ימים אחרונים טרם יציאת הכנסת לפגרה, וחבר הכנסת עמרם מצנע("התנועה") כבר טרוד עד צוואר בהכנות למושב הבא. על הפרק: יוזמות חקיקה שיקבעו כיצד ייראו פניה העתידיות של התרבות והאמנות הישראלית - משימה שבה החל במושב האחרון, ה-19 במספר, עת נבחר לשמש כיו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט (במהלכו הוענק לו אות הפרלמנטר המצטיין מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה). הפגרה, שיש שיאמרו כי אין בה צורך, עוצרת את העבודה הפרלמנטרית השוטפת, לעתים אף תוקעת בה טריז. "הרבה פעמים חוקים יוצאים שונים מאיך שהם נכנסו. אין חוק שעובר בצ'יק צ'ק. בדרך-כלל חוקים משמעותיים, כבדים, לוקחים את הזמן שלהם", אומר מצנע ל"גלובס" בפתח הראיון עמו, שאותו ביקש לקיים דווקא בבית קפה הצמוד לסניף מפלגת העבודה ברמת אביב (המפלגה בה החל את דרכו בפוליטיקה הארצית, ובה שימש כיו"ר בשנים 2003-2005). האם יש בכך איזשהו רמז לבאות, או שמא מסר לציפי לבני? על כך בהמשך.
בין הצעות החוק שיזם מצנע - חוק התיאטרון - שזו לו חשיפה תקשורתית ראשונה, שיקבע תקציב ממשלתי לענף התיאטרון הישראלי וכן יסדיר קריטריונים לתמיכה.
מצנע: "מיסוד בחוק של היקף הסכומים וגם אופן החלוקה שלהם, כדי לעודד את התיאטרון הישראלי, הוא בעל חשיבות, והדוגמה הטובה ביותר היא חוק הקולנוע. בראייה לאחור, החוק יצר מציאות חדשה בארץ. עשרות סרטים שמופקים פה בארץ ומגיעים לפסטיבלים שונים ואף למועמדות לאוסקר. יש פה תעשייה בפני עצמה. אנחנו מדינה שיחסית לגודל היישוב צורכת תיאטרון במספרים מדהימים".
- בעקבות החוק, תוקם מועצה ציבורית לתיאטרון, כמו מועצת הקולנוע?
"זה הרעיון".
- תוך כמה זמן אתה מעריך שיחוקק החוק הזה?
"בכינוס הבא של הכנסת ניכנס לזה יותר לעומק, היעד שלי הוא תוך שנה להעביר חוק כזה".
- מה המצב כיום?
"כיום המשרד התרבות - ואין לי טענות כלפי המשרד, מקים ועדה ציבורית שמכינה את הנהלים והקריטריונים ואז מפיצים את זה לכולם, מעירים הערות, וזה הופך למה שזה הופך. כשאתה עושה חוק וקובע בחוק מי זו המועצה הציבורית ומה יהיו סמכויותיה, זה הרבה יותר שקוף ודמוקרטי. וגם לא נותן הזדמנות לשר כזה או אחר בממשלה כזו או אחרת, לשנות את זה".
- לחצים פוליטיים מהצד הימני של המפה הפוליטית, כמו במשרד החינוך?
"כל פעם יש לחצים - עכשיו היה הסרט 'חמש מצלמות שבורות', ועדת סל התרבות של משרד החינוך אישרה את זה להקרנה בתי ספר. ומיד קיבלנו מכתבים מכל מיני ימניים כאלה. אמרנו - 'חבר'ה, אנחנו לא מתערבים. יש את ועדת סל התרבות, שהיא ועדה מקצועית', אני לא מתכוון להתערב".
ללא מגע פוליטי בתכנים
בשלב הזה בראיון, מצנע נקטע. השחקן ששון גבאי, שעבר במקום במקרה, הבחין בו וניגש אל השולחן. גבאי, שבין שלל תפקידיו גילם את דמותו של פוליטיקאי גמלוני ונאיבי בסדרת הטלוויזיה הקומית "פולישוק" (ערוץ 2), לוחץ יד לאנטיתזה של אותה דמות. גבאי: "אני מספר תמיד את הסיפור הזה, שבצילומים על הסט של 'ביקור התזמורת', שהתחילו מוקדם בבוקר, כל יום לפני שנסעת לעבודה בירוחם היית עוצר ליד הסט, בודק שהכול בסדר".
