פרופ' משה בר-אשר, נשיא האקדמיה ללשון עברית, היה מרוצה ברגעי הרשעתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בפרשת הולילנד. הוא לא חש כך בשל החלטתו הדרמטית של בית המשפט, אלא בגלל השפה. "הדבר הכי טוב בסיפור הזה היה ההתבטאות בעברית של כל מיני אנשים בפרשה", הוא אומר בראיון ל-G. "בדרך כלל אני רואה טלוויזיה ושומע רדיו כחצי שעה בשבוע וזה כבר אסון, אבל במקרה הזה העברית של השופט דוד רוזן ושל עורכי הדין הייתה יוצאת מן הכלל. לא נותנים מספיק קרדיט לאנשים. אפילו שולה זקן, שבקושי סיימה כיתה י', דיברה עברית סבירה".
אבל שביעות הרצון הזאת היא נקודתית בלבד. בר-אשר והאקדמיה שבראשה הוא עומד כבר שש קדנציות מאז 1993, חשים שמרחף כיום איום, לא פחות, על מעמדה של השפה. "יש מלחמה בעברית מצד המוסדות להשכלה גבוהה", הוא גורס. "אם המדינה מכירה בכך שאפשר ללמד ישראלים לא בשפת המדינה, זו נסיגה חמורה. איפה נשמע דבר כזה, שמדינה מוותרת על תרבותה?".
האש הוצתה בעקבות בקשה שהגיש לאחרונה למועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן, לפתוח תוכניות לימודים לתואר ראשון במשפטים בשפה האנגלית - תוכנית שתומך בה גם המרכז הבינתחומי בהרצליה. סוגיה שלצורך הדיון בה הוקמה במל"ג ועדה מיוחדת, בראשות שר החינוך לשעבר וחתן פרס ישראל לחקר המשפט, פרופ' אמנון רובינשטיין, המשמש גם כמרצה בכיר בבינתחומי.
"מאה שנה לאחר 'מלחמת השפות' בארץ (כינוי למאבק הציבורי שנערך בישראל נגד הניסיונות להשליט את הגרמנית כשפת ההוראה במוסדות החינוך), הולך ומתכרסם ההישג הבולט והמרשים של המפעל הציוני: השבת העברית לחיים", כתב פרופ' בר-אשר לשר החינוך שי פירון, ולחברי המל"ג לרבות פרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב; והטיל עליהם "אחריות אישית כבדה למנוע את דחיקת העברית מן המוסדות להשכלה גבוהה. לצערנו התהליך החל, אך עדיין אפשר למנוע את ההידרדרות במדרון החלקלק".
- מה פירוש "מדרון חלקלק"? שתוכניות נוספות יפתחו גם הן מסלולי תואר ראשון באנגלית?
"כן. ברגע שיש שניים-שלושה תחומים שמלמדים באנגלית, מה יהיה אחר כך? ומה פירוש הדבר שילמדו באוניברסיטאות באנגלית? שתלמידים יצטרכו ללכת לתיכון שמלמד באנגלית, ואז הם לא ילמדו ספרות עברית. הם יקראו את ביאליק באנגלית וקצת תנ"ך באנגלית. ובשביל תיכון באנגלית, צריך להכין את התלמידים לכך בבית ספר יסודי".
- משפטנים בכירים, לרבות נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, תומכים במהלך.
"יש הכרח ויש מגונה. מהו ההכרח? אני יכול להבין שבמכון ויצמן למדע יש לימודי תואר שני ודוקטורט באנגלית. יש להם תלמידים מחו"ל בכל הכיתות, אלה לימודים גבוהים במדעי הטבע וקבוצת ההתייחסות שלהם היא בינלאומית. בכל האוניברסיטאות גם מלמדים תלמידי חו"ל באנגלית, אני לא מתנגד לזה. אבל לדרוש, למשל, פרסומים וכינוסים במדעי היהדות, כשרוב החוקרים בחו"ל שעוסקים בתחום הם ליגה ג' ויש מיעוט קטן שהם ליגה א', ואלה יודעים עברית - בעיניי זה מגונה.
