דווקא מי שנחשב לאגדה מילאנזית, אולי הגדולה מכולן, היה זה שחרט את הכתובת על המצבה. "זאת פשוט לא קבוצה. הם לא עושים הגנה בצורה קולקטיבית, במה שגורם להדגשת המגבלות של כל שחקן הגנה אינדיבידואלי", זעף אריגו סאקי. "בהתקפה יש להם הרבה סוליסטים, אבל מאחורי סגנון הכדורגל אין שום היגיון. זה רגע עצוב למילאן, ולכדורגל האיטלקי כולו". המילים הקשות האלו של סאקי, המנג'ר והמוח מאחורי "גראנדה מילאן" המיתולוגית, שהיתה הקבוצה האחרונה באירופה שהצליחה לזכות פעמיים ברציפות בגביע האלופות (1989 ו-1990), הגיעו לאחר שה"רוסונרי" הושפלו על-ידי אתלטיקו מדריד בשני משחקי שמינית גמר ליגת האלופות (בתוצאה מצטברת של 5-1). מילים שמסמנות אולי את שיא הדעיכה של מי שפעם נחשב לאחד ממועדוני הכדורגל הגדולים בעולם - והיום כל מה שנותר ממנו הוא שק חבטות אומלל.
צריך להדגיש שהנפילה של מילאן לא החלה אתמול. מאז הזכייה האחרונה שלה בליגת האלופות ב-2007, היא נמצאת בתהליך נסיגה איטי, אך עקבי. אולם נדמה שכעת, בעונת 2013/14 - הגיעה נקודת הקיצון של התהליך. בליגה המקומית, למרות הגוויעה הברורה, הצליחה מילאן אמנם לסיים לפחות באחד משלושת המקומות הראשונים בכל אחת מחמש השנים האחרונות, כולל אליפות ב-2010/11 (הרבה בזכות רכישה מדויקת שהגיעה בקיץ שקדם לעונה זו, של קבלן האליפויות הסדרתי זלאטן איברהימוביץ'). אבל השנה? חושך על-פני תהום: 9 מחזורים לתום העונה, מדורגת מילאן במקום ה-12 בסרייה A, מרחק 11 נקודות מהמקום החמישי ממנו מעפילים לליגה האירופית, ו-22 נקודות מהמקום השלישי שמוביל למוקדמות ליגת האלופות. אם לא תצליח לבצע קאמבק היסטרי בחודשיים הקרובים, הקבוצה שזכתה שבע פעמים בהיסטוריה בגביע האלופות (שנייה רק לריאל מדריד) - תמצא את עצמה ללא כדורגל אירופי בעונה הבאה - לראשונה מאז 1998/99.
העונה חוותה מילאן עוד משהו שהיא לא רגילה אליו - פיטורי המנג'ר באמצע הקמפיין. מסימיליאנו אלגרי עזב בינואר אחרי שרשם 29.6% הצלחה העונה, והוחלף על-ידי קלרנס סיידרוף, שחקן העבר של מילאן, שזה עבורו ג'וב האימון הראשון בקריירה. שינויים על הקווים שלא במהלך פגרת הקיץ התרחשו במילאן בפעם האחרונה ב-2001, בה עברו במועדון שלושה מנג'רים שונים עד שהגיע קרלו אנצ'לוטי ועשה סדר.
אז כיצד בעצם הידרדרה מילאן למצב כל כך קטסטרופלי?
***
לפני כשנה התייצב סילביו ברלוסקוני, ראש ממשלת איטליה לשעבר והבעלים של מילאן מאז 1986 - בפני המצלמות, ושיגר מסר יותר ממרומז: "אני לא יכול לפסול אפשרות של מכירת מילאן", אמר אז המיליארדר בן ה-77. בתחילת החודש נדמה היה כי איל התקשורת בדרך להגשים את החזון: סוכנות הידיעות "בלומברג" פרסמה ידיעה לפיה חברת הפיננסיים האמריקאית לזארד מונתה למצוא רוכש למילאן ולנהל את הליך להעברת המועדון לידיים חדשות. הידיעה, שטענה כי מסמכים רלוונטיים לגבי מצבה הכלכלי של מילאן כבר נשלחו למשקיעים פוטנציאליים - לא הוכחשה על-ידי לזארד, שגם טיפלה מוקדם יותר השנה במכירתה של אינטר, יריבתה העירונית של מילאן, לאיש העסקים האינדונזי אריק טוהיר. אך ברלוסקוני עצמו לא ממש הבין מאיפה זה בא: "לא, לא, לא", אמר. "אני רוצה להבטיח לכל אוהדי מילאן - אין לי שום כוונה למכור את המועדון!". חודש לפני כן, הצהיר ברלוסקוני שלאור חוסר ההצלחה העונה, "אקדיש יותר זמן לקבוצה. אני שם לב שהיא זקוקה לתשומת הלב שלי. בעונה שעברה, מרגע שנכנסתי לענייניים, השתפרנו וסיימנו במקום השלישי".
החידה הלא פתורה סביב רצונותיו האמיתיים של ברלוסקוני היא אחד מהגורמים שוודאי לא תורמים ליציבות המועדון. בעבר, הטענה הרווחת באיטליה היתה שברלוסקוני משתמש במנוף של מילאן על מנת לקדם את האספירציות הפוליטיות שלו. סילוקו הנוכחי ממרכז הבמה באיטליה, הרשעתו בהונאת מס חמורה, כמו גם פתיחת משפט חדש נגדו (חשד להענקת שוחד של 3 מיליון אירו לסנאטור) - אמורים, על הנייר, לזרז את רצונו לרדת ממרכז הבמה של הכדורגל. או שלא: "אני רוצה להקדיש את רוב הזמן שלי לבניית בתי חולים לילדים ברחבי העולם ולאיי.סי מילאן", התבטא בדצמבר, חודש לאחר שייסד מחדש את מפלגת "פורצה איטליה", בניסיון לבצע עוד קאמבק פוליטי למרות שהוא בכלל מורחק מהסנאט לשנתיים. בקיצור, אל תנסו לקרוא את המהלך הבא של סילביו.
