בעת כתיבת שורות אלו עדיין לא ברור אם ג'ונתן פולארד יאכל מצות בליל הסדר עם שרה, אם האסירים ישוחררו ויאכלו פיתות עם אבו מאזן, או אם אורי אריאל יהלך בסנדלים תנ"כיות ביש"ע ההולכת ונבנית בפעימות ולא ברצף. מה שנראה קצת יותר בטוח הוא שהשבוע הזה, שנשא בחובו פוטנציאל למהומה פוליטית - יגמר בשקט.
כפי שזה נראה כרגע, לא מסתמן שינוי קואליציוני. אף שר לא יפרוש מהממשלה אם תצא לפועל העסקה שכורכת את שחרור פולארד במחבלים עם דם על הידיים. בוגי עסוק בפעילות פוליטית, ארדן וסער שותקים, ורק כץ, מקורבו של נתניהו התבטא נגד, אך גם הוא לא הודיע שיתפטר. וגם לא הבית היהודי. אנשיו של בנט יצביעו נגד העסקה או שימנעו. שר הכלכלה לא רשם עד כה הישגים דרמטיים ולא יכול להרשות לעצמו לפרוש כשמצבו רק "בסדר" בסקרים. וחוץ מזה, אחרי הכל, מי בימין יעז לסרב לעסקה שכוללת את שחרור פולארד ערב פסח?
פולארד הוא הגרסה האזרחית של רון ארד. הבייבי של הימין. הוא הקלף הכי חזק שיש, האס שיהפוך את נתניהו למלך. תמונותיו של המרגל שלא שב יורד מכבש המטוס בנתב"ג יקנו לנתניהו כל כך הרבה כוח עד שיוכל להחזיר את ישראל לקווי 67 ולחלק את הר הבית. אף פטריוט ישראלי לא יעמוד בשחרור המרגל שיושב בכלא 30 שנה גם במחיר של שחרור רוצחים או הקפאת בנייה.
מצד שני אף אחד בימין לא פראייר ולא יוותר על האפשרות לעשות שרירים וקולות של התפטרות כדי להלחיץ את נתניהו. הטעות של נתניהו היתה שקודם הוא סגר עם האמריקאים, ורק אח"כ חיפש לה תמיכה. הוא לקח בחשבון את האפשרות שדנון יאיים להתפטר ויבעיר את הימין.
הרי דנון הצהיר מזמן שברגע שיעלה האסיר הראשון על האוטובוס בכלא עופר, הוא יגיש את מכתב ההתפטרות, אבל נתניהו לא ראה בכך אסון גדול וחשב שבכך זה יסתכם. הוא לא העריך את עוצמת המשבר שיווצר. הוא לא לקח בחשבון שאם ירצה לאשר את ההסכם, כדאי לעדכן את זאב אלקין ואורי אריאל. אריאל שמע על העסקה ברדיו. רק ארבע שעות מאוחר יותר התקשר נתניהו לעדכן באופן אישי.
אריאל ואלקין הם אנשי מפתח: אלקין כי הוא סמן ימני בליכוד, מה שיכשיר יהיה כשר ומה שלא לא, ואריאל כנ"ל אבל בבית היהודי. הם ישרטטו על מה פורשים, על מה מתפטרים ועל מה לא. אלקין מתואם עם יריב לוין, שניהם מהווים גיים צ'נג'ר, והם עובדים צמוד לאריאל. אם אלקין ולוין פורשים, בעקבותיהם יבואו גם אנשי הבית היהודי.
בעוד דנון יוצא נגד שחרור פולארד בעסקת חבילה, המוקש מבחינת אלקין ואריאל הוא הקפאת הבניה. מרגע שנודעו פרטי ההסכם החלו דיונים במטרה לשפר את תנאי העיסקה, לקבל הבטחות לחידוש הבניה ביום שאחרי, אחרי הכל, החיים לא נגמרים בעוד 8 חודשים.
לתפקיד המתווך בין הצדדים נכנס אלקין. הוא התרוצץ בין לשכות נתניהו ובנט, תאם מהלכים עם בן בריתו יריב לוין השוהה באוסטרליה, ועם ראשי המתנחלים בשומרון כדי לנסות לגבש נוסחה שתאפשר לימין להישאר בממשלה חרף ההקפאה. הישג ראשון רשם אלקין כשהצליח להכניס לחדרו של רה"מ את אריאל, בנט ונתניהו, מהלך קשה לעיכול עבור הצדדים בערך כמו ההקפאה עצמה. הם ישבו על תוכניות בניה, ירדו עד לרמת המתנ"סים בבת עין, בתי הספר ברחלים, קבעו מה יהווה עילה לפרישה ומה לא, ונשקלו לא מעט פתרונות ובהם למנוע את פרישתם של אלקין ולוין ע"י הענקת אופק פרלמנטרי לשניהם בדמות רוטציה על ראשות ועדת החוץ והביטחון.