"עכשיו נכנס גורם חדש. אני מקווה שמה שנמסר לי איננו נכון, שבעצם מה שעומד מאחורי כל הוראת המשפטים באנגלית הוא כסף. המכללות הפרטיות אוהבות כסף ודורשות כסף ורוצות להזרים לכאן תלמידים מחו"ל, אולי כולל בני ישראלים שירדו. אבל לא יועיל להם ללמוד משפט עברי באנגלית; איך אפשר להופיע כך בבית משפט בארץ? בשביל מה אדם לומד משפט ישראלי, בשביל להופיע בירדן או בצרפת?".
- מנגד, טוענים המבקרים שהאקדמיה ללשון היא ארכאית ואינה מתקדמת עם רוח הזמן.
"אני לא כל-כך מתבייש במילה ארכאי. אין חבר באקדמיה, בין הסופרים, המתרגמים והחוקרים, שאיננו מפרסם ספרים ומאמרים באנגלית. הם ילמדו אותנו? אבל השכבה שיודעת עברית במיטבה איננה שכבה רחבה, ובאים לכרסם בה. ואם שפת התרבות של האליטה במדינה תהפוך להיות אנגלית - זה לא ארכאי, זאת שאלה לאומית".
"ברור שאם שם תיפתח הרעה, כל ההישג האדיר של מאה השנים האחרונות ויותר עומד בסכנה", מוסיפה רונית גדיש, ראשת (מילה חדשה יחסית מבית האקדמיה) המזכירות המדעית באקדמיה. "נכון שהעברית מעולם לא הייתה יציבה כמו היום; חמישה מיליון איש בארץ מדברים עברית כשפה ילידית ובמובן זה ממש לא צריך לחשוש לה. אבל יש לחץ אדיר על העברית דווקא בשימוש הגבוה. העברית עברה משימושים גבוהים ליומיומיים, זה דבר שאין לו אח ורע בעולם. עכשיו רוצים להפוך אותה לשפה של מכולת וקללות, ושבשימושים הגבוהים נעבור לאנגלית. האנגלית משתלטת על הכול".
"המלחמה נמשכת כבר שנים"
במהלך הביקור מקבל בר-אשר שיחות טלפון שגורמות להתרגשות מסוימת במסדרונות האקדמיה החרישיים. "דיקנית הפקולטה למשפטים בבינתחומי (פרופ' שרון רבין-מרגליות) טלפנה, ואחר כך התקשר גם פרופ' רובינשטיין. הם ביקשו ממני להרפות קצת, כלומר להסכים לדברים מסוימים. אני כמובן ביקשתי מהם התחייבויות מפורשות".
- איזו הסכמה מתהווה ביניכם?
"שאפשר ללמד באנגלית תלמידים מחו"ל, אבל הם ילמדו גם עברית באולפן או בקורסים שונים. אדם בא ללמוד ארבע שנים בארץ, לא ילמד עברית בכלל? אני לא דורש, אני מפנה את תשומת הלב, ואז ההישגים יותר גדולים. עובדה ששני אנשי המוסד (הבינתחומי) באו אליי וביקשו ממני להסיר התנגדותי לתלמידי חו"ל ואמרו שהם מתחייבים שלא תוצע תוכנית לתלמידים ישראלים".
מבחינתו של בר-אשר, השיחות הללו מאותתות שגם אם לאקדמיה אין יכולת להטיל וטו על החלטות מעין אלה, "המכתב שלי למל"ג היכה גלים". ולראיה, ביום שלישי השבוע החליטה מליאת המל"ג שלא לאשר לימודי משפטים באנגלית לא לתלמידים ישראלים ולא לתלמידי חו"ל.
- אתה לא מרגיש כמו מי שסותם את הסכר באצבע שלו? גם אם תצליח במאבק הזה, הרי בעוד שנה יצוץ רעיון אחר.
"המלחמה הזאת נמשכת כבר שנים. אבל את שואלת שאלה נכונה. אני לא נביא. אדם שנמצא במקום מסוים צריך לעשות את המוטל עליו, ומותר לו גם לקבל כישלון".
מהמרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן נמסר בתגובה: "לצערנו, נראה כי מקורן של הטענות בחוסר התעמקות בבקשה שלנו למסלול החדש ובניתוק מחיי המעשה ומשוק העבודה המודרני. התוכנית מכוונת בעיקר לסטודנטים זרים שאולי ירצו לעסוק בעריכת דין בחו"ל, כמו גם לעולים חדשים, שסביר להניח שירצו לעסוק בעריכת דין בישראל, אבל מתקשים בשליטה בעברית.
