חודש אוגוסט האחרון צורף סמ"ר נאור בלנקו למבצע לילי של גדוד נצח יהודה מחטיבת כפיר. המשימה הייתה לעצור מבוקש, החשוד בפעילות טרור במחנה הפליטים בג'נין. בלנקו, צלם המשמש כמתעד מבצעי בחטיבת דובר צה"ל, הגיע למבצע הזה מוכן, אבל כמו שקורה פעמים רבות בשדה הקרב, דברים הסתבכו.
"קצת אחרי שנכנסנו לשם, התחילו לירות עלינו מכמה כיוונים", הוא משחזר. "פעלנו על פי הנהלים והכוח השיב באש כשזיהה את מקורות הירי. תוך כדי התקדמות באחת הסמטאות, עפה לכיוון שלי לבנה גדולה ונפלה במרחק קטן ממני. בכל אותו הזמן אחזתי במצלמה ותיעדתי את התנהלות הקרב ואת חילופי האש. הסטתי את המבט אל המקום שממנו נזרקה לעברי הלבנה והבחנתי במחבל שעומד על גג סמוך. הוא התכוון להשליך לעברי לבנה נוספת. הבנתי שאני בסכנת חיים".
בלנקו לא התבלבל. "לא היה לי ספק מה אני צריך לעשות במצב הזה ופעלתי מהר. הכנסתי את המצלמה לווסט והרמתי את הרובה. המחסנית כבר הייתה בפנים. המחבל היה במרחק של 30-40 מטר ממני. כיוונתי, לחצתי על ההדק ושחררתי כדור אחד, שפגע לו במדויק מתחת לברך. הוא נפצע ונוטרל ולא היווה עוד איום עליי או על חבריי מהכוח".
המבצע הסתיים בהריגת המבוקש ובפציעתם של שני פלסטינים שהיו מעורבים בעימותים עם כוח צה"ל. אולם גם לאחר יציאת הכוחות מג'נין העבודה של סמ"ר בלנקו נמשכה. "כשסיימנו במחנה הפליטים יצרתי מידית קשר עם ראש נציגות דובר צה"ל בפיקוד מרכז, רס"ן רן ברעוז, ועם נציגי החטיבה באיו"ש. הבנתי מהם שעל פי דיווחים שכבר יצאו ממקורות פלסטיניים, צה"ל כביכול ביצע פשעים בפשיטה הלילית בג'נין, ונער בן 14 נפגע. הוצאתי את ערכת השדל"א (ערכה לשידור לאחור של צילומים - י"א) ושיגרתי את הווידיאו שתיעד את השתלשלות האירוע. החומרים עברו עריכה ראשונית, התמונות הופצו לכל מערכות התקשורת, ובתוך זמן קצר הטונים של כל הדיווחים ירדו".
בלנקו הוא אחד מ-24 לוחמים, שמוגדרים כ"מתעדים מבצעיים", אשר הוכשרו בפלגה מיוחדת שהקימה לפני כשנתיים חטיבת דובר צה"ל, ואשר פועלת כפלגה מבצעית לכל דבר. החומרים הוויזואליים שהעביר הוכיחו שהכוח שפעל בשטח נהג באיפוק והחיילים ירו רק כשנשקפה להם סכנת חיים. ברקע נשמעו ללא הרף קריאות "איטבח אל יהוד" והכותרות "צה"ל פלש לג'נין" עודכנו בתוך דקות ל"צה"ל פעל נגד תשתיות טרור בג'נין".
"זה השיא מכל הבחינות ובכל הרמות", מודה בלנקו בעיניים נוצצות. "אני יודע שמערכות תקשורת שונאות לחזור בהן מדיווחים שהן מעלות. וכאן הצילומים שלי מהזירה שינו את כל הכיוון של סיקור האירוע".
הם עברו הכשרה מפרכת במסגרת חטיבת גולני כמו כל לוחם אחר: טירונות, טרטורים, הקפצות באמצע הלילה, מסעות של עשרות קילומטרים ושדאות; למדו להפעיל מ"ק, לתפעל נשק, להשליך רימון, לחבב מנות קרב ולנשום אבק, ובין לבין הם ירו במטווחים - והכל עם מצלמה ביד. אחרי תהליך הכשרה ברמת רובאי 05, ואחרי הכשרה ייעודית משלימה, הם כבר יודעים לעשות פזצט"א תוך כדי צילום, לפתוח מחשב נייד בשדה קרב אחרי מסע של 40 ק"מ ולשדר חומרים, ובעיקר - הם יודעים מתי לשים את האויב בין כוונות של רובה ומתי לכוון אליו את עדשת הניקון שלהם.
