שיווי משקל חדשהשורה התחתונה של הדוחות השנתיים של השחקניות הציבוריות בשוק הרכב מגלה תמונה יציבה למדי עם מגמה חיובית. שנת 2013 הייתה שנה טובה בעיקר בשל חולשת מטבעות ייבוא הרכב ביחס לשקל כאשר המבצעים הגלויים וההנחות הסמויות, שהתאפשרו בשל אותם שערי החליפין, עוררו את השוק הפרטי ועודדו את חברות הליסינג לרכוש רכב למלאי. אבל בין השורות ובאותיות הקטנות מגלים תמונה מורכבת יותר של השוק, שנשען כיום על מנגנוני איזון שיציבותם הולכת ומתערערת.
UMI: מהדקת את החבילה
חברת UMI, יבואנית מותגי ג'נרל מוטורס שדוחותיה כלולים בדוחות קרדן ישראל, רשמה שורה תחתונה סבירה עם רווח של כ-22.66 מיליון שקל. אמנם זה עדיין כמחצית מהרווח בשנת 2011 וראינו כבר שנים עם רווחיות גדולה פי חמישה. אבל עדיין זהו שיפור משמעותי מאוד לעומת 2012, שהייתה שנת משבר עם רווח סמלי של כ-3 מיליון שקל.
מכירות החברה אמנם התכווצו גם השנה ב-4.3%, אך השפל של הדולר סייע לשפר את המכירות לצד שינוי בתמהיל המכירות של החברה, שמתמקד כיום בדגמים רווחיים יותר ומותאמים יותר לשוק הפרטי כמו רכב הכביש-שטח טראקס ודגמי טורבו שונים. אם בשנת 2011 כמעט 23% מכלל הכנסות החברה הגיעו ממכירת דגם קרוז המשפחתי, ב-2013 תפסה הקרוז נתח של 9.4% בלבד.
מהדוח עולה גם התמקדות של החברה - אולי מבחירה ואולי מחוסר ברירה - בשוק הלקוחות הפרטיים. בשנת 2013 מכרה החברה 55% מכלי הרכב שלה ללקוחות פרטיים והשאר למוסדיים, לעומת 41% בלבד לפרטיים בשנת 2011. להתמקדות כזו יש יתרונות אך גם חסרונות. היתרונות הם שהמכירות לפרטיים רווחיות יותר בהשוואה למכירות ה"מוסדיות", שדורשות הנחות עמוקות והן מייצרות יותר הכנסות מחלפים ושירותי מוסך - שני תחומים, שבהם שיפרה החברה את הרווחיות שלה.
מצד אחר, מכירות כאלה מחייבות את היבואנים להשתמש באופן אינטנסיבי בסבסוד באמצעות "טרייד-אין" (החלף ישן בחדש), שנחשב בדרך כלל פעילות לא רווחית ולעתים אף הפסדית. על פי הדוח של UMI, לא פחות מ-49% מהלקוחות הפרטיים שלה ביצעו בשנה שעברה טרייד-אין.
אבל למרות ההתמקדות בפרטיים, שוק הציים הוא עדיין כוח שלא ניתן להתעלם ממנו. על פי הערכות החברה, חלקם של המוסדיים בעוגת המכירות הכוללת בישראל עמד בשנה שעברה על כ-46%. זו אולי הסיבה להשקעה הכבדה שהשקיעה השנה UMI בהשתלטות על חברת הליסינג איוויס.
איוויס, שגם דוחותיה נכללים בדוחות קרדן ישראל, רכשה בשנה שעברה כ-9,400 כלי רכב, שהיו נתח לא מבוטל של 4.6% מכלל מכירות הרכב החדש ב-2013. אבל הדוח שלה מגלה שכדי לעמוד בדרישות של "עסקאות בעלי עניין" רק כ-8% מאותן רכישות היו של כלי רכב מבית UMI. זהו אחוז זעיר ויורשה לנו לשער שבשנים הקרובות, כאשר UMI כבר בעלת הבית המלאה של איוויס והיא כבר לא נסחרת, יחס הרכישות שלה יהיה שונה בתכלית. לשם השוואה, תמהיל הרכישות של חטיבת הליסינג של קרסו מוטורס מגלה כי בשנה שעברה 44% מרכישותיה היו של רכבי רנו וניסאן (ראו בהמשך).
קרסו מוטורס: הליסינג ככוח מכירות
לקרסו מוטורס הייתה שנה נאה בתחומי הפעילות השונים שלה. הרווח הגולמי של החברה זינק ב-2013 ב-19% לעומת השנה שלפני כן והרווח הנקי הסתכם בכ-112 מיליון שקל, זינוק של כ-36% לעומת השנה שלפני כן. החברה גם הגדילה את נתח השוק המצרפי שלה בכ-1.5%.