"ביקור התזמורת", שהיה מועמד לאוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, צולם בירוחם, בתקופה שבה שימש מצנע כיו"ר הוועדה הממונה בעיר, תפקיד שאותו ביצע מ-2005 ועד 2010, ולאחריו חזר לליבת הזירה הפוליטית הישראלית. בזירה הזו, מצנע לא מתכוון לנוח ולו לרגע. ראייה לכך היא טבלת הלו"ז השבועי הצפוף שלו המופיעה באתר האינטרנט שלו (שם מופיע מועד קיום הראיון הזה), ויותר מכך, בשינויים שהוא מבקש לחולל בנוף התרבותי והחברתי. כמו למשל חוק זכויות האמנים, שימנע חוזים כובלים בין אמנים לבין חברות תקליטים וחברות אמרגנות; חוק לניהול משותף של זכויות יוצרים - שאם יעבור, יסדיר, אחת ולתמיד, את זכאותם של תסריטאים ובימאי קולנוע וטלוויזיה לתמלוגים מגופי השידור השונים.
מצנע: "ישנו צורך לתת מעמד חוקי לגוף שישמור את זכויותיהם של היוצרים בתחום הטלוויזיה והקולנוע. הממונה על ההגבלים טוען שיש הסכם כובל, כלומר שיש גוף אחד שמרכז בתוכו את כל הסמכויות של היוצרים מול הרשתות המשדרות, ושהגוף הזה פועל כמונופול. החוק שהובלתי עבר קריאה טרומית, כלומר הוא עבר ועדת שרים, והוא כרגע בהכנה מקצועית ע"י היועצים המשפטיים של המשרדים השונים.
"ברגע שהכנסת תחזור להתכנס, יתקיימו דיונים לקראת קריאה ראשונה, שנייה ושלישית. החוק בעצם נותן את הבסיס החוקי לגוף כזה לפעול וקובע כללים במקרה של מחלוקת, כדי למנוע סנקציות על שיבוש שידורים. העמדנו פה כלים שיפיגו את חששם של אלה שאומרים שיש יותר מדי כוח לגוף הזה".
הגוף המדובר הוא תל"י - חברת התמלוגים של יוצרי הקולנוע והטלוויזיה בישראל.
"אנחנו לא יכולים להגיד בחוק - 'תל"י'. יכול לקום גוף נוסף. אגב, ניתנת כאן הזדמנות לכל אחד ואחד, לכל מי שבא ורוצה להשמיע את דעתו.
במקביל, ישנו החוק המתהווה לרשות השידור, שניסוחו אמור להתוות יסודות בריאים ודפוסי עבודה נאותים לניהול ערוצי הטלוויזיה הציבוריים (בין אם במתכונת רשות השידור הקיימת ואם בזו שתקום במקומה): ללא מגע פוליטי בתכנים, וללא בזבוז מושחת של כספי ציבור.
לשאלה, מה ליו"ר ועדת החינוך והתרבות ולשידור הציבורי, שהנו תחת סמכותם של ראש הממשלה ושר התקשורת, מסביר מצנע כי כל תחומי השידור נידונים בוועדת החינוך והתרבות.
מצנע: "החוק לא מוכן כרגע, הכול זה רק מחשבות. הזמנו את שר התקשורת להציג את הרפורמה המומלצת בפני הוועדה. זה יקרה רק במושב הבא".
- רשות השידור ללא פוליטיקאים שמתערבים בתכנים ומשפיעים עליהם - זה משהו שיכול לקרות בדור החיים שלנו?
"לפי הכוונה של החוק - כן".
ההמלצות של ועדת לנדס (ועדה שמונתה על מנת לנתח את מצבה של הרשות ולגבש פתרונות), הן בגדר המלצות. לרה"מ נתניהו אין אינטרס לסגור את משרד הפרסום שלו.