"איכות האקדמיה הישראלית תלויה בשיתוף פעולה מוגבר עם האקדמיה בחו"ל. הישארות בעמדה בדלנית המנותקת מהמציאות המודרנית, כמו שמציע פרופ' בר-אשר, תוביל לחסימת הדלתות של ההשכלה הגבוהה לאתגרי הגלובליזציה של המאה ה-21. פתיחת המסלול ללימודי אנגלית לא תפגע בשפה העברית ולא תערער על מעמדה החזק והמוצק. דווקא מניעה של צעירי יהדות העולם להתקרב אל הארץ וללמוד בה תגרור לניתוק מהעברית".
מהמרכז הבינתחומי הרצליה נמסר בתגובה: "שיקולים ציוניים ולא כלכליים עומדים ביסוד הרצון לפתוח מסלול מקביל באנגלית. הבינתחומי יכול לפתוח מסלולים נוספים בעברית, אך הוא מעוניין להנגיש את לימודי המשפט הישראלי לסטודנטים מחו"ל. הרעיון העומד ביסוד התוכנית הוא כי הסטודנטים הבינלאומיים ילמדו בארץ, חלקם ישתקע כאן וחלקם יחזור למדינות המקור, תוך שהם משמשים שגרירים למדינת ישראל".
"כיסינו כל מילה בעברית"
נחזור לפרופ' בר-אשר ולאקדמיה השוכנת כבר כ-50 שנה בקמפוס גבעת רם שבאוניברסיטה העברית. המוסד העליון ללשון עברית, שאשתקד מלאו לו 60 שנה, החל לפעול כבר ב-1890 כוועד הלשון העברית. מייסד הוועד ונשיאו ב-32 השנים הראשונות היה אליעזר בן יהודה. אחר כך המשורר חיים נחמן ביאליק שימש כנשיאו, והיו חברים בו אישים דוגמת אחד העם, שאול טשרניחובסקי וברל כצנלסון. היסוד לפעילותה של האקדמיה הונח ב-1953, השנה שבה קיבלה הכנסת את חוק המוסד העליון ללשון העברית.
האקדמיה זכתה למיקום שקט ומבודד יחסית בשטח האוניברסיטה ובחצר נאה, אבל עד 2020, מקווים במוסד, היא תעתיק את מקומה משם - פרויקט ענק שעליו עמלה מנכ"לית האקדמיה טלי בן יהודה. בנובמבר 2012 החליטה הממשלה להקים את "קריית הלשון העברית" בקריית הלאום בבירה; חזון הכולל הקמה של מוזיאון לאומי לעברית, מכוני מחקר ומרכז למידה. "המקום קטן עלינו ואין אליו נגישות", מסבירה גדיש ומובילה אותנו אל אולם המליאה, ש"אפילו השתלמויות אי אפשר לערוך בו".
סיור בחדר בן יהודה - שבו ניצבת המכתבה שעליה כתב מחיה השפה העברית את המילון הקרוי על שמו ושוכנים בו חלק מספריו, ממסמכיו ומחפצי הריהוט שלו - מוכיח כי גם כיתה קטנה של תלמידים לא תצליח להצטופף בו לסיור לימודי.
כיום מועסקים באקדמיה כ-60 עובדים ("מחציתם במשרה חלקית, מפני שאין לנו מספיק תקציב", מציין בר-אשר). הוא עצמו עובד בהתנדבות, וכך גם כארבעים חברי האקדמיה - בלשנים, מתרגמים, סופרים ומשוררים וביניהם חיים באר, עמינדב דיקמן, גיל הראבן ועמוס עוז. כל אחד מהחברים משתתף בשש ישיבות שמקיימת מליאת האקדמיה בכל שנה וחבר בשתי ועדות לפחות. מרבית העבודה נעשית בוועדות השונות, שדנות במינוחים מקצועיים ובדקדוק. לעתים קרובות מגייסת האקדמיה לוועדות אנשי מקצוע מתחומים שונים, דוגמת אדריכלים, רופאים ומומחי ספורט, על מנת להשתתף בוועדות הדנות בתחומם ולהביא את הקולות "מן השטח".
האקדמיה כפופה למשרד התרבות והספורט וממנו גם מוזרם תקציבה: כ-9 מיליון שקלים בשנה, ועוד כמיליון שקלים שאותם מגייסת האקדמיה בעצמה באמצעות מכירת ספרים, הדפסת פרסומים ועריכת השתלמויות.
הכתבה המלאה - במגזין G