ערוכת היחיד המרגשת של דור גז בגלריה דביר "אותיות תלויות", חושפת עולם ומלואו, שמעטים בציבור הישראלי שמעו עליו. עולם שאיש לא הסתיר, אך הוא נכחד ונעלם אחרי פריחה קצרצרה. גז מחייה בעבודותיו את סיפורו של התיאטרון הטוניסאי העברי-ערבי, שפעל במשך שנים מעטות בלוד בשנות ה-50.
במבט תיעודי, המכסה על התרפקות נוסטלגית, הוא מציג את סיפורם של סבו וסבתו, שהיו חברים בקבוצת התיאטרון היהודי בטוניסיה. הם העלו מחזות אפיים על-פי סיפורי התנ"ך, וגיבוריהם היו דמויות של יהודים גולים שעלילותיהם בניכר שימשו כמקור השראה.
שפת התיאטרון הייתה ניב יהודי המורכב מערבית ועברית, שהיה שגור בפי הקהילות היהודיות בארצות ערב, והוא נקרא "מעלאק" - "אותיות תלויות" בתרגום חופשי. הבחירה בביטוי היפהפה לכותרת התערוכה מציבה דימוי ויזואלי כמעט של המציאות האבודה. כאשר עלו לארץ, החליטו בני הזוג להחיות את קבוצת התיאטרון. הם קיבצו סביבם 30 שחקנים, נגנים וזמרים, ובמשך מספר שנים הצליח התיאטרון למשוך קהל אוהדים, עד שנסגר מחוסר תקציב.
כוכבת התיאטרון - זינה, סבתו של גז, היום בת 97, הייתה גם תופרת מוכשרת, ובמו ידיה הכינה את התלבושות לשחקנים. במקביל, פרנסה את המשפחה בתפירת שמלות שהעתיקה מז'ורנלים צרפתיים.
תצוגה ארכיאולוגית
לצד עבודות וידיאו, שהמרכזית שבהן מספרת את סיפור התיאטרון (בצרפתית, בקולו של אביו של גז), הוא מלקט ומציג שברי מזכרות ומציב אותן כמעין ארכיב פרטי ולא היררכי, בתיבות שקופות, כמו בתצוגה ארכיאולוגית. בתיבת תצוגה אחת מוצגת כתובת הנישואין של סבתו וסבו (בשפת האותיות התלויות) באחרת - כפתורים וגזרות בנייר פרגמנט שקוף, ששימשו לתפירת התלבושות לשחקנים.
גז הוא אמן חוקר ומעמיק, העוסק בעבודתו בשאלות של ארכיב, שימור הזיכרון ובניית התודעה באמצעות הבלטה של נרטיבים מסוימים על פני אחרים. הוא מרצה ביחידה להיסטוריה ותיאוריה בבצלאל וחוקר צילום באוניברסיטת תל-אביב. לאחרונה מונה לראש המחלקה לצילום בבצלאל והוא יחליף בתפקיד את מיקי קרצמן, החל משנת הלימודים הבאה.
גלריה דביר עברה לפני מספר חודשים למעונה החדש, במבנה תעשייתי לשעבר, בן ארבע קומות, בדרום תל-אביב. המעבר מאפשר לגלריה לרכז את פעילותה, שבעבר התפרסה על פני מספר חללים נפרדים בעיר, ולהציג במקביל מספר תערוכות. התערוכה תוצג עד 5 באפריל.
גלריה דביר, רח' ראשית חוכמה 14, תל-אביב.
ג'-ה': 11:00-18:00,
ו'-ש': 10:00-13:00. ללא תשלום