"מתכוונים לסגור את התאגיד הקיים, לפרק אותו לחלוטין, ולהקים חדש. אנחנו, בכנסת, נדאג לכך שתצומצם למינימום, אם לא לחלוטין, המעורבות של הפוליטיקה בשידור הציבורי. צריך לקבוע בחוק החדש איך נבחרים המנהלים, והדרך היא על-ידי מועצה ציבורית".
- איך תתמודדו עם מזכ"ל ההסתדרות עופר עיני, המגבה את הוועדים השונים ברשות, שמפעילים לא מעט לחצים פוליטיים?
"זה בוודאי חייב להיות מתואם עם ההסתדרות. הקצו כספים לפיטורים. אבל מי שיצטרך לאשר את החוק זה הכנסת".
- אגב לחצים פוליטיים, מה אתה חושב על ההחלטה של ראש עיריית ירושלים ניר ברקת שלא לאפשר את פתיחתו של מתחם הקולנוע החדש של "סינמה סיטי" בשבתות, בשל לחצים של גורמים דתיים?
"אני מודע לצורך ולרצון בשימור אופייה היהודי של ירושלים. אולם יחד עם זאת, אינני מוצא סיבה מדוע מתחם הסינמה סיטי, שאינו נמצא בלב שכונה חרדית, צריך להיות סגור בשבת. מדובר במקום בילוי אשר חלק ניכר מהאוכלוסייה העובדת יכול להגיע אליו רק ביום החופש היחיד שניתן לו - בשבת. למנוע זאת, או להכתיב לציבור החילוני המתגורר בעיר את הרגלי הבילוי שלו, שגם כך מוגבלים, זו כפייה נוספת, מיותרת וחסרת התחשבות".
לא שואף להיות שר התרבות
- יש לך שאיפה להיות שר התרבות?
"אין לי שאיפות כאלה, מאוד מעניין לי בתפקיד שלי כיום. אבל אם היית שואל איזה שר הייתי רוצה להיות אם וכאשר, זה שר החינוך. בממשלה של 18 שרים לא יהיה מקום לשר תרבות, אבל צריך לזכור שמשרד התרבות היה חלק ממשרד החינוך פעם".
- איך לדעתך ישפיע התהליך המדיני המקרטע על שיתופי הפעולה הבינלאומיים בתחומי התרבות?
"תראה, אין ספק שיש השפעה. תדמיתה של מדינת ישראל בעולם, והקשר בינה לבין המציאות שבה אנחנו מחזיקים תחת שלטון צבאי שלנו מיליוני פלסטינים, אין ספק שזה משפיע וישפיע. אבל הבעיה היא לא החרמות ממשלתיות. הבעיה היא החרמות של הארגונים הלא ממשלתיים: אוניברסיטאות, פרופסורים, גופי תיאטרון, אולמות קונצרטים.
"התרבות והאקדמיה בישראל הן הראשונות שנפגעות מהתהליך המדיני. כי ארגונים של תרבות, אמנות ואקדמיה שהם לכאורה יותר ליבראליים, נוטים לזכויות הפרט והאזרח, מחזיקים מעצמם כגופים בעלי תפיסת עולם ערכית. כך שבהחלט יש איום כזה, כי מי שבסוף דוחפים לחרם זה הארגונים האלה, והציבור, שמצביע ברגליים, על ידי אי-קניית מוצרים".
- אנחנו יושבים בקפה מחוץ לסניף מפלגת העבודה. מתבקש לשאול - אתה מתגעגע? עדיין רואה את מקומך שם?
"עברת עכשיו לתרבות פוליטית? שום דבר לא פסול. אני מניח שלקראת הבחירות הבאות, בהנחה שיקרה משהו פה באזור מבחינת ההליך המדיני, יהיו התחברויות שונות".
- מה למשל?
"יש עתיד, התנועה, העבודה, מרצ - אלו מפלגות שנמצאות באיזשהו מרחב תמרון אחד. מה בדיוק יקרה? איך יקרה? עוד מוקדם לדעת. איחודים או מעברים בין רשימות מחייבים פוליטיקאים לפשרות, אבל פוליטיקה זה קודם כל עניינים אישיים. פוליטיקה היא הדרייב והשאיפה לשלוט, אבל האגו מעביר אנשים על דעתם".