בשעה 22:30, שמונה שעות וחצי לאחר שהחלה, נסגרה שלשום ההתמחרות על חברת לידקום, שעליה התמודדו חברת התקשורת האמריקאית LCC, קרן הפרייבט אקוויטי פורטיסימו בראשות יובל כהן, וחברה משותפת שבבעלות משפחת שרצקי מאיתוראן, ולוי קושניר.
בסופו של יום נקבע, כי חברת LCC היא הזוכה בהתמחרות לרכישת הנכסים והעסקים של לידקום, העוסקת בהקמת תשתיות לתקשורת סלולרית, לאחר שהצעתה - תשלום של 32.3 מיליון דולר, עם אפשרות לאפסייד קטן נוסף בעתיד - היא הגבוהה ביותר.
כונס הנכסים של לידקום, עו"ד עופר שפירא, הגיש היום לבית המשפט בקשה לאישור מכירת החברה. המחיר שהושג בהתמחרות גבוה ב-40% מההצעה הקודמת שהגיש הכונס שפירא למכירת החברה לבית המשפט לפני כמה שבועות, אז הציעה קרן הפרייבט אקוויטי פורטיסימו לרכוש את לידקום בתמורה ל-23 מיליון דולר במזומן.
למרות השיפור המשמעותי במחיר, עדיין לא ברור אם מחזיקי האג"ח, שהם נושים לא מובטחים, יזכו לראות החזר כלשהו על חוב החברה כלפיהם, שנאמד בכ-30 מיליון דולר.
עם השלמת מכירת לידקום יתווספו לקופת הכינוס כ-6.2 מיליון דולר, הנמצאים היום בקופת לידקום, כך שביחד עם תמורת המכירה יעמדו לטובת הנושים השונים כ-38-39 מיליון דולר (כאמור, חלק מהסכום יתקבל רק בעתיד).
על פי דוח קודם שהגיש שפירא לבית המשפט, במועד שבו נכנסה לידקום לכינוס נכסים ופירוק בסוף שנת 2009 עמדו חובות החברה כלפי הבנקים, שהנם נושים מובטחים, על כ-38 מיליון דולר. נוסף על כך חולטו ערבויות שהעמידו הבנקים לפעילות החברה, בהיקף של כ-1.7 מיליון דולר, על-ידי גורמים שונים שעמם עבדה לידקום.
במשך השנים שחלפו מאז נכנסה החברה לכינוס היא שילמה לבנקים מפעילותה השוטפת תשלומים בהיקף של כ-16.7 מיליון דולר, וכן שחררה ערבויות בהיקף של כ-4.1 מיליון דולר. על פי אותו דוח, נכון לסוף ינואר 2014, יתרת החוב של לידקום לבנקים עומדת על 36.5 מיליון דולר, ולמעשה נותר החוב כמעט ללא שינוי במשך אותה תקופה. מהמספרים עולה, כי הריבית הממוצעת שגובים הבנקים מלידקום עומדת על כ-9.5%. עם זאת, יש לקחת בחשבון כי חלק מההלוואות ניטלו בשקלים, והתחזקות המטבע הישראלי בשנים האחרונות העלתה את הערך הדולרי של ההלוואות).
LCC (Lightbridge Communications Corporation) היא חברה אמריקאית שהוקמה בשנת 1984, המספקת למפעילי ויצרני ציוד תקשורת שירותי ייעוץ, תכנון, אינטגרציה, אופטימיזציה ופתרונות ייחודיים אחרים. החברה, שבעבר הייתה ציבורית, מעסיקה כ-3,500 עובדים ביותר מ-30 מדינות. מחזור המכירות שלה בשנת 2013 הסתכם ביותר מ-300 מיליון דולר, וה-Ebitda (רווח בנטרול מס, ריבית פחת והפחתות) בשנה החולפת הסתכם בכ-23 מיליון דולר.
על פי ההצעה של LCC, במועד השלמת העסקה היא תעביר לקופת הכינוס 22.4 מיליון דולר במזומן, ויתרת הסכום, 9.9 מיליון דולר, תשולם ב-24 תשלומים חודשיים שווים של 414 אלף דולר. אם בשלוש השנים הקרובות תונפק LCC בבורסה, תזכה קופת הכינוס לקבל תשלום נוסף בגובה של 300 אלף דולר. כל התשלומים העתידיים שתשלם LCC יישאו החל ממועד השלמת העסקה ריבית לייבור בתוספת 1.5%.
שפירא אמר ל"גלובס", כי "הגורם המציע הוא רציני ומקצועי, והוא הגיש הצעה אחרי הרבה בדיקות, ולכן אנחנו מעריכים שיש לו מוטיבציה להשלים את העסקה, מה שנותן לנו ביטחון שהעסקה הזו לא רק תהיה כתובה, אלא גם תתקיים".
