מי לא שמע את האמירות ש"ארה"ב נחלשת", "מסרבת להוביל", "מוכנה לעשות הכל כדי להימנע ממלחמה", "כשלה בניהול אביב הערבי ונטשה בני ברית ותיקים". אלה רק קמצוץ מהאמירות הפומביות שנשמעות בשנים האחרונות כלפי הממשל האמריקאי מאויבים וידידים כאחד, בהם לעיתים גם מישראל.
אין טעם ומקום לדון פה באמיתות הטענות שבחלקן משקפות מציאות האובייקטיבית, חלקן משרתות את השיח האקדמי וחלקן משרתות עמדות פוליטיות לגיטימיות. מה שהן כנראה אינן משרתות הוא את האינטרס הלאומי של מדינת ישראל בטווח הקרוב והרחוק.
ישראל אינה משופעת בחברים בזירה הבינלאומית, ודאי לא בחברים בעלי עוצמה - על אחת כמה וכמה כאלה שיהיו מוכנים להפעילה לטובת אינטרסים ישראלים. בפרמטרים הללו, ארצות הברית היא למעשה all we got. גם בלי לרדת לפרטי סיוע החוץ והשת"פ המדיני, הביטחוני והמודיעיני, לא צריך להיות הנרי קיסינג'ר כדי להבין שמתי שארצות הברית חזקה, ישראל גם חזקה וכאשר הגדולה שבידידותינו נחלשת, גם ישראל נחלשת.
בעוד שתהליכי-העל הפנימיים והחיצוניים המשפיעים על ארה"ב הם מעבר לשליטתנו, הרי שמאחר וברור שלישראל יש סוס במירוץ הזה, כדאי לשקול היטב השתקפות ההתנהלות הישראלית הפומבית במישור הפנים אמריקאי והשפעתה על תפיסת העוצמה האמריקאית בעולם.
במישור הפנים-האמריקאי, שיקולי הרווח וההפסד של ההצטרפות לחגיגה הפומבית על חולשות אמריקה ברורים. איש לא אוהב שאומרים לו שהוא נחלש או לא אמין, בייחוד לא באופן פומבי, בעיקר לא מפי חבר ובמיוחד לא בעיצומה של תקופה קשה בממדים היסטוריים. מעבר לתוצאות הנלוות לוודאות הידיעה של מי שישב בבית הלבן עד ינואר 2017, גם הנשיא/ה הבאים של ארה"ב ויועציהם לעתיד צופים בהתנהלות של החברה הקרובה במזרח התיכון ומסיקים מסקנות שעל טיבן נעמוד בעוד שנתיים. צופים בעניין גם ראשי קבוצות עולות במספריהן ובהשפעתן כמו ההיספאנים שמחויבותם לישראל אינה מובנת מאליה. גם הם יזכרו מי השתתף במקהלת הביקורת בעת שארצות הברית התמודדה עם משבר כלכלי, קיטוב פוליטי ותמורות משמעותיות במערכת הבינלאומית.
אין גם לטעות ולפרש את הזרועות הפתוחות בה מתקבלת הביקורת הישראלית במערכת הפוליטית האמריקאית כהוכחה להיותה נתיב פעולה יעיל.
המישור התדמיתי מורכב יותר אך חשוב לא פחות. בעולם בו תדמיות ותפיסות גוברות לעיתים קרובות על המציאות ועל המהות, התפיסה כי ארה"ב נחלשת מזיקה לביטחון הלאומי של אמריקה וכנגזרת מכך, גם לביטחון הלאומי של ישראל. כמי שמצויים בליבם של תהליכים בהם ארה"ב מעורבות עד צוואר או לא מעורבת מספיק - התהליך המדיני, ההתגרענות האיראנית והתהפוכות בעולם הערבי - ברור לעולם שגם אנו מזהים התמורות בהשפעה האמריקאית גם מבלי שנצביע על כך פומבית.
בניגוד לאחרים שאולי יכולים להרשות זאת לעצמם, עלינו לעשות כל שביכולותינו למנוע שחיקה ופגיעה במותג העוצמה האמריקאית. שתי המדינות מדגישות בכל הזדמנות את הקשר האינטימי והייחודי ביניהן, עובדה הנותנת משנה תוקף למרבה האירוניה בעיקר במדינות לא ידידותיות, לביקורת הישראלית הנאמרת מתוך המשפחה.
תדמית של אמריקה חזקה ויחסי ישראל-ארה"ב קרובים שווים לא פחות ממטוסי JSF, סוללות טילים או מיליונים רבים של דולרים וחשוב מכך חייהם של ישראלים רבים ומכאן שכל מה שעומד בניגוד לתדמית זו, בהכרח לא טוב לישראל. יחסי ישראל-ארה"ב פועלים בשיאם כששתי המדינות מיישמות את העקרונות של העדר חילוקי דעות פומביים, היעדר הפתעות, שמירה על היתרון האיכותי הצבאי של ישראל ותמיכה אמריקאית בלתי מתפשרת נגד ניסיונות בידודה של ישראל בזירה הבינלאומית.
שני הצדדים הפרו עקרונות אלה בחמש השנים האחרונות. במצב הנתון חכם מצידנו להשקיע כל מאמץ במיתון תפיסת ההיחלשות האמריקאית או פערים ביחסי ישראל ארצות הברית ולא לעזור להדגישם. חבל להתנהג כמו התלמיד שתפס את המורה ישנה באוטובוס בטיול שנתי ומראה את התצלום לכל בית הספר. במקרה זה הסיכון הוא מקסימום מורה עצבנית וציון לא טוב באחד המקצועות, במציאות המזרח התיכונית אמנם אין תעודות אבל גם אין מועדי ב'.
* הכותב כיהן כדובר שגרירות ישראל בוושינגטון