את נורמות היעילות ואת גישתו הפרקטית ספג, ככל הנראה, השופט דוד רוזן בשנים שאותן בילה בצה"ל. במשך יותר משני עשורים שירת בשירות קבע, רובן כמשפטן - בתפקידים בכירים בפרקליטות הצבאית, ובהמשך כראש מחלקה בנציבות קבילות חיילים. לפני קרוב ל-20 שנה פרש מהשירות הצבאי, ונקלט בבית משפט השלום בתל אביב, ולפני 10 שנים קיבל את הקידום המתבקש, לשורות בית המשפט המחוזי.
איש לא הרים גבה כשנשיאת המחוזי החליטה להפקיד בידיו, כשופט יחיד, את תיק הולילנד - ככל הנראה תיק חייו של רוזן, שניהל את הדיונים בשנתיים האחרונות במשמעת צבאית, שכללה ימי דיונים ארוכים, מעורבות שיפוטית עמוקה בחקירת העדים, וסינון בזמן אמת של נושאים שאינם מהותיים, לדעתו, להכרעה בתיק.
רוזן עורר עליו תרעומת מצד סנגוריהם של הנאשמים בתיק הולילנד, שחשו כי עמדתו נוטה לטובת הפרקליטות, ושאלותיו לעדים מסייעות לתביעה, במקום לשמור על נייטרליות מתבקשת. אבל מי שמבקש לראות בכך אינדיקציה לאופן שבו בכוונתו לפסוק, עלול להסיק מסקנות נמהרות. זאת, משתי סיבות עיקריות. האחת, שמסקנות רציונליות, העולות בקנה אחד עם מה שהתרחש באולם במהלך המשפט, אינן תמיד מנת חלקן של הכרעות דין בתיקים שבהם מעורבים נבחרי ציבור.
תיק ראשונטורס-טלנסקי של רה"מ לשעבר, אהוד אולמרט, במחוזי ירושלים ב-2012 ותיק השגריר בבלארוס של שר החוץ, אביגדור ליברמן, בשלום ירושלים ב-2013 הן דוגמה טובה לכך. בשני המקרים תפסו נציגי הפרקליטות את ראשם בתדהמה בעת מתן הכרעת הדין; שום דבר ממה שהתרחש במהלך הדיונים בתיק לא הכין אותם להכרעת הדין המזכה.
כבר הפתיע את הפרקליטות
הסיבה השנייה היא, שגם רוזן כבר הפתיע בעבר את אנשי הפרקליטות, בפסק דין, שבו לא זו בלבד שביטל את האישומים מחמת הגנה מן הצדק, אלא עשה זאת תוך ביקורת שלוחת רסן ממש על אנשי התביעה. מדובר בתיק "הדסק הרוסי" בבנק הפועלים, שהכרעת הדין בו ניתנה באוגוסט 2010. היו אלה אנשי פרקליטות מיסוי וכלכלה - מי שמייצגים את התביעה גם בפרשת הולילנד - שספגו ממנו את הביטויים הבאים, בעקבות אי-העברת אלפי מסמכים מחומר החקירה לידי הסנגורים: "התנהגות המדינה הינה התנהגות נפסדת, התנהגות הפוגעת באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. הצהרה בלתי נכונה של המדינה יש בה כדי לפגוע באושיות מסגרת המשפט. הצהרה שכזו יש בה כדי לערער משמעותית אמון הציבור בתביעה ובנציגיה. מצב זה אין הדעת סובלתו. התנהלות המדינה גובלת בהתנהגות שערורייתית".
