"קי לארגו", ה' 22:00, "הוט פריים"
ההיסטוריה של הוליווד מלאה בזוגות של כוכבי על: מאליזבת טיילור וריצ'ארד ברטון ועד לבראד פיט ואנג'לינה ג'ולי, המכונים על-ידי התקשורת "בראנג'לינה" (ואלה רק שתי דוגמאות מתוך רבות ומפורסמות). אלא שבעיניי, הזוג האיכותי ביותר שהצליחה הוליווד להצמיח, הן מבחינת רמת המשחק שלהם והן מבחינת הפוטנציאל הזוגי שפשוט התפוצץ על המסך והפך אחד ועוד אחת לשלושה, הם האמפרי בוגארט ולורן בקול. השניים נפגשו והתאהבו על הסט של "להחזיק ולאבד" ובסך הכול הופיעו יחד בעוד שלושה סרטים ש"קי לארגו" הוא אחד מהם. בוגארט, לוחם צדק אינדיבידואליסט כמעט בכל סרטיו, הוא חייל משוחרר שנקלע לבית מלון המנוהל בידי גנגסטרים, "חיילים" של מאפיונר קשוח. העלילה נותרה אפקטיבית עד ימינו, אבל מה שמדהים כאן, יותר מהתסריט או הבימוי המצוין של ג'ון יוסטון, הוא הקסם שמתרחש על המסך כשבוגארט ובקול מופיעים עליו יחדיו.
נשיא על הכוונת
"כך היה" עם רפי איתן, ו' 18:00, ערוץ 1
מעניין אם מישהו שלח לבית הנשיא את התוכנית הזאת כדי לקבל עליה תגובה כמתחייב: רפי איתן טוען שמי שאחראי למחדל פולארד, הוא לא אחר מאשר הנשיא (כיום), שמעון פרס. אפשר להבין את איתן: מי שנהנה מההילה שבלכידת אדולף אייכמן, לא רוצה שהפרשה האחרונה שנקשרה בשמו תעיב על תהילת העבר. מעניין איך יקבלו את גרסתו בבית הנשיא. אפשר לחבב את איתן ואפשר שלא, אפשר לראות בו אחד מאחרוני "דור הנפילים" שלחם, הגן ושמר. אחרים יראו בו אולי מי שהלך על הגבול - לאו דווקא תמיד בהקשר הביטחוני, ובדרך - "עשה לביתו", כפי שאוהבים לומר בלשון נקייה. מה שכן, אלה גם אלה, לא יכחישו שאיתן בן ה-88 הוא "טיפוס", איש צבעוני ומרתק שממרום שנותיו אינו חושש לומר את אשר על ליבו.
א שיינע משפוחה
"משפחה מודרנית", הפרק ה-100, ש' 18:40, "יס קומדי"
עיתונאים אוהבים לרוב לצטט דברים שכתבו בעברם, כאשר מתברר שצדקו, בבחינת "אמרתי לכם", אז הנה משהו שלא אמרתי לאחר הפרקים הראשונים של "משפחה מודרנית": בביקורתי לא הערכתי נכון את הסדרה הזאת. אמנם לא קטלתי אותה חלילה, אבל הייתי פחות נלהב לגביה מכפי שאני היום. "משפחה מודרנית" המחישה לי ביתר שאת את מה שהייתי צריך לדעת טוב יותר גם לפניה: יש לא מעט סדרות קומיות שההנאה מהן כרוכה בהיכרות עם הדמויות. מאז שהתיידדתי עם גיבוריה, נדמה לי לעיתים שמדובר (אפילו בעונה החמישית), בסדרה הקומית המצחיקה ביותר בערוצי הטלוויזיה שלנו.
למרות מה שנראה בתחילה כמורכבות בלתי אפשרית של העלילה, שווה להקדיש, גם בפרק המאה, מעט זמן להכיר את הדמויות, להתחיל ליהנות גם מההומור הפנימי שלהן ולדמיין כמה מהנה היה יכול להיות סדר פסח, לו היה מדובר במשפחה שלך.