אני: דבק בעיקרון שהקנו לי הוריי, בדרך של דוגמה אישית, מתוך האמונה שאדם צריך להתרכז יותר ביחסי אנוש מאשר ביחסי ציבור. הסוד הוא בקשר טוב ואמין עם אנשים, וזו אחת הסיבות שבגללן אני ממעט ככל האפשר להתראיין בתקשורת.
משפחה 1: דור חמישי בירושלים. סבא רבא שלי, יצחק יהודה כהן, רכש וגאל את האדמות שעליהן הוקם לימים גוש עציון, והוא גם מי שגאל ורכש את אדמות הבור שעליהן הוקמה לימים שכונת רחביה. סבא שלי, יצחק רפאל, היה הסוכן הבלעדי של מטרו גולדן מאייר בארץ. הוא הביא לכאן, בין היתר, את הסרטים "בן חור" ו"טרזן". הוא היה איש עסקים מבריק שלא אהב ביזנס. סופר, היסטוריון, קצת פילוסוף, חבר באקדמיה המלכותית הספרדית, מחוקרי הלדינו הגדולים, ערך וכתב את "אוצר יהודי ספרד". הוא אהב אותי מאוד והייתה לו השפעה עצומה עליי. הוא זה שהקנה לי את השאיפה לרכוש השכלה רחבה עד כמה שניתן.
אבא: רפי, היה ממייסדי דיסקונט והוריש לי את הנטייה להתנדבות. לוי אשכול, שהעריך אותו מאוד, ביקש ממנו לנהל את אגף מטבע זר וסחר בינלאומי, כשעדיין לא היו כאלה בארץ. במשך שלוש שנים הוא עסק בזה עבור שכר של לירה בשנה.
טניס: הייתי אלוף הנוער של ירושלים ואחד משחקני הזוגות הטובים בליגה הלאומית. הגביע האחרון שבו זכיתי עומד במשרד שלי מאחוריי. רק הוא. לא תמונות מנהיגים ולא מזכרות. כל מי שמכיר אותי יודע שבשישי בבוקר אין מה לחפש אותי או לטלפן אליי, כי במשך שלוש שעות אני ממלא את חובותיי במגרש הטניס.
שלומית: אשתי. הכרנו בתיכון כשלמדה בגימנסיה העברית. אחרי מלחמת ששת הימים, החלטנו להתחתן. היא הייתה מנהלת אגודת הידידים של האוניברסיטה העברית וכשפרשה, לפני 12 שנים, לקחה על עצמה תפקידים ציבוריים. בין היתר היא פעילה באגודת הידידים של מוזיאון ישראל ופעילה בער"ן. יש לנו שתי בנות ושישה נכדים ונכדות.
לימודים: אחרי השירות הצבאי במודיעין התחלתי ללמוד כלכלה ומשפטים ואחרי חצי שנה הבנתי שהכלכלה לא בשבילי והתרכזתי במשפטים. אחרי הלימודים נסענו לארצות הברית עם ילדה קטנה ועבדתי באחת הפירמות הגדולות קרוב לשנתיים. כשבאו אליי השותפים ואמרו לי, אייזק, אתה יכול להישאר פה כמה שתרצה, אמרתי לשלומית שתתחיל לארוז. זה היה בימי מלחמת ההתשה והעומס הנפשי כשאתה מסתובב בניו יורק ובארץ מלחמה, היה קשה מנשוא.
עו"ד ארווין שמרון: חמי. כשחזרתי לארץ הפכתי לשותף קטן במשרד שלו. אחרי תקופה לא ארוכה הוא נפטר. הייתי בן 34 ונשארתי להוביל לבד את המשרד. בנו דוד עשה אז סטאז' בפרקליטות וביקשתי שיאפשרו לו להיות המתמחה שלי. הייתה לי פתיחות לנושאים לא חרושים משפטית כמו הקשר בין טכנולוגיה למשפט, מה שהביא אותי להיות בין המרצים הראשונים על משפט המחשב, ולהתמחות בטלקומוניקציה, שבעקבותיה אנחנו מטפלים בפלאפון, סלקום, CNN, אולפני הבירה ובעסקיו של רונלד לאודר.
ממשלת ארצות הברית: אנחנו מייצגים את משרד המשפטים האמריקאי בישראל כבר 35 שנים, ואני, באופן אישי, לא עוסק בזה בכלל, וגם לא מדווח בגלל עיסוקיי המדיניים.
בנימין נתניהו 1: הכרנו בנערותנו בירושלים. כשמונה לראש הממשלה בפעם הראשונה הוא פנה אליי וביקש שאעשה עבורו שליחות אל יאסר ערפאת בעזה. לאחר היסוס, הסכמתי. לפגישתי השנייה עם ערפאת ברמאללה נתניהו צייד אותי במכתב עבורו. בדיעבד התברר לי מה נכתב: "זה איש שאני נותן בו אמון מלא ואני משוכנע שלכשתכיר אותו, גם לך יהיה בו אמון מלא". אחרי הפגישה הוא ביקש שאסע לעוד אחת, קטנה ממש, והשאר היסטוריה. כמי שמלווה את ראש הממשלה עשרות שנים, הן כאדם פרטי והן כמדינאי, אני משוכנע שאם יש ביכולתו של מישהו להוביל את ישראל לשלום עם הפלסטינים, הרי זה הוא.
שליחות: במשך שלוש שנים המשכתי להיות מעורב במשא ומתן עם הפלסטינים, ואז הייתה הפסקה של עשור, שבמהלכו חזרתי לעבוד במרץ במשרד והייתי מעורב בכמה פירוקים גדולים. ואז ביבי חזר להיות ראש ממשלה וביקש ממני לחזור.
