אמרתי לכם: תפסיקו להאשים רק את הטייקונים. אבל הקשבתם? לא. רק צעקתם "קפיטליזם חזירי".
אמרתי לכם: יש גם סוציאליזם חזירי והוא אף נורא מתאומו הקפיטליסטי (הנורא כשלעצמו). אבל הקשבתם? לא. רק צעקתם "צדק חברתי".
אמרתי לכם: ועד עובדים עלול להפוך ברבות השנים לסרטן ארגוני ומשם לסרטן חברתי. אבל הקשבתם? לא. רק צעקתם "עבודה מאורגנת".
אז בבקשה, זה לגמרי לגמרי מגיע לכם. למי שלא הספיקו הכתבות העיתונים אודות גילה אדרעי מרכבת ישראל, ואלון חסן מנמל אשדוד, דוד (מיקו) צרפתי מחברת החשמל, אבנר בן סניור מתרכובות הברום, שמעון פרג'ון מרשות הדואר וכל עמיתיהם - מקבל בימים אלה את הכוכב התורן: יו"ר דיסקונט הפורש-בניגוד-לרצונו, ריקי בכר, שכיסיו ימולאו ב-10 מיליון אגוזים לחג, כשאתם ואני מקוששים אגוז לאגוז בדי עמל.
זה לא ריקי - זו השיטה
יודעים מה? ריקי בכר כלל אינו העניין. זו התרבות הארגונית, השיטה, ששואבת אליה את הטהורים והתמים ומובילה אותם במסלול סוציאליזציה (חיברות, שיחבור) שכיוונו האפשרי עלול להיות השחתה ערכית, כלכלית, לאומית.
אחרי התדהמה, אחרי שאט הנפש ותחושת הקבס, פתאום התחלתי דווקא לשמוח. הידד! אולי כעת סוף סוף יפול לכם האסימון, ציבור-מטומטם-ולכן-משלם יקר שלי, ותראו שהמלך ההסתדרותי אכן עירום ועריה. אולי סוף סוף תחלחל בכם ההכרה הכואבת-אך-מפוכחת-ונדרשת, שמזה שנים אתם קונים את הספין הגדול ביותר בתולדות האומה העברית המתחדשת במולדתה ההיסטורית, היא מדינת ישראל: ועדי העובדים כגופים "חברתיים". חה.
אין. אין גוף ציבורי שיותר חוטא לצדק החברתי וחותר תחתיו מאשר חלק גדול מוועדי העובדים. מאיפה להתחיל?
■ שכר עתק ללא כל קשר, ולרוב ביחס הפוך, לכישרון, כישורים, השכלה.
■ השתלטות (חוקית כמובן, כמו הטייקונים-הכוכבים) על משאבי המדינה באוויר, בים וביבשה.
■ אידוי מיליארדים מכספי הציבור (מישהו אמר קרנות ביטוח ופנסיה הסתדרותיות? ע"ע מבטחים, מקפת, נתיב).
■ ריכוזיות: בשוק ההון יש 10-20 משפחות שקשורות זו בזו בקשרי עסקים ומשפחה, וכן בסבך קשרי הון-שלטון-עיתון. ומה תחת כנפי ההסתדרות? בערך אותו הדבר, אולי אף יותר: כל השירות הציבורי פרופר, קרי משרדי הממשלה על שלוחותיהם בשלטון המקומי, וכן השירות הציבורי המורחב, מהרכבת, הדואר, רשות שדות התעופה, הנמלים, חברת החשמל, מקורות ועוד ועוד, ועד הבנקים ועוד ועוד.
■ והגרוע מכל: יצירת מאיון עליון הסתדרותי, המרוויח שכר עתק, בפער בלתי-סביר ובלתי-ניגן לגישור, בינו לבין מעמד הביניים של העובדים באותם ארגונים, תחת אותם ועדים; קל וחומר לעומת עשירון תחתון של עניי דור ב' ו-ג' (לעומת דור א').
כל אלה מוכיחים את טענתי הוותיקה, שמדובר בהיבט של הפסיכולוגיה האנושית - ולא בתפיסת עולם "חברתית" לעומת "עסקית". הכוח משחית. הכסף מעוור. והדיספרופורציה בין כישורים להשפעה מעוותת את תפיסת המציאות.
זו תופעה כלל-עולמית: מוסדות פסאודו-ערכיים, עם ערכים פסאודו חברתיים/רוחניים, המנהלים מיליארדים ללא שקיפות, ללא ביקורת, ללא דין וללא דיין. זה קורה כי זה טיבם של בני אדם, ולכן זה קורה גם בארגוני דת (לכאורה, ורק לכאורה, אמורים להיות יותר "מוסריים"), בארגוני ביטחון, בעמותות והסתדרויות למיניהן. הבעיה היא, שבהעדר בלמים ואיזונים אפקטיביים מצד המדינה זה מתעצם למימדים מפלצתיים.
