אינדיאנה הגיעה לשיא מוקדם מדי?
לא צריך להתרשם יותר מדי מהעובדה שהפייסרס בסופו של דבר סיימו את העונה הרגילה במקום הראשון במזרח; זה קרה בגלל ירידה בפורמה של מיאמי, שהפסידה בחמישה משמונת המשחקים האחרונים שלה. אבל בעוד שהנסיגה של מיאמי קשורה בעיקר לפציעות - של דוויין ווייד ושל עוד כמה שחקני רוטציה חשובים, כולם החלימו בינתיים - מה שקרה לאינדיאנה בחודשים האחרונים יותר מדאיג.
הפייסרס היו בלי ספק הקבוצה הטובה ב-NBA עד פגרת האולסטאר, שאליה הם נכנסו עם 76.9% הצלחה. מאז הם מקרטעים במונחים היסטוריים: מתוך 137 קבוצות בתולדות הליגה שהגיעו לאולסטאר עם יותר מ-70% ניצחונות, רק שתיים שיחקו בחצי השני של העונה יותר גרוע מאינדיאנה, שהפסידה ב-14 מ-29 המשחקים האחרונים שלה.
ההידרדרות ניכרת בכל השדרות בקבוצה. פול ג'ורג', הכוכב של הפייסרס, שיחק כמו מועמד ל-MVP עד סוף ינואר, עם 24.1 נק' למשחק; מאז הוא עומד על 20.7 נק'; הסנטר הענק רוי היברט (2.18 מטר) מוריד רק 4.6 ריב' למשחק מאז האולסטאר (לעומת 7.7 לפני) וסיים את המשחק נגד אוקלהומה סיטי ביום ראשון עם 0 נק' ב-27 דק'. לפי לארי בירד, נשיא אינדיאנה, הכל מתחיל במאמן פרנק ווגל, שצריך "להיכנס בשחקנים כשהם לא עושים מה שהם אמורים לעשות. הוא לא עשה את זה מספיק".
קשה להאמין שאינדיאנה תוכל לחזור לכושר של פתיחת העונה בסיבובים הראשונים של הפלייאוף. אבל בהנחה שהיא תצלח אותם - ובמזרח החלש זו הנחה יותר מסבירה - אסור להספיד אותה בגמר הצפוי נגד מיאמי, משתי סיבות: 1. הפייסרס לא מפחדים ממיאמי; בשנתיים האחרונות, עם פחות כישרון וניסיון מהעונה, הם לקחו את האלופה לשבעה משחקים פעמיים. 2. המשחק השביעי העונה, אם יהיה כזה, יהיה באינדיאנה.
מי פייבוריטית במערב?
על הנייר התשובה ברורה: סן אנטוניו, הקבוצה עם המאזן הטוב בליגה העונה, שהייתה רחוקה שניות מזכייה באליפות במשחק 6 בסדרת הגמר נגד מיאמי לפני שנה. רק שלפני שנה, ואת זה אסור לשכוח, סן אנטוניו לא התמודדה עם קווין דוראנט.
דוראנט, שצפוי לזכות בתואר ה-MVP הראשון שלו, מסיים עונה פנומנלית, שכללה חודש שלם (ינואר) שבו הוא קלע 35.9 נק' למשחק בכמעט 55% מהשדה, ורצף של 41 משחקים עם יותר מ-25 נק', אחד יותר מהרצף של מייקל ג'ורדן. ההתפוצצות הזאת נתנה לו את הכינוי Slim Reaper (על משקל הביטוי Grim Reaper, "מלאך המוות" בתרגום חופשי), שבפלייאוף הזה צפוי להישמע לא מעט פעמים.