פעילות הליסינג של החברה צומחת בהדרגה, אם כי בקצב מתון, ובסיום 2013 עמד היקף צי הליסינג התפעולי של פסיפיק מוטורס, חטיבת הליסינג של הקבוצה, על כמעט 14 אלף כלי רכב. הרווח הגולמי של הפעילות הזו גדל בהדרגה, אולם עיון בנתונים מגלה את "הערך המוסף" המרכזי שלה ליבואנית: מתוך 5,745 כלי רכב חדשים שרכשה פסיפיק בשנת 2013, כ-42% היו של קרסו עצמה. אמנם עדיין מדובר בהיקף צנוע יחסית של כ-12% מכלל מכירות הקבוצה באותה שנה אבל חטיבת הליסינג הפרטית הייתה אחד הגורמים שסייעו לקרסו להגדיל את שיעור מכירותיה למגזר המוסדי ל-47% בשנה שעברה, לעומת 38% בלבד לפני שנתיים.
עוד הוכחה לתלות הגוברת והולכת בשוק המוסדי אפשר למצוא בפילוח תרומת הדגמים הספציפיים להכנסות החברה. המשפחתית רנו פלואנס, למשל, שלפני שנתיים ושלוש שנים תרמה כ-15% להכנסות החברה, תרמה בשנה שעברה לא פחות מ-25% מהכנסות קרסו מוטורס, בעיקר בזכות דגם הדיזל הפופולרי שנרכש על ידי ציי רכב. בשורה התחתונה, הנתונים מראים שפעילות הליסינג העצמאית היא זרוע מכירות שחשיבותה קריטית למותגים, שלא זוכים לקבלת פנים חמה במיוחד בקרב חברות הליסינג העצמאיות.
ואי אפשר בלי כמה מילים על בטר פלייס - זוכרים? מהדוח עולה שקרסו, בשיתוף עם רנו, פתחו במבצע "ניקיון" שמטרתו להוציא מהשוק את כלי הרכב החשמליים שנותרו בידי בטר פלייס לאחר הפירוק. העסק עלה לקרסו ולרנו כ-6 מיליון שקל ולא נופתע אם גם שאר כלי הרכב, שנותרו בידי לקוחות פרטיים, "ינוקו" בהדרגה מהשוק כדי למחוק כל זכר לסופו המביך - ליצרן - של המיזם.
אלבר: בדרך להיות "מגה-דילר"
אלבר היא לא רק אחת משלוש השחקניות הגדולות בשוק הליסינג הישראלי אלא גם אחת משתי חברות הליסינג הגדולות האחרונות שנותרו עצמאיות, כלומר ללא קשר בעלות ישיר לייבוא רכב (השנייה היא אלדן שלא מדווחת לבורסה). התואר הזה מציב אותה בעמדה רגישה מאוד בשוק הרכב הישראלי, תחת זכוכית המגדלת של יבואניות רכב עצמאיות גדולות דוגמת יוניון מוטורס, דלק רכב וטלקאר, שאין להן פעילות ליסינג עצמאית משלהן.
אלבר סיימה שנה יפה בסך הכול עם רווח של כ-51.75 מיליון שקל, כולל רווחי הון ורווחים חשבונאיים - נתון די דומה לזה של השנה שעברה. אבל כאשר בוחנים את פילוח ההכנסות של החברה לפי ענפי פעילות, מגלים נתון מעניין. בעוד שההכנסות מפעילות הליסינג נותרו יציבות, עם עלייה קלה, הכנסות החברה מפעילות "סחר הרכב" זינקו בתוך שנתיים ב-324% והסתכמו בשנה שעברה בכ-491 מיליון שקל, עם תרומה נאה לרווח הכולל.
כיוון שזרימת כלי הרכב המשומשים מליסינג של החברה נותרה יציבה פחות או יותר בשנים האחרונות (כפרופורציה של היקף צי הרכב שלה) ורכישת כלי רכב משומשים מחברות אחרות היא פעילות עסקית מוגבלת יחסית, אפשר בהחלט להניח, שהזינוק הדרמטי בהכנסות ממכירת רכב של אלבר נובע ממכירה של "משומשות חדשות" כלומר מכוניות עם אפס קילומטרים מיד ראשונה, שנרכשות מהיבואנים עם הנחה. זהו היקף מכירות רכב חדש, שכמה וכמה מותגי רכב קטנים ובינוניים בישראל היו שמחים להתגאות בו.
כאשר מצרפים את הנתונים הללו להשתלטות של UMI על איוויס, לתרומה של חטיבת הליסינג של קרסו לפעילות הקבוצה ולתרומה הנכבדה של קבוצת שלמה למכירות אופל, מקבלים תמונה די ברורה: יחסי הכוחות בין היבואנים לחברות הליסינג משתנים במהירות ושיווי המשקל המסורתי מתערער.