אריאל, השר שאיבד עין בשירות הצבאי ורואה בעין אחת מה ששרים אחרים לא רואים בשתי עיניים, הציע פתרון משלו, שגם התקבל והוא יהיה המתווה אם תצא העסקה אל הפועל. בכל משבר הוא מוצא הזדמנות, ואת המשבר הנוכחי ניצל כדי לסחוט מנתניהו, קרי ואבו מאזן סלילת כבישים שתקועים 20 שנה בתמורה להקפאת הבניה. עוקף אל- ערוב ועוקף חאוורה הם שני כבישים שתקועים מאז ממשלת נתניהו הראשונה בעלי משמעות אסטרטגית: אל ערוב מחבר בין גוש עציון לחברון, וחאוורה בין תפוח לאלון מורה. עבור המתנחלים הם שווים כמו בנייה של מאות יחידות בגושים, וגם הפלשתינים יהנו מהם. שני הכבישים הללו היו אמורים לא רק לעקוף מחנות פליטים, אלא גם משברים קואליציוניים.
בחצות, כשהודיע קרי שלא יגיע בגלל ההצהרה של אבו מאזן, התפזרה החגיגה. אריאל שביטל את כל הלוז למחרת חזר למשרד וכינס ישיבת בת שלוש שעות על מחיר מטרה, בנט חזר לטפל במחירי המזון, נתניהו יצא לסיור בכפר חב"ד וכביש עוקף חווארה חזר למגירה עד שיישלף ממנה בפעם הבאה.
המגעים לחידוש המו"מ נמשכו עד לרגע סגירת הגיליון. עדיין אין החלטה אבל אלו החומרים לעוגת הקצפת של קרי, שכולם ישמחו לדחוף לו לפנים בעוד 8 חודשים אם המו"מ יסתיים שוב בלי כלום.
האיום הבוז'יאני
כל מי שיכול היה להוות איום עבור נתניהו התפוגג: אולמרט ואשכנזי עמוק בבוץ, העולם גילה שאבו מאזן לא פרטנר, הוא נפטר מג'ודי ומכמה כלי תקשורת, ואפילו שקית החלב חזרה למקרר. אחרי שכולם נפלו כמו זבובים, האיום החדש שנתניהו רואה אל מול עיניו הוא יו"ר האופוזיציה, בוז'י הרצוג, מאז שהתבצר עם 57 חברי האופוזיציה בחדר הישיבות האלטרנטיבי במחאה על שורת החוקים מעוררי המחלוקת לפני כשבועיים. אפילו בוז'י לא ידע שהוא כזה.
רה"מ, שבאופן טבעי לחוץ יותר מסך פחדיו, חושש שהרצוג מבשל לו מתחת לאף ממשלה חלופית עם חרדים, ערבים, מרצ, עם כל מי שהסתגר אתו שם בחדר. אם ציפי לבני תהתה בינה לבין עצמה מדוע באחרונה זכתה לשבת בדיונים שקודם לכן נחסמו בפניה, אז התשובה היא: 57. זהו המספר שמהלך אימים על נתניהו. הוא חושש שהרצוג יצרף ל-57 הח"כים שהיו בחדר את ששת חברי התנועה של לבני, ויחד יתייצבו בפני הנשיא שעשוי להמליץ על שינוי הקואליציוני. זו הסיבה שהוא שומר את לבני על האש.
האם התרחיש הזה קיים באמת? לא בטוח. אבל מבחינת נתניהו, שחייב איום אל נגד עיניו, מדובר באיום מוחשי של ממש. הוא חוש שעד תום כהונתו של פרס ביולי, עלול הרצוג להתייצב בפני הנשיא ולבקש ממנו להמליץ על שינוי קואליציוני. פרס רודף השלום ודאי ישמח להכתיר את בוז'י ולהוכיח לעולם שהשלום מתחיל בתוכו.
בימים האחרונים התחיל נתניהו לנקוט צעדים אגרסיביים במטרה להתקרב לחרדים. למה? 57. ביום ג' האחרון, באולמי באר מרים בבני ברק, בתוך בליל לחיצות הידיים של ראשי ישיבות, רבנים ופוליטיקאים חרדים, צלצל לפתע הטלפון של עוזרו של גפני. על הקו יועצו של ראש הממשלה שהודיע כי רה"מ מבקש לברך את גפני לרגל הברית של נכדו. גפני ההמום חשב פעמיים אם לקבל את השיחה מהאיש שהגדיר לפני כמה ימים "בוגד" ושהבטיח לנקום בו בכל דרך אפשרית.
ככל הנראה, באותם רגעים נזכר גפני באמרה הידועה "אין מערבים שמחה בשמחה" ונטל את הטלפון. השיחה ארכה אולי 20 שניות. גפני הבטיח למסור את ברכתו גם לרעייתו אבל אין ספק שלשיחה הזו משמעות אחרת- הרצון של נתניהו לשמור על החבל שלא יקרע אל מול החרדים.
