מפתיע לגלות ספר של צ'ארלס דיקנס שהיה צריך להמתין שנים רבות כל-כך עד שיתורגם לעברית, אבל הנה מגיע 'בית קדרות' לראשונה למדפינו. מפתיע, כי יצירותיו של ענק הספרות הבריטי הזה יצאו לאור בארץ ישראל כבר ברבע הראשון של המאה ה-20. 'בין שתי ערים' הפופולרי תורגם כבר ב-1906. אז למה 'בית קדרות' (Bleak House) נדרש להמתין יותר ממאה שנים נוספות?
בעיקר בגלל אורכו - שני כרכים, באורך כולל של כאלף עמודים. האורך והמורכבות של התרגום הפכו אותו להימור עסקי. את ההימור הזה לוקחת עכשיו הוצאת כרמל הירושלמית ומפקידה את התרגום בידי אמציה פורת. למה דווקא עכשיו? למה לא. ספריו של דיקנס, מסתבר, ניחנו באיכות על זמנית, למרות הערפל הוויקטוריאני השורה עליהם, ותורם לא מעט לקסם התקופתי של הפקות הטלוויזיה והקולנוע המבוססות עליהם.
לרגל הוצאת הספר בעברית, "גלובס" מראיין שני מומחים לדיקנס, פרופ' ג'ונתן גרוסמן מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) וד"ר גרייס מור מאוניברסיטת מלבורן, אוסטרליה.
צ'ארלס ג'ון הפם דיקנס נולד בפורטסמות' ב-1812 ועבר עם משפחתו לקמדן טאון שבלונדון. בילדותו נהנתה המשפחה מתקופת רווחה קצרה במהלכה למד בבית ספר פרטי, אולם בהמשך אביו נקלע לחובות ונכלא, לאחר שבזבז את כספו על אירוח ראוותני ושימור המעמד החברתי. דיקנס בן ה-12 נשלח לעבוד במפעל לייצור משחת נעליים. גם כשהמשפחה נחלצה מהחובות, אמו לא מיהרה להוציאו מהעבודה, וכאב העלבון נחרט בלב הנער הצעיר.
"התקופה במפעל הייתה קשה עבורו", קובע גרוסמן, "אבל כמה חשובה הייתה ההתנסות הזו, בעבודה לצד פועלים מהמעמד הנמוך, בתרומתה לכתיבתו, שיש בה הרבה כבוד ויחס מוסרי כלפי החברים, בכל מעמד".
מור מוסיפה: "חלק ממה שהקשה עליו, זה שאחותו יכלה להמשיך בלימודי המוזיקה שלה, בזמן שהוא נשלח לעבוד, בלי הבנה שיש בו פוטנציאל. כתוצאה מכך, דיקנס מאוד מתעניין ברעיון של ילד שהוא לבד בעולם. זו בבירור הסיבה לכך שכל-כך הרבה מגיבוריו הם יתומים או ילדים אבודים".
בגיל 24, רגע לפני שפצח בקריירה הספרותית המרשימה שלו, נישא דיקנס לקת'רין הוגארת'. לזוג נולדו לא פחות מעשרה ילדים, ובמקביל הוא התגלה ככותב פורה - ראשית כעיתונאי ומאוחר יותר כמחזאי וסופר. בשנים אלה כתב את 'אוליבר טוויסט', 'חייו והרפתקאותיו של ניקולס ניקלבי', 'בית ממכר עתיקות', 'דייוויד קופרפילד' ו'זמנים קשים'.
מור: "דיקנס היה מאוד מחוייב לעבודתו העצמאית וכתב מהר. בנוסף, הוא אהב לחיות באופן ראוותני ובהתאם לקח על עצמו פרויקטים שיספקו לו כסף נוסף, כשלעתים נתן העדפה לכאלה שיספקו הכנסה גבוהה יותר.
"מהרבה בחינות, 'דיוויד קופרפילד' ציין שינוי עבור דיקנס - שהפך באותה עת מכותב קומי לסופר רציני וריאליסטי. הנובלות שבאו לאחר מכן, מדגימות כיצד כתיבתו הבשילה והחלה לעסוק ברפורמות חברתיות. הן בתכני סיפוריו והן בחייו, דיקנס תמיד דאג לעניין הכסף, אך למרות זאת לא התפשר על פתרונות קלים. היצירות שכתב בשנות ה-50 של המאה ה-19 היו תמיד עבודות גדולות ותובעניות, במונחים של תכנון וביצוע".
עוד יותר משהשפיעו האירועים בחיי דיקנס על יצירתו, השפעתן של יצירותיו על החברה של תקופתו הרחיקה לכת. ב"בית קדרות", למשל, הוא מבטא ביקורת על מערכת המשפט ועל הסחבת המענה. לא במקרה, אומר גרוסמן שימש הספר כתמריץ לשינויים שהתרחשו בשיטת המשפט האנגלית. לדבריו, דיקנס היה מודע למעמדו וכתב כדי להשפיע. "הוא היה אביר צלבני ישיר וגלוי לב בעבודתו העיתונאית. בהמשך גם רוב הנובלות שלו כוונו למערכות הבירוקרטיה, שהתחילו להיות כאלו שמשרתות רק את עצמן".
- אילו עוד יצירות שלו יצרו שינוי חברתי?
גרוסמן: "אמנות יוצרת שינויים בפרספקטיבה של החברה על העולם. דיקנס התמחה בסיפור מרובה-עלילות, שמראה כיצד חייהם של אנשים שזורים זה בזה. זו הייתה דרך חדשה להבין את העולם, וכמובן יותר רלוונטית היום, בעולמנו הגלובלי".
