יש ספורט לאומי חדש באנגליה: מי יחבוט חזק יותר במנג'ר הכושל של מנצ'סטר יונייטד. אתמול (א'), במשחק החוץ באולד טראפורד, הניפו אוהדי ליברפול שלט עם דיוקנו של דייויד מויס, שנוא נפשם עוד מימיו ביריבה העירונית אברטון, ועליו נכתב בפשטות: "דייויד מויס גאון כדורגל". לאור התוצאה הסופית (0-3 לאורחת), השלט התברר כהברקה מבחינתם.
רוצים עוד? שדרני Sky שמוליכים את השידור לכל העולם ידועים בשפתם הצחה, אבל בהתבטאות לא אופיינית הם התמקדו במויס (עוד במחצית הראשונה במצב של 0-1 לליברפול) ופסקו: "ככל שמסתכלים עליו יותר נראה שאין לו שום מושג מה לעשות". במחצית השנייה הם גם קבעו את גזר הדין כשהראו את בעלי יונייטד, הגלייזרים, ביציע - ואמרו: "אבל אנחנו בטוחים שהם יתנו למויס לסיים את העונה הזאת". מי שלא מכיר את לשונם הזהירה של השדרנים באנגליה (בניגוד לכתבי העיתונים), לא יכול להבין עד כמה באמירה הזאת נחצו הגבולות.
***
אם היה גורם אחד שנתן למויס גב ברור למרות עונת השפל של יונייטד עד כה, היה זה הקהל באולד טראפורד שהמשיך להריע לו גם אחרי הפסדים מביכים. כל זה התפרק ברגע אחד אחרי ההפסד בליגת האלופות לאולימפיאקוס. בראיון לטלוויזיה ההולנדית הודה רובין ואן פרסי שהוא מרגיש מתוסכל: "העמדות שבהן הייתי רגיל לשחק תפוסות על ידי שחקנים אחרים, כך שאני צריך לנוע בכל פעם לשטחים חדשים". אולי לא בדיוק ביקורת נוקבת, אבל למויס זה הספיק: "ואן פרסי לא בתוכניות של מויס לעונה הבאה" בישר ה"סאן" לקוראיו למחרת היום.
הסכסוך בין מויס לכוכב ההולנדי התחיל כבר בתחילת העונה: אשתקד, סר אלכס פרגוסון, שחרד לבריאותו החלוץ, אישר לו תוכנית אימונים מיוחדת שכללה למעשה שחרור כמעט גורף מאימוני כושר בתקופות השיא של העונה. כתוצאה מכך הוא קיבל את ואן פרסי, שידע לא מעט פציעות בשנותיו בארסנל, בריא ושלם כמעט לכל משחק נתון. מויס? הוא לא רק קבע שוואן פרסי צריך להתאמן כמו כולם (אולי מפני שהחליף את כל צוות האימון הישן של סר אלכס, כולל מאמני הכושר, במהלך שחזר אליו כבומרנג) - הוא אף זימן את החלוץ לשיחה שבה הבהיר לו שאצלו אין כוכבים. מאוחר יותר, כשוואן פרסי נפצע והחמיץ משחקים רבים, כך על-פי מה שנחשד כהדלפה של המנג'ר ל"סאן", התעורר החשד שהוא פשוט לא מעוניין לחזור.
לכאורה היה אמור מויס לגזור קופון בקרב האוהדים על ידיעות שכאלה, במיוחד כשעל המגרש מתגלה ההולנדי כאכזבה הגדולה ביותר של העונה הנוכחית (כבש רק 11 שערי פרמיירליג; בעונה שעברה - 26), אבל האוהדים התרגלו לסגנון אחר, למנג'ר שהיה יכול לבעוט נעל לעבר הכוכב הכי גדול שלו (בקהאם) או להעניק לשחקניו את "טיפול מייבש השיער" הצרחני והידוע שלו בחדר ההלבשה - אבל מעולם לא יצא נגד שחקן שלו בתקשורת (אלא אך ורק בספרות אוטוביוגרפית...). להפך: כלפי חוץ הקפיד "פרגי" לגבות את השחקנים גם כאשר נהגו בחוסר אחריות.
