כמה תחושות אישיות, ברשותכם. בשבילי, הולילנד זה לא הפרויקט, אלא המלון וכל מה שהיה סביבו. ללא ספק, אחד המלונות היפים בארץ, אולי גם בעולם. הוא ניצב בראש הגבעה, וכל חמודותיה של ירושלים מקיפות אותו. שנים רבות גרתי בקרבת מקום. לפחות שלוש פעמים בשבוע הייתי הולך עם משפחתי לבריכה ולמגרשי הטניס במקום, שהיו מהיפים בעולם. כשהייתי מרים עיני אל הכדור כדי להנחית מכת פתיחה (סרב), העיניים היו קולטות את הגבעות שמסביב, ההרים שבמרחק, העיר העתיקה, הצמחייה. מקום נדיר ביופיו. את כל זה הרסתם אתם, המורשעים המרושעים. זה לא ייסלח!
לופוליאנסקי ו"השוחד החיובי"
הרבה הוזכר, עד היום, מוסד "יד שרה", המסייע לאנשים קשישים ונזקקים. מפעל מפואר באמת, שרבים נעזרים בו, ושלולא היה קיים, סבל הזקנה היה מעיק יותר. אורי לופוליאנסקי מזוהה עם מקימיו ומפעיליו. בעת המשפט הוברר כי הכספים שקיבל כשוחד מצאו את דרכם אל קופת המוסד. מציגים זאת כנקודה לזכותו של סגן ראש עיריית ירושלים לשעבר, וזה עלול לבלבל כאשר באים אל עניין העונש.
פועלו של לופוליאנסקי בתחום זה היה חשוב. כספי השוחד שהוא העביר עוזרים לאנשים נזקקים. אבל - ולזה לא מצאתי התייחסות - יש צד שני למטבע "השוחד החיובי". ההטבות שקיבלו קבלנים עבור דמי השוחד גרמו לכיעור פני ירושלים היום ולדורות הבאים. כלומר, מצד אחד עזרה לנזקקים; ומצד שני, נזק לירושלים ותושביה. הנזק הזה, גם בגלל נצחיותו, הוא הפשע הגדול ביותר של עברייני הולילנד. אנשי ועובדי הציבור המורשעים נבחרו ומונו כדי לשמור על צביונה המיוחד של העיר. הם עשו את ההיפך. צריך לקוות שהשופט ייתן לעניין זה את המשקל הרב ביותר בבואו לקבוע את העונש.
חברמניות ספוגה התנשאות
אפשר להבין את התדהמה שאחזה באולמרט ובסנגוריו. ראינו אותם בזמן המשפט, והם כל הזמן מחייכים, מזלזלים, מתנשאים, כאילו באו לפיקניק שעוד מעט יסתיים. אולמרט עצמו התנהג כראש השבט, מלטף ראש כאן, כתף שם, בשיא החברמניות שכולה ספוגה התנשאות. היה מעניין לעקוב אחר ההבדלים בין הסניגורים היוקרתיים והיקרים לבין פרקליטי הפרקליטות מזי המשכורות ונטולי הקוקטיילים התל אביביים. הם לא התלהמו ולא התייהרו, התייחסו לדברים בצורה עניינית. בראבו להם ולתפקודם.
ההמשך יכול להיות יותר גרוע
הסניגורים אומרים כי הכרעת הדין של רוזן אינה סוף פסוק, כלומר: "נתראה בערעור". הנימה שבה מושמעות הצהרות כאלה היא שבערעור הכל, או הרוב, עוד יתהפך. אני מקווה שעורכי הדין מבינים - והם מבינים - שבמקרה של "לא סוף פסוק" אפשר שהמשך הפסוק יהיה או לטובה מבחינתם, או ללא שינוי, או החמרה. כן, גם זה יכול להיות, אם כי נראה שמשום מה אין התייחסות של ממש לאפשרות זו.