בעיצומה של הקראת הכרעת הדין המרשיעה, החד-משמעית והדרמטית של השופט דוד רוזן במשפט פרשת הולילנד, חדר לפתע קול מוזר דרך חלונות הזכוכית של אולם הדיונים הצר מהכיל בבית-המשפט בתל-אביב, קול שהידהד בכתלים כבת-צחוק. הייתכן כי היה זה צחוקו של שמואל דכנר, האיש שאותו כינה אהוד אולמרט "המאכער מקומה 6", שהגיע אל "האולם מקומה 1" - מעולם המתים?
"שקרן, בדאי, רמאי, גוזמאי, שפל - איך לא כינו נאשמי משפט הולילנד את האיש הגלותי, עב-הכרס, שקם בוקר אחד, הלך למשטרה כשבידו כתב אשמה דמיוני ובלתי מתקבל על הדעת נגד פרנסי העיר ירושלים לשעבר, נגד יזמי נדל"ן ונגד אישי-ציבור נוספים וגם נגד עצמו.
אבל היום (ב') קבע בית-המשפט, כי דכנר דיבר אמת ככל שהדברים קשורים למסכת השחיתות והשוחד שתיאר במשטרה ובעדותו.
לאחר מתן הכרעת הדין יצא עו"ד יהונתן תדמור, הפרקליט החכם ונעים-ההליכות, אל כלי התקשורת והצהיר כי "היום הזה הוא אבן-דרך בחיים הציבוריים במדינת ישראל... בית-המשפט אמר בקול רם וברור: די לסיאוב ולשחיתות השלטונית". לדברי תדמור, הכרעת הדין היא הוכחה לכך כי הנוגדנים של החברה הישראלית עדיין פעילים. "הלוחמה בשחיתות מחייבת מאבק עיקש וחסר פשרות". דברים יפים, נכונים, וכולנו צריכים לברך על המלחמה מעוררת הכבוד של הפרקליטות למיגור השחיתות השלטונית.
בשנים האחרונות חוותה פרקליטות המדינה שורה של מפלות משפטיות. החל מהזיכוי של עו"ד יעקב וינרוט מאישומי השוחד, דרך זיכוייו של רה"מ לשעבר, אהוד אולמרט, בפרשות טלנסקי וראשנטורס, וכלה בזיכוי המהדהד של שר החוץ אביגדור ליברמן מהאישומים בפרשת השגריר מבלארוס. אבל בתיק הולילנד, התיק החשוב באמת, הגדול באמת, תיק-הדגל, שכתב האישום שהוגש בו ריכז אליו את כל התחלואים של השחיתות השלטונית, המוניציפאלית והארצית, הפרקליטות השיגה היום ניצחון ענק וחד-משמעי.
יחד עם זאת, גם היום, דווקא היום, אי אפשר להתעלם מהעובדה המדאיגה, שלא יעילות מערכות החוק ונחישות המשטרה והפרקליטות הביאו לחשיפת פרשת הולילנד, אלא צירוף-מקרים נדיר והתנהגותו של אדם בודד, שאינו צדיק בסדום. במילים אחרות, אם שמואל דכנר לא היה מסתכסך עם יזמי הנדל"ן, שותפיו לשעבר, ואלמלא הם היו מסרבים לבקשות הפיצוי שהגיש להם, ואלמלא היה דכנר מתייצב לפני ארבע שנים במשטרה כדי לגולל את סיפור השחיתות הבלתי נתפס, איש כנראה לא היה יודע לעולם על הפרשה.
10 שנים ויותר חלפו מאז הועברו מיליוני השקלים כשוחד. במשך שנים ארוכות אף איש חוק לא ידע מכך, שום מערכת ביקורת לא חשפה את השחיתות, ופרויקט בנייה מגלומני, מפלצתי ומכוער, קם לו על חורשה יפה בירושלים, ללא הפרעה.
רשויות החוק, ובראשן המשטרה שניהלה את החקירה המורכבת, ופרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) בהובלת עו"ד ליאת בן-ארי, שניהלה את המשפט המסובך ללא דופי, רשאיות להתהדר בהישג הגדול שאותו הן השיגו היום. אבל הרשויות, והציבור הישראלי כולו, צריכים גם להיות מודאגים מכך שפרשת השחיתות הענקית, המכונה פרשת הולילנד, לעולם לא הייתה נחשפת, לולא רצונו הטוב של איש אחד, ששילם על כך מחיר וכבר הלך לעולמו.