אם תרצו, במהלך הזה שנבע כנראה ממצוקה אישית קשה נוכח הביקורת, חרץ מויס את גורלו: מי שצפה בו יורד לחדרי ההלבשה לאחר התבוסה אתמול, ראה לראשונה אוהדים שמנופפים כלפיו בידיהם וקוראים קריאות זועמות.
***
אם מויס רוצה להציל עוד משהו מהעונה הזאת של יונייטד, הוא חייב להמשיך איתה את העונה האירופית. התקווה הנואשת של מויס היא לניצחון בהפרש של שלושה שערים על אולימפיאקוס ביום רביעי, ואולי גם מזל בהגרלת רבע הגמר שתוכל להוליך אותו לארבע הגדולות של הצ'מפיונס ליג. קשה לומר שמישהו קונה את החזון הזה: אם עד לפני מספר שבועות עוד היו כמה פרשנים באנגליה שסברו, ברצינות תהומית עד כדי גיחוך, שליונייטד נותר סיכוי לשחק בליגת האלופות בעונה הבאה אם תזכה בתואר השנה (הם הרבו להזכיר את ליברפול של 2005, קבוצת מרכז טבלה אפורה באנגליה שזכתה בתואר היוקרתי מכולם), הרי שהפעם יש יותר שצופים שיונייטד לא רק שלא תצליח להעפיל לרבע הגמר - אלא שצפוי לה עוד הפסד ביתי מביך נגד היוונים.
משפחת גלייזר מביטה בעיניים כלות על האחזקה הכי נוצצת שלה. עד לעונה הזאת נחשבה רכישת היונייטד לעסקה חלומית עבורם: כמעט בלי הון עצמי הם השתלטו על המועדון בעזרת מינופים כבדים, והצליחו להעצים את שווי השוק שלו תוך שהוא לא רק גורף תארים, אלא מצליח להרוויח בכל שנה סכום שמאפשר לו להחזיר את ההלוואה לבנקים באופן מעורר השתאות. בקצב הזה, בעוד שלוש-ארבע שנים היו יכולים הגלייזרים לראות את יונייטד שלהם נקייה מחובות, מוצעת למכירה לכל שייח' או אוליגרך שירבה במחיר, ובל נשכח שלאורך השנים, גזרו הבעלים דמי ניהול שמנים או הנפיקו בהצלחה אחוזים זניחים מהבעלות על הקבוצה.
הכישלון העונה טורף את הקלפים ביותר ממובן אחד: זו לא רק הפגיעה הכלכלית כתוצאה מאי-השתתפות בליגת האלופות בעונה הבאה, זו גם ירידה (גם אם קטנה, לפי שעה) בפופולריות הבינלאומית של המותג, זו שהביאה לו חסויות חלומיות מחברות ענק. אם מגמה הזו תימשך, יהפוך מויס למנג'ר היקר ביותר בהיסטוריה, ואז תזדמן לגלייזרים הכרעה כואבת: האם להתחרות בסכומי העתק שמוציאות יריבותיה על רכש שחקנים - או למכור את המועדון בתנאים לא אופטימאליים מבחינתם (אם כי עדיין ברווח נאה).
כדי להמשיך ולהציב בפניהם אופציה נוספת, חייב מויס להעפיל ביום רביעי לרבע גמר האלופות. הבעיה היא שלא רק שהמשימה כנראה גדולה עליו, אלא שגם אם תצלח, אפשר שתקנה למועדון שלו לא יותר מחודש של רלוונטיות, ולו אישית - לא יותר מחודשיים בתפקיד.
הנחמה היחידה של מויס, אם בכלל, היא שגם על אלכס פרגוסון נאמרו דברים דומים לאורך שלוש וחצי השנים הראשונות שלו במועדון...