בפלייאוף הקודם דוראנט נאלץ לשחק פחות או יותר לבד בהתקפה, בעקבות הפציעה של ראסל ווסטברוק. בלי ווסטברוק, אוקלהומה סיטי הודחה בחצי גמר המערב נגד ממפיס, שיכלה להתמקד בלעדית בדוראנט. העונה דוראנט הוכיח שהוא יכול לנצח גם לבד - כשווסטברוק הושבת לחודשיים בגלל עוד ניתוח בברך בסוף דצמבר - כך שעם האיום הכפול, אוקלהומה סיטי צריכה להיחשב כפייבוריטית במערב. גם נגד סן אנטוניו, שאותה היא ניצחה בכל ארבעת המשחקים ביניהן העונה.
מה המחיר של חוסר איזון?
לפני תחילת העונה זה נראה כאילו המזרח יוכל, לראשונה מזה שנים, להסתכל למערב בעיניים מבחינת כמות הקבוצות הבאמת טובות. הפציעה של דריק רוז, שחיסלה את הסיכויים של שיקגו להתמודד על האליפות, והעונות המאכזבות של ברוקלין נטס ושל ניו יורק ניקס, לא רק ניפצו את האשליה הזאת, אלא העמיקו את הפער האיכותי בין המחוזות עד כדי שעלולות להיות לו השלכות משמעותיות על הפלייאוף.
בזמן שבמזרח מיאמי ואינדיאנה לא צפויות לעבוד יותר מדי קשה בדרך למפגש ביניהן בגמר, במערב צפויות מהרגע הראשון התגוששויות שישאירו סימנים על כל מי שתתקדם הלאה. פורטלנד, גולדן סטייט, דאלאס וממפיס, המדורגות 5-8 במערב, הן קבוצות ששוות לפחות חצי גמר במזרח. לקליפרס וליוסטון, 3-4 במערב, יש מאזנים דומים/שווים לאלו של אינדאנה ומיאמי - רק במחוז הרבה יותר תובעני. כלומר: מי שלא תגיע בסופו של דבר לגמר הפלייאוף מהמערב, תהיה קרוב לוודאי עייפה יותר ושחוקה יותר מהמקבילה שלה מהמזרח.
המועדונים הגדולים יתאוששו?
עוד לפני שהוא התחיל, פלייאוף 2014 הוא כבר חסר תקדים; בפעם הראשונה בתולדות ה-NBA אף אחד משלושת המועדונים הכי מוכרים ופופולריים בליגה - לוס אנג'לס לייקרס, בוסטון סלטיקס וניו יורק ניקס - לא יהיה בפלייאוף.
הסיפור של כל אחד מהמועדונים האלה שונה, אבל השורה התחתונה זהה: כולם נכשלו, וכולם מתכוונים להיות פעילים בשוק השחקנים בקיץ, שיהיה אטרקטיבי במיוחד עם שחקנים כמו לברון ג'יימס, דוויין ווייד, כריס בוש, כרמלו אנתוני ועוד.
ללייקרס יש הכי הרבה מקום מתחת לתקרת השכר - יותר מ-25 מיליון דולר, מה שאומר שהם יוכלו להציע חוזה מקסימום לאחד השמות הגדולים, או לחילופין להחתים שני שחקנים מצוינים מהשורה השנייה בליגה ולקוות שקובי בראיינט עדיין מסוגל לשחק ברמה של פרנצ'ייז פלייר. לבוסטון יש כ-15 מיליון דולר לשלם, כלומר לא מספיק בשביל כוכב, והרבה יותר מרחב תמרון בקיץ הבא; לניקס, עם כל הרעש סביב המינוי של פיל ג'קסון לנשיא, אין שום מרחב תמרון עד קיץ 2015, בהנחה שאנתוני יחתום על חוזה חדש בקבוצה.
כך או כך, הסגלים של כל הקבוצות האלה יעברו מהפכות בשנתיים הקרובות. מבחינה היסטורית, במקרה של הניקס זה בדרך כלל מסתיים במפח נפש לאוהדים שלה, בעוד שהסלטיקס ובעיקר הלייקרס מתאוששים יחסית מהר. מה שבטוח זה שהתקדים של פלייאוף 2014 לא אמור לחזור על עצמו בקרוב.