עיקר קצפו של רוזן כלפי התביעה, יצא באותה פרשה נוכח מה שנדמה היה כהטעיה של בית המשפט על-ידי אנשי הפרקליטות, ששבו והצהירו באולמו הצהרות, שהתבררו בהמשך כלא נכונות. דומה שמבחינה זו, לפחות, הלקח בפרקליטות נלמד היטב: לא זו בלבד שנציגי התביעה פעלו לאורך משפט הולילנד בדייקנות וביעילות מרבית, נוכח רצונו של רוזן לייעל במידת האפשר את ההליכים; אלא שגם בשלב האחרון, החליטו מטעמי זהירות לדווח לו על חתימת הסכם עדת המדינה עם שולה זקן, ולאפשר לו לבחור אם לפתוח מחדש את העדויות הנוגעות להרשעתו של אולמרט בעבירת לקיחת שוחד, אף שעדותה החדשה של זקן אינה נוגעת במישרין בעבירה זו. כשמדובר ברוזן, הוחלט בפרקליטות, מה שבטוח, בטוח.
משקל לנסיבות אישיות
ככל שרוזן נחשב קפדן בניהול הליכי המשפט, כך הוא מגלה גם פן חנון ורחום בבואו לגזור את דינם של המורשעים. כך, החליט לאמץ את הסדר הטיעון שנחתם עם אלי ארוך, שהורשע בביצוע תרגיל עוקץ עסקי, שכלל זיוף מסמכים, נתן משקל רב לנסיבותיו האישיות וגזר עליו 12 חודשי מאסר על-תנאי בלבד, בתוספת קנס של 50 אלף שקלים.
בעניינו של ניר ויגדרוביץ, לשעבר מנכ"ל "דור אלון" שהורשע ברישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות מס שונות ובהוצאת עשרות מיליוני שקלים מהמדינה, הדגיש רוזן את העובדה ש"הנאשם היום אינו דומה למי שהיה טרם גילוי הפרשה, ממנהל מוצלח ומצליח הפך לשבר כלי שכל חבריו ומכריו ניתקו קשריהם עמו". העונש שנגזר עליו היה צנוע ביחס לעבירות - 40 חודשי מאסר בפועל וקנס של 250 אלף שקל.
לא מעט עבירות צווארון לבן נדונו באולמו של רוזן בשנים האחרונות, ובמקרים לא מעטים ידע רוזן להפגין קשיחות רבה. בעניינו של עו"ד אהוד גנות, שהורשע בזיוף עסקאות, מעילה באמון לקוחותיו וגזילה של 8 מיליון שקלים, גזר עליו רוזן את העונש שנקבע בהסדר הטיעון - 4 שנות מאסר בפועל, קנס בסך 400 אלף שקל ופיצוי למתלונן בסך 100 אלף שקל נוספים.
גם בעניינו של דוד ואנונו, בכיר ברשות המסים, בפרשה שזכתה לכינוי "פרשת רשות המסים 2", הפגין רוזן גישה קשוחה. ואנונו הורשע בארבע עבירות של לקיחת שוחד, שיבוש מהלכי משפט וקשירת קשר לביצוע פשע. "מעשיו של הנאשם קשים ובזויים", כתב רוזן, "בעל תפקיד בכיר ברשות המסים מנצל את תפקידו על מנת לגרוף מאות אלפי שקלים לכיסו". לא פחות מ-6 שנות מאסר בפועל וקנס כספי של 750 אלף שקל נגזרו על ואנונו, עונש שרוזן התעקש עליו, גם כשהתיק חזר אליו לסיבוב שני בהוראת בית המשפט העליון.
בפרשת "מדבקת הפלא", שבה הורשעו אהרן קליין ועמוס בוחניק בקבלת דבר במרמה, זיוף ועוד, לא חס רוזן על קליין, והטיל עליו עונשים מצטברים שהגיעו ליותר משבע שנות מאסר בפועל, בעוד שבוחניק, שהחומרה במעשיו הייתה לדעת רוזן פחותה במידה משמעותית, הופנה לביצוע עבודות שירות בלבד; ובפרשת אלי רייפמן, שהורשע בקבלת 6.3 מיליוני דולר במרמה וכן זיוף מסמכים, הטיל עליו רוזן עונש כבד של 4 שנות מאסר בפועל, וכן פיצוי למתלוננים בסך 6.3 מיליון דולר, נוכח העובדה ש"המרמה הובילה לקופתו את מיליוני הדולרים, ששקעו ונעלמו במצולות בליווי גיבוב מיני הסברים של הנאשם".