השיחה הזו התרחשה דקות ספורות לאחר שנתניהו סיים ביקור במאפיית מצות בכפר חב"ד. אין ספק שלא הקמח והמים עמדו לנגד עיניו כשנכנס בשערי הכפר לאחר שנים שלא דרך בו. גם כאן הנחה אותו הרצון לשמור על הקשר או לכל הפחות למנוע נתק מוחלט מקהילות חרדיות בעלות השפעה כמו זו של חב"ד.
החב"דניקים קיבלו את נתניהו בסבר פנים חמות. רב הכפר הגדיר זאת יום היסטורי, אך הח"כים החרדים תקפו את רה"מ והצהירו שהביקור לא יעזור. החרדים כועסים כל כך על נתניהו, כי זה כבר לא רק עניין של קצבאות, הפעם מדובר בסנקציות פליליות שעלולות לשלוח אותם לכלא. לכן, הם טוענים שהפרטנר האמיתי שלהם הוא בוז'י.
כשנתניהו בוחן אופציות אחרות להרכב הקואליציה, הוא מבין שהוא לא יכול להמשיך להתנהל תחת מסכת איומים ושאולי יצטרך לקבל החלטות קשות בחודשים הקרובים. ברור לו שהוא לא יכול לאבד את לפיד בגלל גודלו, או את לבני בגלל משקלה הסגולי. אחרי שלא הלך לו עם המצות (מה גם שליברמן יטרפד כל אפשרות לכניסת חרדים לממשלה שיקלקלו לו את הציר החדש עם לפיד), רה"מ יעשה כל מאמץ להכניס לממשלה את הרצוג, אלא שהעבודה לא תכנס. הרצוג התאהב בתפקיד יו"ר האופוזיציה הלוחמני ולא יוותר עליו תמורת שר במשרד שולי.
שרנסקי יוצא מהנפטלין
לפני כמה שבועות הוזמן אדלשטיין לארוחת בוקר שישי מפנקת בבית רה"מ. בין נושאי השיחה עלתה על השולחן גם מועמדותו של אדלשטיין לנשיאות. לא, אדלשטיין לא העמיד עצמו לבחירה, היה זה נתניהו שלא אמר נואש וניסה לרקום עוד מהלך לדחיית הבחירות לנשיאות, ודחק באדלשטיין לשמש כמ"מ מקום הנשיא.
מתוקף תפקידו כיו"ר הכנסת מחוייב אדלשטיין לקבוע את תאריך בחירת הנשיא הבא עד 30 יום לפני תום כהונת הנשיא המכהן. נתניהו הציע לוותר על קביעת מועד, וכך באופן אוטומטי באמצעות החוק הקובע שבהיעדר נשיא, ימלא יו"ר הכנסת את מקומו, יהפוך אדלשטיין למ"מ. אדלשטיין לא היה נלהב לשתף פעולה עם המהלך בלשון המעטה. אין לו עניין להשתתף בקרקס הזה, ודאי לא אחרי שהניסיונות הקודמים של נתניהו להיחלץ מהבחירות האלה הסתיימו בפארסה אחת גדולה.
ההצעה היתה עוד אחת מהתוכנית שהגו בסביבת נתניהו כדי לסייע לו לא להכריע במי לתמוך. בקרוב יסיר סילבן שלום את מועמדותו ונתניהו יאלץ לבחור בין גרוע לגרוע יותר, מבחינתו. את ריבלין הוא לא רוצה. נתניהו היה מעדיף לראות את פואד במשכן הנשיא, אך כאיש ליכוד לא יוכל להביע בו תמיכה פומבית. דליה איציק היא אופציה לא רעה מבחינתו, ויש גם את שטרית ודורנר, אך לעת מצוק, בימים האחרונים, נשלף שוב שמו של שרנסקי מהנפטלין, בתקווה שיוכל לסחוף אחריו את הקואליציה ולהביס את המועמד האחר. אמנם מי שמריץ אותו הוא בנט, אבל רעייתו לא ממש בולטת ובבית רה"מ יוכלו לחיות איתה בשלום.
אבל בנסיבות שנוצרו, לוח הזמנים הקצר, התגבשות מפת המועמדים ובעיקר חוסר הנכונות של שרנסקי עצמו לחזר אחר פתחי חברי הכנסת ולהתבזות בהבטחות שווא, שכנועים ופיתויים, תירוצים והתחמקויות. שרנסקי מצפה שמישהו אחר יעשה את העבודה בשבילו והוא יגיע כחתן ביום בחירתו, אך כל מי שמכיר את המערכת הפוליטית ואת אופי המרוץ לנשיאות יודע שאין דרך אחרת לקושש תמיכה מלבד לרדת לשטח ולהשקיע בעבודה סיזיפית ומתסכלת, ולא משנה מי הפטרון הפוליטי שלך: נתניהו, ליברמן או בנט.