תמונה אחת שווה אלף ספינים
באיחור של שנים, בצה"ל מבינים שבמטוסי קרב חמקניים ופצצות חכמות אין די כדי לנצח בקרב על דעת הקהל, ושתמונה טובה אחת יכולה לחסוך ועדות חקירה ועוד כמה כאבי ראש בינלאומיים. בדרך לניצחון הזה צה"ל החליט לוותר על רובה או שניים באזורי קרבות, ולהחליף אותם במצלמות סטילס או וידיאו שיאפשרו לספר את אותו הסיפור שיסופר לעולם - ואחרת לגמרי.
המתעדים המבצעיים הם לוחמים לכל דבר. הם פועלים באזורי העימות הלוהטים ביותר, מתחככים עם אוכלוסייה אזרחית בשטחים, רואים למחבלים את הלבן בעיניים, וכשהכדורים שורקים להם מעל הראש הסיפור רק נהיה מעניין יותר. כשחבריהם לכוח מתקדמים לעבר היעד עם אצבע על ההדק, הם מכוונים מצלמה טעונה, כדי שצה"ל יבטיח לעצמו את הניצחון בקרב שיבוא רגע אחרי שאחרון החיילים ייצא מזירת הלחימה הבוערת: הקרב על התודעה.
לכל המתעדים פרופיל 97, סיבולת לב-ריאה גבוהה ורקע בצילום - חלקם צילמו טרם גיוסם לשורות צה"ל כתחביב וחלקם למדו את יסודות המקצוע במסגרת לימודיהם בתיכון. "לכולנו יש אהבה לתחום הזה, את החיידק", מספר בלנקו, שלמד קולנוע במסגרת מגמת תקשורת בתיכון רוטברג שברמת השרון. "סביר להניח שאם המפגש הראשון שלי עם מצלמה היה מתקיים רק בשירות הצבאי, לא הייתי כאן".
לדברי קצין בכיר בחטיבת דובר צה"ל שאמון על היחידה, "מעבר ליכולות צילום במגוון רחב של תרחישים, החיילים האלה מכירים את השפה, יודעים להבין את הפקודות שניתנות בשטח בסיטואציות הלחוצות ביותר ולתקשר עם הכוח שלצדו הם פועלים. לוחם זה מקצוע וללוחמים יש שפה. המתעדים המבצעיים שלנו מכירים אותה, כי הם עברו את כל תהליך ההכשרה שעברו עמיתיהם לכוח, וזה מקל על ההתנהלות שלהם בזירות הסוערות ביותר".
ההחלטה על פיתוח פלגת המתעדים המבצעיים התקבלה עוד בתקופת הכהונה של דובר צה"ל הקודם, תא"ל יואב (פולי) מרדכי, שכבר הועלה מאז לדרגת אלוף וכיום משמש כמתאם פעולות הממשלה בשטחים. דובר צה"ל הנוכחי, תא"ל מוטי אלמוז, אימץ את הגישה והורה להמשיך ולפתח את המיזם.
"התקרית בג'נין עם המתעד בלנקו, שירה לעבר מחבל, המחישה לכל המתעדים המבצעיים שלנו את הצורך באימונים המפרכים שהם עוברים ויצרה מתח מבצעי. כל פעילות שהם מצטרפים אליה יכולה לזמן אותם למצב כזה. מאז אותו אירוע אין שאלות מדוע צריך להגיע לאימוני ירי ממושכים במטווחים בתדירות גבוהה. פשוט אין ספק בצורך שכל מתעד יכיר את הנשק שלו, שידע להרים אותו וגם ידע ללחוץ על ההדק כשצריך", אומר הקצין הבכיר.
- מה המתעדים בזירת קרב צריכים להרים קודם - את הרובה או את המצלמה?
הוא עונה בנחרצות: "המתעד המבצעי הוא לא חלק מהכוח האורגני שמבצע את המשימה, הוא רק מצטרף אליה ויש לו מטרה מוגדרת מאוד. מבחינת מספר האנשים באותו כוח, לא צריך אותו למען הצלחת המשימה עצמה. המתעד צריך להביא משם את התמונות, בין אם מדובר בסטילס ובין אם מדובר בווידיאו. אבל אין ספק שאם הוא מוצא את עצמו במצב של סכנה מוחשית - שיעזוב את המצלמה, ירים את הרובה ויפתח באש. ברור שעדיף לוותר על תמונה מאשר שיחזור חלילה בארון".
*** הכתבה המלאה - במגזין "פירמה"