"ריביות החריגה אינן ראויות"
כאמור, מכירת החברה תותיר בקופת הנושים כ-38-39 מיליון דולר, והחוב הנוכחי לבנקים עומד על 36.5 מיליון דולר. נוסף על קח יש לקחת בחשבון הוצאות שטרם ברור בכמה הן מסתכמות - תשלומי מס, הוצאות כינוס, שכר טרחה של כונס, תשלום עמלה לפועלים שוקי הון, בנק ההשקעות שנשכר לצורך איתור משקיעים וכו'. אחרי ההוצאות הללו, לא ברור אם יישאר עודף כלשהו לנושים הלא מובטחים - שעיקרם הם מחזיקי האג"ח (כ-30 מיליון דולר. נוסף על כך קיים חוב קטן גם לספקים של החברה.
עם ההצעה הקודמת שהגיש שפירא, למכירת לידקום לפורטיסימו, פנו מחזיקי האג"ח אל הכנ"ר, בטענה שהם נפגעים כתוצאה ממכירת החברה במחיר נמוך. בבקשה שהגיש לבית המשפט ציין אז שפירא, כי "אין כל רלוונטיות לגובה החוב כלפי הבנקים, והתמורה המוצעת ממילא נמוכה במידה ניכרת מגובה החוב לבנקים".
כעת, כאשר תמורת המכירה עלתה באופן משמעותי, צפוי להתפתח מאבק סביב גובה החוב לבנקים, והריבית שנצברה בו לאורך השנים, אשר גורמת לכך שההחזר לנושים הלא מובטחים יהיה קטן עד אפסי.
גורם מוסדי המעורה בנושא אמר ל"גלובס", כי "ריביות החריגה שבהן חייבו הבנקים את לידקום הן בשיעור גבוה מאוד, לא ראויות ואסור לתת תשלומים בגינן לבנקים. הבנקים הסכימו בעבר ל-23 מיליון דולר שהציעה פורטיסימו, כך שכל מה שמעל לסכום זה צריך ללכת למחזיקי האג"ח".
נסחרה בשיאה בשווי של 150 מיליון דולר / רקע
חברת לידקום נולדה מתוך קבוצת התקשורת Fore Group של האחים משה ואלי שושן וגד ודב סלוק (לשעבר קבוצת אלגדקום), במטרה לספק תשתיות לרשתות תקשורת סלולרית, בעיקר למפעילים בשווקים מתעוררים. הביקוש האדיר לפתרונות סלולריים בשווקים אלה עשה עבור החברה חלק משמעותי מהעבודה, ומהר מאוד היא התפרסה בעשרות מדינות ברחבי העולם - מאפריקה, דרך צפון אמריקה ודרומה, וכלה באירופה.
את הצמיחה המהירה והגאות בעסקיה ניצלה לידקום לגיוסי הון. באביב 2005 גייסה החברה 23 מיליון דולר בבורסת ה-AIM בבריטניה, לפי שווי של 58 מיליון דולר, הנפקה שהייתה מוצלחת למדי, שכן בהמשך נסק שוויה של החברה לכ-150 מיליון דולר.
שנה אחרי ההנפקה החליטה קבוצת אלגדקום לבצע אקזיט, ומכרה את החזקותיה בלידקום (42%) תמורת 53 מיליון דולר, והותירה את החברה ללא בעלת שליטה.
מאבק השליטה לא הניב רוכש לחברה
לידקום המשיכה להכות על הברזל בעודו חם, ביצעה הנפקה שנייה באנגליה וגייסה כ-23 מיליון דולר נוספים, ובסוף 2006 עשה עמה היכרות גם שוק ההון הישראלי, עת ביצעה גיוס אג"ח בהיקף של 120 מיליון שקל ממשקיעים מוסדיים, ומאוחר יותר נרשמו האג"ח למסחר.
בשנת 2007, בעקבות צמיחה מואצת וניהול סיכונים כושל, החלה הידרדרות בפעילות העסקית של החברה, שבאה לידי ביטוי גם במנייתה, ושנה לאחר מכן החל מאבק שליטה בחברה, שבו נטלו חלק אילן בן דב, קרן פימי, אלקו החזקות וקרן גידור בריטית המשתייכת לבנק ההשקעות סיטיגרופ.
בסופו של דבר, עקב מצבה הקשה של החברה, נסוגו כל המציעים, מנכ"ל החברה אריק אלקלעי התפטר באמצע 2009, ומכאן ההידרדרות הייתה מהירה. ניסיונות להגיע להסדר אג"ח ולמנות הנהלה חדשה שתבריא את החברה לא צלחו, ובנובמבר 2009 נכנסה החברה לכינוס נכסים ופירוק.