מה גרם לקריסה של רהיטי עין חרוד? לדבריו של צבי לודמיר, מבעלי החברה, הקריסה הגיעה בעקבות קריסת עסקים אחרים בתחום שהיו לקוחות של החברה. "חברת שגם שקרסה הייתה לקוחה גדולה שלנו והייתה חייבת לנו מאות אלפי שקלים, ויש עוד כמה חברות כאלה. עוד לקוח שלנו, שהפקדנו צ'קים שלו, סגר את החברה והצ'קים חזרו. בנק מזרחי-טפחות אמר לנו 'קחו את הצ'קים חזרה ותביאו את הסכום במזומן תוך 24 שעות'. זו חנות פרטית לריהוט ומדובר עד אותו יום לא הבנתי שאנחנו בקריסה", אומר לודמיר ל"גלובס".
כפי שפורסם ב"גלובס", חברת רהיטי עין חרוד סגרה החודש את המפעל ופיטרה את 33 העובדים. במקביל, העובדים הגישו לבית המשפט בקשה למתן צו פירוק. מדובר בקריסה שנייה של מפעל הרהיטים. הראשונה הייתה במארס 2011 כשהמפעל נכנס להליך פירוק לאחר שצבר חובות של 12 מיליון שקל. במסגרת אותו הליך, רכשו הזוג צבי ומרים לודמיר את המותג, המוניטין והפעילות מידי המפרק שמונה בשעתו לחברה.
- מה היקף החובות שלכם?
"החובות לבנק המזרחי לא גדולים, הרבה פחות ממיליון שקל. בבנק אמרו לנו שהם מפסידים מחברות הרהיטים האחת אחרי השנייה, והם לא יכולים לקחת סיכון. הם אמרו שאם לא נביא את הכסף תוך יום, הם ייסגרו לנו את החשבון. רק חודשיים קודם לכן ישבנו עם הבנק על האשראי של השנה הקרובה והראינו להם שהמצב השתפר. כשקנינו את החברה היא הפסידה 7 מיליון שקל בשנה, אח"כ ההפסדים הצטמצמו ל-2 מיליון שקל, ולאחר מכן היא עברה לאיזון. בבנק אמרו לנו 'אמנם אתם מביאים את החברה למצב טוב, אבל הלקוחות שלכם לא טובים ויפילו אתכם'.
"השקענו את החיים שלנו וזה כואב. אנחנו יודעים לנהל אבל זה לא תמיד תלוי באנשים. 3 מהלקוחות שלנו נקלעו לקשיים, 2 מתוכם קרסו והשלישי סגר את החברה. זה מה שהפיל אותנו. התעשייה קשה, אם היא לא הייתה קשה היינו ממשיכים הלאה למרות הנפילה שלהם".
- אתה לא כועס על הבנקי?
"לא. לאורך הדרך הם היו בסדר גמור, אבל למנהל הסניף לא הייתה סמכות. הכול משמיים. אמנם השקענו את כל החיים שלנו ואם ניפול לא יהיה לנו כלום. התחננתי כמובן בפני בנק המזרחי, אבל הם אמרו שהם מפחדים".
- העובדים טוענים שאמרתם להם להפקיד שוב ושוב את המחאות השכר שלהם לינואר.
"כי גם אחרי שהצ'קים חזרו, ניסינו להפעיל את החברה. אמרנו להם שיש לנו תוכנית וניסינו להביא כסף, אבל כשהבנק מוגבל וספקים לא מספקים סחורה אי אפשר להמשיך ולהפעיל".
- איך אתה מרגיש ברמה האישית?
"הכול לטובה. יפריע לי אם יגידו שאנחנו נוכלים. אנחנו אמינים וריחמנו על עובדים שלא פיטרנו אותם. אמרו עלינו שהעלמנו את המחשבים וזה ממש לא נכון. לקחנו מהמפעל את המחשבים בגלל ששמענו שיש ונדליזם מכל מיני נושים. העורך דין שלנו אמר לנו שאנחנו חייבים לקחת את המחשב ולשמור את המידע, כך שלא הברחנו, אלא להיפך. ראינו שהקיבוץ התחיל להחליף מנעולים כדי שלא נוכל להיכנס. במצב הנוכחי אין לנו שקל, אנחנו ממש פושטי רגל".
- אתם הבעלים של חברת הריהוט "שולחן המלכים"?
"שולחן המלכים הייתה בבעלותי, וזה לא בבעלותי היום. לפני כמה חודשים מכרתי אותה ל'יחד רהיטים'".
- בכמה?
"לא בהרבה כסף".
- נטען כלפיכם שהברחתם את "שולחן המלכים".
"יש לנו חובות של 4-5 מיליון שקל. זה מצחיק אפילו לטעון שהברחנו. מכרנו את זה אולי ב-100 אלף שקל".
- איזה עתיד להערכתך יש לענף הריהוט?
"ברגע שהמדינה מעודדת יבוא במקום לעודד תעשיות, היא פוגעת בתעשייה. כשאני מוכר מיטה ב-1,500 שקל ובקושי נשאר רווח, הם מייבאים מיטה מסין ונשאר הרבה רווח. אם האוצר והממשלה היו רוצים לעודד את התעשייה הם היו מעלים את המכס על יבוא רהיטים. יהיו עוד יצרנים שיפשטו רגל, חנויות הרהיטים פחות. כל אלה שפשטו רגל והיו להם חנויות, היה להם גם מפעל יצרני, כמו שגם ו-5 נגרים. חנויות שרק מתווכות יכולות להחזיק מעמד".
- היו לכם חובות אישיים עוד קודם לכן לבנק אגודת ישראל.
"חובות קטנים, שילמנו כל חודש סכום קטן. כמו שאחד לוקח משכנתא של 500 אלף שקל ומשלם אלפי שקלים כל חודש - זה אומר שזה חובות גדולים"?
- כשחתמתם על הסדר חוב עם בנק אגודת ישראל בשנת 2012, היה לכם חוב של 800 אלף שקל?
"כן, זה לא חוב ענק כל כך וזה לא היה משמעותי. מתוך ה-800 אלף שקל שילמנו להם כבר 500 אלף שקל. לאנשים עם עסקים בסדר גודל כזה זה סכום פעוט".