האם תעבור התוכנית של שר האוצר יאיר לפיד את משוכת קבינט הדיור, הממשלה והכנסת, או לא? זו השאלה המרכזית שאנחנו נשאלים בימים אלה, מאז פורסמה תוכנית לפיד למע"מ בשיעור אפס לרוכשי דירה ראשונה מקבלן.
זו גם השאלה שעלתה בסוף השבוע בשיחות סלון בבתים רבים, בפרק הקבוע שמייחדת כל משפחה ישראלית לדיון בסוגיה הנדל"נית. שאלות אחרות - כמו האם זה צפוי להעלות או להוריד את הביקוש ואת המחירים; מה יעשו לשוק משפרי הדיור שנשארו מחוץ לתוכנית; מה יעשו הרווקים (מתחת לגיל 35), החרדים והערבים; מה יקרה לשוק היד השנייה, שמרכז קרוב ל-80% מהעסקאות (מתוך 111 אלף עסקאות בשנה שעברה, רק 24 אלף היו לרכישת דירה חדשה) - נדחקות לקרן זווית. הישראלים הסקפטיים נעצרים היום, לגמרי בצדק, בשאלת ההכרעה והישימות.
בשנים האחרונות ראינו יותר מדי פתרונות שנעלמו כלעומת שבאו, מכדי שנדון לעומק בפתרון החדש וננתח את ההשלכות על השוק (זוכרים את המס על משפרי הדיור? ומה עם 'מחיר המטרה'?) ולכן, בגלל ששבענו הצעות תיאורטיות, התוכנית של לפיד מוכרחה לעבור. לא בגלל שהיא בהכרח טובה או מועילה לשוק הדיור, אלא בגלל שהיא שווה כעת הרבה יותר מאותם 2 מיליארד שקל לתקציב המדינה.
התוכנית הזו שווה את השאלה האם הממשלה אכן יכולה להחליט ולבצע. הנזק מתשובה שלילית גדול פי כמה מהנזק שמא הקבלנים ישלשלו לכיסם את אותם 18%.
משחקים במספרים
מעבר לכך, הדיון על הפטור ממע"מ יכול גם ללמד אותנו פרק חשוב על הקושי של הציבור להתמודד עם מספרים ואחוזים. לפעמים זה רק סמנטיקה, לפעמים זה פתח למניפולציות. פטור ממע"מ בגובה 18% פירושו הנחה של 15%, ולא של 18%, על הדירה. 15.25% ליתר דיוק.
כך לדוגמא, ביטול מע"מ על דירה שעולה היום מיליון שקל (מחיר כולל מע"מ) משמעותה החזר מע"מ בגובה 152 אלף שקל לקונה (18% על מחיר של 848 אלף שקל). קטנוני? אולי. 15% זו הנחה די משמעותית. ועם כל זאת, אחרי כל כך הרבה כותרות שבישרו על הנחה של 18%, כדאי שנבין כמה קל לשחק לנו במספרים.