כאשר מיליארדר הטלקום הצרפתי-ישראלי פטריק דרהי נכנס למרוץ לרכישת SFR, רשת הטלקום (סלולר) של קבוצת ויוונדי, השנייה בגודלה בצרפת, הסכימו ביניהם בשקט יריביו רבי העוצמה להרחיקו מהזירה. איל ההון מרטן בואיג, שתשלובת בואיג שלו שולטת בחברות טלקום ובנייה, פרסם מיד אחר כך הצעה משלו ל-SFR, מול הצעת חברת נומריקאבל של דרהי, וגייס תמיכה ממשלתית בהצעתו.
מיליארדר שלישי, קסבייה ניאל, שהקים את רשת הסלולר המוזלת איליאד וייהנה ישירות מהצלחת המיזוג של SFR עם בואיג, האשים את דרהי בהתחמקות ממסים באמצעות רישום חברתו באמסטרדם ומגוריו בז'נבה ובתל אביב.
ביום שישי האחרון, כאשר מועצת המנהלים של ויוונדי התכנסה לשקול את ההצעות השונות ל-SFR, שר התעשייה הצרפתי ארנו מונטבורג אפילו טרח להופיע בתוכנית בוקר ברדיו ולתקוף את הצעת דרהי. הוא טען שהיא ממונפת מדי ומזיקה לצרפת.
לאורך כל מאבק ההשתלטות התלת-צדדי, דרהי, שהגיע לצרפת ממרוקו בגיל העשרה, לא התקפל, ואכן שלשום בחרה מועצת המנהלים של ויוונדי בהצעת נומריקאבל שלו, בסך 11.75 מיליארד אירו במזומן ומניות חדשות, ודחתה את הצעת בואיג שהייתה גבוהה יותר. דרהי וויוונדי נטלו כעת פסק זמן של שלושה שבועות כדי לסכם את העסקה הגדולה.
דרהי, שעובד עם קבוצה קטנה של עוזרים שסייעו לו לבנות אימפריית כבלים וחברות טלוויזיה מהרפובליקה הדומיניקנית עד בלגיה, שומר בכוונה על פרופיל נמוך. הוא נפגש עם רגולטורים ושרי ממשלה כדי להסביר את תוכניתו ל-SFR, שמעסיקה 9,000 עובדים, והתעלם מההמולה בתקשורת. "פטריק עובד על הפרויקט הזה כבר שנים", אמר ג'רום יוטוב, בכיר בנומריקאבל. "הוא היה שקט מאוד".
אדם שעבד עם דרהי במשך שנים רבות העתיר עליו דברי שבח בעקבות ההישג ב-SFR: "זהו מישהו שאיננו מהממסד הצרפתי, שהיה חייב להיות בעל נחישות אדירה כדי להגיע לאן שהגיע כעת".
דרהי, יליד קזבלנקה, עבר בגיל 15 עם משפחתו לדרום צרפת. שני הוריו היו מורים למתמטיקה. הוא התבלט במהירות כסטודנט למדעים, והתקבל לאוניברסיטה הצבאית האליטיסטית המתמחה במתמטיקה ובהנדסה, אקול פוליטקניק.
אחר כך הוא צעד לצד בני משפחות ותיקות במצעדי יום הבסטיליה. זו הייתה ההיכרות הראשונה שלו עם הממסד הצרפתי, שאת הקודים והמסורות שלו הוא למד לבסוף. עבודתו הראשונה הייתה בתשלובת מוצרי הצריכה האלקטרוניים פיליפס כעובד מעבדת סיב אופטי, אך במהרה הוא הפך לאחד מחלוצי תעשיית הכבלים בצרפת. בגיבוי שותף אמריקאי, הוא הלך מעיר לעיר בדרום צרפת וניהל שדולה למען הנחת כבלי שידורים ברחובות. הוא התמקד באזורים שנשארו מחוץ לתוכנית הכבלים הממלכתית בצרפת ובנה במהרה פסיפס של רשתות כבלים. הרשתות הללו נמכרו ל-UPC, ענקית הכבלים האמריקאית שבבעלות ג'ון מלון, "קאובוי הכבלים" שבנה אימפריית טלקום בתחילת שנות ה-70.
דרהי ביקש לקבל את התשלום במניות UPC ובגיל 34 עבר לז'נבה כדי לעבוד עבורה. הוא התיישב בעיר עם רעייתו וארבעת ילדיהם, המפוזרים כיום בין לוזאן, תל אביב ובריסטול. כולם מגיעים לארוחת ליל שבת מדי שבוע.
ממש לפני פקיעת בועת הדוט קום מכר דרהי את מניותיו ב-UPC בכ-40 מיליון אירו. הוא הקים ב-2001 את אלטיס, חברת החזקות הרשומה באמסטרדם, שהחלה לקנות חברות כבלים בצרפת, בלגיה ולוקסמבורג ולצבור באיטיות מאסה קריטית.
באותה עת נוסדה נומריקאבל, שלבסוף הפכה לחברת הכבלים הגדולה בצרפת, עם רשת שמכסה שני שלישים ממשקי הבית. הרכישה הראשונה מחוץ לצרפת הייתה של הוט הישראלית, וישראל הפכה במהרה לביתו השני של דרהי. בשנה שעברה הוא השיק את 24i, ערוץ חדשות בינלאומי באנגלית, צרפתית וערבית.
הקרב על SFR החזיר אותו לצרפת. הצעתו הראשונה לוויוונדי ב-2012 נדחתה בשל מחלוקת על המחיר. הוא רשם למסחר את אלטיס ונומריקאבל כדי להכין הצעה נוספת. יריביו עשו הכול כדי לגרום לו להרגיש אאוטסיידר. "הוא אמר לאנשיו, תורידו את הראש ותמשיכו לעבוד", מספר ברנרד מוראד, בנקאי השקעות במורגן סטנלי שייעץ לנומריקאבל. "הוא לא רצה להשתמש בשיטות של חלק מיריבינו".