"אבא במאה", השתעשעה הילדה המקסימה בפרסומת המחוננת (והמכוננת) של "צומת ספרים", רגע אחרי שהדביקה על מצחו של אביה מדבקה עגולה עם תג מחיר של 100 שקל.
"לא אבא במאה, 4 במאה", תיקנה המוכרת האדיבה כשחיוך מאוזן לאוזן מרוח על פרצופה. איך לא תחייך, הרי תחרות היא תמיד דבר נפלא כמו שמפמפמים לנו בוקר עד ערב, כוווולם מרוויחים ממנה.
טוב, אז הסופרים אולי פחות, בעצם רובם לא ראו מזה שקל לפחות עד כניסתו לתוקף של חוק הספרים בפברואר האחרון, וכמובן גם העובדים לא. סטימצקי, שלאורך ההיסטוריה דרסה בעצמה כמה רשתות ספרים קטנות והורידה על ברכיה גם את גדולי המו"לים, השיבה במבצעים משלה כמו "שניים מתנה", 3 ב-75 ומה לא. חסידי התחרות האגרסיבית טוענים שסוף סוף הספרים הפכו למוצר נגיש לכל כיס, בעוד שבעבר נתפסו כמוצר אליטיסטי.
בפועל, ספרים תמיד היו נגישים יחסית, רק שהיום אתם נכנסים כדי לבחור ספר לילדים ויוצאים עם עוד שני ספרי בישול ודיסק של מושיק עפיה.
"כשמוכרים ספרים כמו עגבניות, זה פוגע בכולם", אמרה לפני שנתיים מנכ"לית סטימצקי איריס בראל, בראיון ליניב מגל ב"גלובס". היא כנראה ידעה על מה היא מדברת. המשבר הפיננסי ברשת הוא עוד עדות לכך שגם תחרות צריכה איזון; שעסק קודם צריך להרוויח כדי למכור בזול, אחרת הוא לא ימכור יותר לאיש; ושכל צרכן הוא גם עובד, ולהפך.
עבדים היינו
עם כל הכבוד לשיחת הטלפון הבהולה לאב הבית ב-3 לפנות בוקר משום שהעז לרכוש חלב בשקית ולא בקרטון (באמת חובבנות, תודו), או לשיחה דרמטית לא פחות לאיש האחזקה לאחר חצות הליל משום שהגברת נורא רוצה מרק, יש משהו הרבה יותר מטריד בתנאי ההעסקה בבית ראש הממשלה בנימין נתניהו, כפי שעולים לפחות מכתב התביעה שהוגש השבוע.
על פי הנטען, איש האחזקה גיא אליהו, כמו עובדים נוספים במעון רה"מ, הועסקו על ידי קבלני כוח אדם ולא בהעסקה ישירה. חמור יותר, חלקם מועסקים תקופות ארוכות אף שחוק חברות כוח אדם מחייב קליטה של העובד (או סיום העסקתו) בתום 9 חודשים.
החוק מחריג אמנם עובדי ניקיון, שמירה והסעדה, אבל עובדים כמו אליהו, שמגישים מרק ועורכים את השולחן לזוג המלכותי אינן מוחרגים מהחוק. כך יוצא שראש הממשלה לא רק מעודד העסקה קבלנית היכן שהדבר כלל לא נחוץ ובוודאי לא מכבד, הוא גם עובר על החוק לכאורה. יופי של דוגמה אישית.
כשקושמרו כועס
כבר כמה שנים טובות שטרוריסטים יהודים שזכו בתקשורת לשם המגוחך "אנשי תג מחיר" שורפים מסגדים, עוקרים עצי זית, פוגעים ברכוש ותוקפים פלסטינים על אדמתם, אבל רק כשהם "מעיזים" לנקב צמיגים בג'יפ של מח"ט או לרגום חיילים באבנים, לפתע הם אויבי העם. או יותר חשוב: לפתע הם אייטם.
ערוץ 2 פותח את המהדורה המרכזית שלו עם הסיפור הזה, דני קושמרו כועס באולפן ("אולי המשטרה לא עושה מספיק?") וסיון רהב מאיר יורדת לשטח (לא נגיד "שטחים" בפריים טיים) ומפנה שאלות נוקבות לרב ההתנחלות יצהר ("יכול להיות שיש נערים שהרבנים לא שולטים עליהם?"). ה
בדוגמה הזו רק מתחדדת צביעות החברה ביחס לנעשה בשטחים, חברה שאוטמת את אוזניה ועוצמת את עיניה עד שזה מתפוצץ לה בפנים, לצערנו תרתי משמע. בינתיים, אל דאגה: אודי סגל ממשיך לתקוף את ג'ון קרי על שלא נזף מספיק באבו מאזן שעשה את הנורא מכול - חתם על 15 אמנות בינלאומיות באו"ם. תג מחיר זה כלום לידו.
Shai-n@globes.co.il