא היה יכול לגרום להם ללכת הביתה בצורה יותר מכובדת. האוזר פשוט ירה לעצמו ברגל".
גורם נוסף שמרתיע גורמים בכירים בשוק מלהגיש את מועמדותם לתפקיד, הוא החשש כי כפי שקרה בהליך בחירת המנכ"ל, שמם ידלוף לתקשורת עוד לפני שהמינוי יאושר, ואם בסופו של דבר התפקיד לא יפול בחיקם, מעמדם ייפגע.
"הזמן עובר, הבעיות מעמיקות"
"העובדה שאין כרגע יו"ר קבוע היא בהחלט בעייתית", מסביר דירקטור אחר בבורסה. "שוכחים שהבורסה במצב קשה. הרי רק לפני כמה חודשים העיתונים היו מלאים בקריאות על מצבה העגום ובהצהרות על כך שהנושא מדיר שינה ומצריך טיפול מיידי. שום דבר לא השתנה, ועד שלא ימצאו יו"ר זה גם לא ישתנה".
ואכן, היו"ר המיועד הוגדר ע"י הבורסה כ"אדם בעל חזון והבנה מעמיקה של שוקי הון בישראל ובעולם, אשר יחד עם הדירקטוריון יתווה אסטרטגיה של צמיחה והתחדשות ויוביל תהליך יצירתי ומאתגר של שינוי פני הבורסה". במילים אחרות, עד שהוא לא יימצא הבעיות לא ייפתרו. יתרה מכך, הנזקים ימשיכו לחלחל והמשימה המאתגרת להבריא את הבורסה תהפוך לקשה עוד יותר.
"מה שקורה היום בבורסה יגבה בעתיד מחיר כבד. הזמן עובר והבעיות רק מתגברות", מתריע דירקטור נוסף. "מנסים לצייר את העניין כאילו זה לא קריטי, אבל בפועל הדברים נראים אחרת. תוכנית העבודה ל-2014 אושרה רק בחודש שעבר, באיחור של 3 חודשים, אחרי שהדירקטוריון הבין שתפקיד היו"ר לא יאויש בקרוב. בדצמבר גם פג תוקפו של ההסכם הקיבוצי עם הוועד, כך שכרגע העובדים יכולים להחליט שהם משביתים את הבורסה. מה יקרה אם במסגרת המעבר לבניין החדש יתגלו בעיות? זה פשוט חוסר אחריות".
ברשות ני"ע העדיפו שלא להתייחס לנושאים הנזכרים בכתבה.