בכל אופן, דבר אחד ברור לגמרי לגביו: הימים בהם פתח לעומק את הכיס על מנת להחזיק את מילאן בפסגת הכדורגל האירופי - הסתיימו. אם בעונות 2009/10 ו-2010/11 רשמה הקבוצה הפסדים כוללים של 137.1 מיליון אירו בעקבות רכישת שחקנים, הרי ששורת צמצומים, אקסודוס של שחקנים וקיצוצי שכר הובילו לתוצאות צנועות בהרבה ב-2011/12 ו-2012/13: מינוס מצטבר של פחות מ-14 מיליון אירו. אולי כדי לעמוד בתקנות הפייננשל פייר-פליי החדשות של אופ"א, אולי כי כבר מאס בצעצוע, אבל בטוח לא בגלל דעיכה כלכלית פרטית: הרי הונו שלו ושל משפחתו הוערך לאחרונה על-ידי מגזין "פורבס" ב-9 מיליארד דולר.
על הכוונות של מילאן לשנות פאזה ולהפסיק לנסות להתחרות באופן אמיתי בקצפת של אירופה, ניתן היה ללמוד בקיץ האחרון, לאחר שהמועדון פרסם מסמך בן יותר מ-100 עמודים שנקרא "דוח הקיימות של מילאן". בדוח פורטו הכוונות העתידיות של הקבוצה להחזיק את עצמה ללא השקעה חיצונית, בין היתר באמצעות הסתמכות יתרה על שחקני בית (למילאן יש 121 בתי ספר לכדורגל ברחבי העולם - 106 באיטליה, שלושה בשווייץ, שניים ביפן, ואחד בארה"ב, מצרים, אלג'יריה, גאבון, כוויית, פורטוגל, ספרד, פולין, אוסטרליה ואינדונזיה - בהם מתאמנים כ-25 אלף ילדים ונערים); באמצעות ניצול כלכלי טוב יותר של בסיס האוהדים של המועדון (7 מיליון מהם תושבי איטליה; 41.7 מיליון פזורים אירופה, ו-317 מיליון בעולם כולו); ובאמצעות הגבלת כמות השחקנים המקסימלית בסגל הבוגרים ל-25 בלבד, והקפדה על הפחתה משמעותית ביחס שבין שכר השחקנים לבין הכנסות המועדון.
שיא תהליך הצמצומים הגיע עוד לפני הדוח המוזר הזה, בקיץ 2012, אז נפטר ברלוסקוני משני השחקנים היקרים ביותר שלו - איברהימוביץ' וטיאגו סילבה - שנמכרו לפ.ס.ז' הצרפתית תמורת 63 מיליון אירו. איזה שחקנים בכירים נחתו מאז במילאן? שאריות של יובנטוס (אלסנדרו מאטרי) או חלוץ עם שפיות מוטלת בספק ממנצ'סטר סיטי (מריו באלוטלי, אותו ברלוסקוני בעצמו כינה באחת ההזדמנויות "תפוח רקוב"). השורה התחתונה של מילאן בעונה הנוכחית בשוק ההעברות היתה הוצאה נטו של פחות מ-11 מיליון אירו על רכש.
***
אם חוסר היציבות הפרטית שלו, הפסקת הזרמת הכסף הגדול וחילופי המאמנים פגעו במילאן - גם השינויים שביצע ברלוסקוני בתוך הנהלת המועדון לא סייעו בכלום. כזכור, הוא קידם את ביתו, ברברה, מעמדת דירקטוריות במועדון, אל פוזיציית המנכ"ל המשותף (ביחס עם אדריאנו גליאני הוותיק, שכמעט התפטר בעקבות המהלך, אך לבסוף שוכנע להישאר). "שני רב-חובלים באותה ספינה שבבירור יש להם אג'נדה שונה - זו הפשרה הגרועה ביותר שניתן לבצע", מפרשן עיתונאי וסופר הכדורגל, גבריאל מארקוטי. "שניהם גם מגיעים עם חבילה לא טובה: גליאני, בגלל שהוא היה אחראי על המועדון במשך יותר משני עשורים, ורבים מאשימים אותו בדעיכה הנוכחית; וברברה בגלל שהיא בת 29, חסרת ניסיון, קיבלה את התפקיד בגלל שאבא שלה הוא הבוס, ובגלל שהיא אישה במקצוע מאוד שוביניסטי". גם העובדה שניהלה בעבר רומן עם פאטו, חלוצה הברזילאי לשעבר של הקבוצה - לא ממש סייעה לברלוסקוני הצעירה לפתח תדמית של מקצוענות.
במגזין "פורצה איטליה פוטבול" בכל זאת שומרים על אופטימיות, ומזכירים כי יובנטוס התאוששה מפרשת שחיתות שהורידה אותה באמצע העשור הקודם לליגת המשנה - משבר חמור בהרבה ממה שיש כרגע במילאן. "אם ליובה לקח שש שנים להפוך בחזרה לכוח מנצח, למילאן זה יכול לקחת הרבה פחות".