מור: "'ניקולס ניקלבי' חושף את בתי הספר הידועים לשמצה של יורקשייר, אליהם נשלחים ילדים לא רצויים למות. 'אוליבר טוויסט' ו'מזמור לחג המולד' שניהם מפנים את תשומת הלב לעוני הקיצוני בערים והיחס הקשה לעניים בתקופה הוויקטוריאנית. 'דוריט הקטנה' עוסק במפורש בנפוטיזם שאפיין את בריטניה של אמצע המאה ה-19 והניהול הגרוע של מלחמת קרים. 'זמנים קשים' מציע ביקורת על מערכת החינוך התועלתנית.
"בכתיבה הייתה לדיקנס אג'נדה להנעת רפורמות חברתיות. הוא חשף שחיתות ותרם לשינוי".
לצד הישגיו הספרותיים הגדולים, עלתה טענה כי דיקנס נוטה לאנטישמיות. לא מעט בעקבות דמותו של פייגין, היהודי הנוכל מנצל הילדים ב"אוליבר טוויסט". הביקורת על כך עלתה כבר בימי חייו ובפניו, מספרת מור: "אליזה דיוויס, אשת בנקאי יהודי עשיר, לו מכר דיקנס את ביתו, אמרה לו שהוא עשה 'טעות גדולה' כלפי היהודים בדרך תיאורו את פייגין, ולמרות שדיקנס הביע התנגדות לטענותיה, הוא יצר בשלב מאוחר יותר את דמותו החיובית של היהודי ריאה, ביצירתו 'ידידנו המשותף'".
גרוסמן: "בתקופה מאוחרת בחייו, דיקנס חזר לאוליבר טוויסט, וביצע עריכה מעניינת. לאורך כמחצית מהספר, מחק את הכינוי 'היהודי' שבו אוליבר מכנה את פייגין בגרסה שלפני העריכה. דיקנס למד אז לחשוב על ייצוג היהודים משיילוק של שייקספיר - המלווה בריבית מ'הסוחר מוונציה', המייצג סטריאוטיפ אנטישמי של היהודי הקמצן והחמדן. הוא הבין את הבעייתיות של הסטריאוטיפ שהפך את המילה יהודי לכינוי גנאי".
רב המכר הגדול בעולם
הספר "בין שתי ערים" שפורסם ב-1859, נחשב לרב המכר הגדול ביותר של כל הזמנים בספרות. לפי הערכות, נמכרו ממנו כ-200 מיליון עותקים, והוא מדורג חמישי ברשימת כל הספרים, אחרי התנ"ך, הקוראן, הספר האדום של מאו ומילון עממי סיני.
גרוסמן: "אלו בוודאי לא הדמויות. ביצירות אחרות של דיקנס הדמויות הרבה יותר משכנעות ומשעשעות. ככל הנראה היה זה הנושא והטיפול המבריק שלו במהפכה הצרפתית, שסימנה את תחילתו של העידן המודרני. דיקנס קולט את הבינלאומיות של הנושא. הוא מציג לנו את החיבור בין ערי העולם".
מור: "קוראים שוקעים לתוך הספר הזה, ובייחוד אל קשר האהבה המקולל של סידני קרטון ולוסי מנט. רבים נמשכים גם לסיפור המהפכה הצרפתית. בגלל שהנובלה היא קצרה באופן סביר, מלמדים אותה לעתים קרובות בבתי ספר וקולג'ים, עובדה שכמובן תרמה למכירות".
- עד כמה דיקנס נהנה כלכלית מהצלחת ספריו בחייו?
גרוסמן: "דיקנס יכול להיחשב כסופר המסחרי המסיבי הראשון. הוא זכה לחיים מאוד נוחים מבחינה פיננסית".
פני התקופה
דיקנס הוא מהסופרים שיצירותיהם זכו לעיבודים הרבים ביותר לקולנוע, לטלוויזיה ולבמה - לפחות 200 כאלה קיימים ורובם זכו להצלחה ולפופולריות מרשימה. "הם פונים לנוסטלגיה של הצופים לתקופה הוויקטוריאנית ולשחזורים האמנותיים של הסט והתלבושות, אבל בו בזמן רבים מהנושאים שם מאוד רלוונטיים גם בעולם כיום", אומרת מור.
"'דורית הקטנה', למשל, יוצר תהודה לאנשים שסבלו בתקופות המשבר הכלכלי העולמי האחרון וגם זה של שנות ה-30 בארה"ב, בזמן ש'בית קדרות' עוסק בדאגות מתמשכות לחסרי בית וחוסר אחריות חברתית".
וגרוסמן מוסיף: "העיסוק של דיקנס בפער המעמדות, הוא שהפך אותו לפופולרי באופן חוצה תקופות. דיקנס גם לא היסס לעשות שימוש בכריזמה יוצאת הדופן שלו, והשתמש בה לשיווק כתביו - בנסיעות לאמריקה, למשל, שהעלו את הפרופיל של עבודתו".
- כיצד עבודתו השפיעה על סופרים בימינו?
מור: "סופרים רבים שאבו השראה מיצירותיו. חשוב לזכור שהוא אחד הסופרים שיצירותיהם נותרו על המדף והן נקראות גם היום. כותבים כמו פיטר קרי עם 'אוסקר ולוסינה', או לויד ג'ונס עם 'מיסטר פיפ', עיבוד מחדש של עלילת 'תקוות גדולות'. הרבה כותבים מהתקופה הפוסט-קולוניאלית נשאבו לדמויות המשנה בעבודתו של דיקנס, וניסו לתת להם קול שאולי לא זוהה בטקסט המקורי".