כולנו משלמים את מחיר ה"חברתי"
■ מי קונה דירות להשקעה בהיקף מסחרר (להבדיל מסתם מישהו ששם את חסכונות חייו בדירה אחת לילדים) - ומעלה לכם את מחירי הדירות?
■ מי קונה כל מוצר וכל שירות כל פני האדמה בשבריר המחיר שאתם משלמים עליו (כי זה משחק סכום אפס, והנחה שאחד קיבל - השני ישלם), רק כי הוא החליט לתפקד גם כקבוצת רכישה מול יצרנים ומשווקים גדולים?
■ מי מתנהל בבריונות עם השאלטר הסימבולי או הממשי שבידו, תוך חוסר התחשבות מוחלט בכם, הציבור, שהוא קהל לקוחות שבוי?
זו רשימה קצרה ובהחלט לא ממצה. התשובות, ברור גם לכם, ידועות.
סוציאליזם חזירי גרוע מקפיטליזם חזירי
רגע רגע, אתם אומרים. אוקיי, שכנעת, סוציאליזם חזירי הוא אכן תאומו הזהה של הקפיטליזם החזירי. אבל למה את טוענת שהראשון אפילו יותר גרוע? טוב ששאלתם, כי מראש הכינותי תשובה:
1. בגידה מוסרית
מה שקובע את עוצמתה אינו בהכרח, או רק, המהות האבסולוטית של ההתנהלות עצמה, אלא בעיקר, או גם, ההקשר בו נעשתה. ככל שקיים יותר פער, עד כדי היפוך, בין הבטחות למעשים, וככל שיש יותר דיסוננס בין ערכים מוצהרים לערכים בפועל, כך הבגידה המוסרית גדולה יותר.
מעניין לבדוק זאת בהשוואה לטייקונים-הכוכבים: אתם הרי יודעים שהם עושים את מה שהם עושים בשל תאוות בצע, כוח ושליטה (לגיטימיות, אגב, כשהן לא זולגות לכיוון העושק) - ולכן אתם לא מצפים מהם לדבר. הם גם לא באמת מבטיחים לכם דבר. לכן, מבחינה מוסרית, בדיוק כמו בדיון תיאולוגי על השטן, או לחלופין בתפיסת העולם של קפטן ג'ק ספארו מ"שודדי הקאריביים" - הם דווקא, בהפוך על הפוך, וגם בישר על ישר, הכי מוסריים.
הפוליטיקאים הם בדרגה מוסרית נמוכה יותר מהטייקונים-הכוכבים, כי הם כן מבטיחים לנו תילי תילים של הבטחות ערכיות (ע"ע דברי אולמרט בתחילת דרכו לביעור השחיתות). אבל הם באמצע הסקאלה, כי כולנו יודעים שכבר היום חלק מהם מושחתים ברמה זו או אחרת, ועושים לביתם על חשבונכם ברמה זו או אחרת.
לעומת זאת, חלק מוועדי העובדים של ההסתדרות נמצאים הכי נמוך על הסקאלה המוסרית. למה? באיצטלה של "חברתיות", הם דופקים את המשק, את מעמד הביניים הלא-הסתדרותי ולבטח את המעמד הנמוך. דווקא במקום שבו אתם אמורים לחוש הכי מוגנים, שם אתם הכי נדפקים. בתוך "המשפחה".
2. בגידה ערכית
ועד עובדים, אם כבר רוצים בו (וזה נתון לדיון, אך אחר), אמור לעסוק בשמירה על זכויות העובדים למול הנהלות עושקות. הוא אינו אמור לעסוק, כפי שקורה בפועל בחלק מהמקומות, ב-:
א. כלפי העובדים: יצירת מעמדות עובדים, כמפורט לעיל.
ב. כלפי הארגונים: פרוטקשן.
זה מזכיר קצת, לכאורה ולדעתי בלבד, לשיטות של פשע מאורגן - רק בחסות החוק. בדיוק כמו הקפיטליזם החזירי בשוק ההון. same same.
ועד בשכר מהמעסיק = אונס עסקי
ויש עוד סוג של אונס. זה שהנהלה היא מושחתת, עדיין לא אומר שמותר לאנוס אותה. גם הדין הכיר עם השנים בעובדה שגם לזונה מותר לומר "לא" ובכל מקרה אסור להניח שהתכוונה ל"כן".