ג'ון קרי: ידיד אמת של מדינת ישראל, שלקח על עצמו לטפל באחד הסכסוכים המורכבים והקשים ביותר בעולם. הוא ניחן במרץ בלתי נדלה ובניסיון רב, והצליח להרגיל את כל העוסקים במשא ומתן לקצב עבודה אינטנסיבי ולסטנדרטים מקצועיים שלא זכורים לי כמותם במשך שמונה השנים שבהן אני מעורב בתהליך, וגם להישגים כאלה ואחרים, למרות שהדברים אינם נראים עדיין על פני השטח. האם המו"מ יצליח? אני מקווה שההנהגה הפלסטינית תתעשת ממעשיה החד צדדיים ותחזיר אותנו למסלול של התקדמות.
בנימין נתניהו 2: הנה אנקדוטה שמעידה עליו מבחינתי: כשכבר היינו על המטוס לקראת ההמראה לוושינגטון, ממש לפני סגירת הדלתות, סיפר גיל שפר, ראש הלשכה לשעבר, לראש הממשלה שאבי חוגג את יום הולדתו ה-92. ללא ידיעתי הוא ביקש מגיל לחייג אליו וברך אותו ליום ההולדת. אבי, שהתרגש, איחל לו בהצלחה בנסיעה והמראנו.
יצחק רבין: קיבל את המלצת משרדי האוצר והמשפטים למנות את המשרד שלנו לטפל בתביעות הענק שהגישו הקבלנים נגד המדינה בעקבות ההכרזה שלו על הפסקת הבנייה הממשלתית בשטחים ובתחום הקו הירוק. כבר באותה עת היה ידוע שאני ושותפי דוד שמרון מאוד קרובים לנתניהו, שהיה ראש האופוזיציה, ובכל זאת רבין הסכים לכך שהמשימה תוטל על המשרד שלנו על פני משרדים אחרים. נדמה לי כי מרגע שנוכח בגישתנו המקצועית, הוא השתחרר לחלוטין מכל אינטרס אחר שלא נגע למהות העניין.
מוזיאון ישראל 1: הסיבה שאני מתראיין כאן. חושבים אצלנו שביטחון וכלכלה הם בסיס הקיום של המדינה, אבל התרבות היא הערך העליון. אימפריות התפרקו בגלל התפוררות התרבות ולא בגלל צבא חלש. דב גוטסמן, שהיה יו"ר המוזיאון, ביקש ממני להצטרף למועצת המנהלים. הייתה לו תוכנית ארוכת טווח שאחליף אותו כשיפרוש. הסכמתי לקחת עליי את התפקיד בתנאי שטדי קולק, שהמוזיאון היה החזון שלו, יאשר את המינוי. כשפניתי לקולק, שהיה ידיד קרוב של אבי, הוא אמר שאני צריך לעשות את זה. אני היו"ר כבר 12 שנים, ומקדיש לו חצי יום בשבוע. בזכות הצוות בראשותו של המנכ"ל ג'יימס סניידר, שהיה המנכ"ל של ה"מומה" ואחד ממגייסי התרומות הגדולים בעולם, הגירעון ירד מ-25 מיליון שקלים למיליונים בודדים והמוזיאון עבר חידוש, פרויקט של 100 מיליון דולר, שהתחיל בזמן והסתיים בזמן ובתקציב קבוע.
אובמה: הייתי בין יוזמי ביקורו במוזיאון ובעיניי זה היה אירוע שיא מבחינת המוזיאון, כי בזכותו מיליוני אנשים ברחבי העולם נחשפו למוזיאון ואל האוצרות המוצגים בו. זה היה מעמד מרגש.
חפציבה: המשרד טיפל בפירוק החברה. אף שהקפאת ההליכים נמשכה, לכאורה, תשעה חודשים, היו פעולות שיקום שארכו זמן רב. המינוי שלנו כמנהל מיוחד הציל 25,000 איש. אנשים לא ערים לכך שללא הטיפול המקצועי, ייתכן שכל ענף המקרקעין בארץ היה מתמוטט. בתיק הזה היו מעורבים שמונה בנקים, שלוש חברות קבלניות גדולות ורבבות אנשים ללא בתים וזכויות בבתים, משפחות מרובות ילדים. 4,950 דירות הוסדרו, נבנו מאפס והושלמו, ורק עכשיו אנחנו מסיימים את הטיפול ב-36 הדירות האחרונות. השקענו בתיק למעלה מ-60,000 שעות עבודה במשך שש שנים, שכרנו עשרה עורכי דין שעסקו רק בזה, יש לנו חדר ארכיב מיוחד ושלוחה של משרד רואה חשבון שפעל מתוך המשרד שלנו. השקעה עצומה.
שכר מפרקים: אני לא רוצה להתייחס לביקורת הנמתחת באופן כללי על שכר המפרקים בפרשות שאינן מוכרות לי, אבל אני רוצה להאמין, שהביקורת על שכר הטרחה שבית המשפט פסק למשרדי עבור הטיפול בחפציבה, נבעה בעיקרה מחוסר היכרות עם העובדות או מחוסר הבנה לגבי ממדי הפרשה והיקף המשימה שהוטלה עלינו.
מוטיבציה: בתהליך המשא ומתן יש רגעים של שביעות רצון וכאלה של תסכול עמוק. אני מאלה שרגילים לאחריות גדולה ולעבודה קשה. עייפות רגעית יש, אבל אני עובד כמו דורסל, האדרנלין מחזיק אותי, אז יש נפילה, אני נח קצת, וממשיך הלאה.