אתם קולטים שבוועדים מסוימים, היו"ר - ולרוב לעוד שניים לפחות, ותארו לכם כשיש ריבוי ועדים בתחת אותו ארגון - מקבל שכר מלא, לרוב גם שכר עתק, מהמעסיק נגדו הוא פועל?! ניחא, לו היה עוסק בערכים האמיתיים של קידום הידברות רב-דרגית. אבל הוא עובד במשרה מלאה בפרוטקשן נגד המעסיק, שמשלם לו!
כדי להפנים את עוצמת האבסורד, עזבו לרגע את החזירות של חלק מההנהלות עצמן. זה ידוע, ברור ומוסכם. חשבו נא לרגע רק ברמת הצדק וההיגיון הפשוט, ותגידו לי, עם יד על הלב, האם לא הייתם מתפוצצים? רק הדרך שבה כופה הרבנות הראשית משגיחי כשרות על תעשיית המזון, אולי, אולי, דומה לזה.
איך מזהים איש ועד מהוועדים הלוחמניים?
כל יועץ ארגוני וותיק יוכל להעיד על-כך, והצוות שלי כל הזמן נתקל בכך: את נכנסת בפעם הראשונה לאולם המלא מפה לפה באנשים שמעולם לא ראית קודם, ותוך שניות את יודעת מי בוועד. הסימפטומים (בׇּדוק!):
■ הוא (לפעמים זה היא, אך שכיח פחות) לובש חולצת בד/כפתורים תכלת (כשמדובר בעבודה משרדית. בשטח קוד הלבוש מתגמש).
■ הוא מתנהג כבעל-בית גם בנוכחות הבעלים, המנכ"ל ובכירים אחרים.
■ התקשורת המילולית והלא-מילולית בין ההנהלה לבינו היא הפגנת ידידות וסחבקיות, עם תת-זרמים של מתח (המתח הוא מצד ההנהלה בלבד!).
■ כולם עולים אליו לרגל ו/או הוא "עושה סיבוב" בחדר כמו כל טורף בטבע, האומד את הטריטוריה שלו ומסמן את גבולותיה... אתם יודעים איך.
■ כמה וכמה אנשים באולם חולקים עמו את שם המשפחה.
הנה אמרתי את זה. אף אחד לא מעז. הגיע הזמן.
אז מה עושים?
אם כבר אתם חפצים בוועדים, לפחות בואו נסכים על האיזונים והבלמים הבאים כספתח:
1. לקצוב קדנציה של ראשי וועדים ל-X שנים. מר בכר שימש 32 (!) שנים בתפקידו, וכך גם רבים מעמיתיו לרוחב המשק. זה כשלעצמו עלול להיות מקור לבעיה, הנובעת מהתבצרות והצורך לשמור על הביצורים שיצרת.
2. לא לאפשר משרה מלאה בוועד. איש ועד, גם היו"ר שלו, צריך קודם כל להיות יצרני, מקצועי ותורם לארגונו. מדהים שבכלל צריך לומר את זה.
3. העובדים עצמם ישלמו את חלק השכר של חברי הוועד הפועלים בתפקידים הוועדי בשכר. נראה אותם מוציאים מהכיס שלהם, מאד קל להיות לארג' על חשבון הברון. עבודת הוועד אמורה להיות שליחות ציבורית שיש עמה פיצוי כספי על השקעת המשאבים האישיים, אך בשום אופן לא אפיק התעשרות וקידום אישי.
4. הגבייה של הסעיף הקודם תהיה דיפרנציאלית: דור א' ישלם הכי הרבה, וכך הלאה (היינו מעדיפים שתבוטל שיטת הקאסטות בכלל, אבל זה הרי לא יקרה).
5. תיאכף סוף סוף סוגיית אי-העסקת קרובים וקידום מקורבים: הדרישה צריכה לבוא מן העובדים עצמם, לקוחות הוועד, בייחוד המוכשרים שבהם.
והנה, הצחקתי אפילו אותי. אף לא אחת מהמלצותי אלו יתקבלו, אלא אם אי-פעם יקום מנהיג אמיתי וחפץ חיים להסתדרות. פעם קיוויתי שעופר עיני יתעלה ולהיות מנהיג כזה. הדרך להילחתם בשחיתות ההסתדרותית היא בדיוק כמו בתאומתה ההונית-שלטונית-עיתונית: בחשיפת האמת, בניקווי אורוות ובהתפכחות ציבורית, של לקוחות ההסתדרות עצמם.
כן, המחאה הבאה חייבת להתמקד בהסתדרות.
■ הכותבת היא מנכ"ל BossProblem, הפורטל להצלחה בעבודה, יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגית חברתית.