יום לפני ערב הפסח הוציאה דורית סלינגר לדרך את ההסדרה שלה לסוגיית מדיניות התגמול של מנהלי חברות הביטוח והגופים המוסדיים, שאחראים על ניהול מאות מיליארדי שקלים מכספי הציבור.
מדובר בהסדרה הנעשית על רקע הסערה העזה המתחוללת סביב שכר הבכירים הנוסק, בחברות הציבוריות בכלל ובחברות הפיננסים בפרט, אך היא אינה מספקת לה מענה מלא (שמגיע לאחר הסדרה דומה במערכת הבנקאית).
בשורה התחתונה, מעוניינת הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון באוצר להכניס קצת יותר "היגיון" באופן קביעת שכרם המופרז של אלה שמשפיעים על החיסכון לטווח ארוך של הציבור הרחב. עם זאת, צריך להדגיש כי היא אינה מגבילה או קובעת תקרה בפועל לשכר שהם יקבלו, ולפיכך ספק אם תעצור את השתוללות השכר.
ערב החג בדק "גלובס" ומצא כי לענף הפיננסים יש מספר גבוה מאוד של נציגים בקרב 100 שיאני השכר בחברות הציבוריות. כך, ב-2013 הצטברה עלות העסקתם של 30 בכירים בענף הפיננסים ל-215 מיליון שקל - ממוצע של יותר מ-7 מיליון שקל למנהל. 13 מהם הגיעו מחברות הביטוח, ארבעה מבתי ההשקעות והיתר מהבנקים.
מבחינת רבים ממנהלי חברות הביטוח, כמו גם גופי פיננסים אחרים שמנהלים כספי ציבור - כשיש שנה טובה בשוקי ההון, בדומה למה שהיה בשנים האחרונות, הם מתוגמלים עליה בנדיבות ובמהירות. מצד שני, בשנים שבהן הלקוחות לא נהנים מתשואות גבוהות, התגמול לאותם מנהלים נפגע רק במעט.
לקשור את התגמול לתוצאות החברות
מציאות זו הביאה את הפיקוח על הביטוח לשנות כעת את התייחסותו לאופן קביעת מדיניות השכר בגופים המוסדיים, במיוחד ביחס לתגמול המשתנה תלוי הביצועים. הייחוד במהלך של סלינגר נוגע לשינוי כמה מהנדבכים עליהם מושתת התגמול המשתנה, השמן, של המנהלים בענפי החיסכון לטווח ארוך.
בשינויים המדוברים - קשירת השכר לתוצאות בפועל בניהול ההשקעות, עור במתן חשיבות רבה לעמידה ברמות הסיכון שהגוף המוסדי קבע לעצמו, דרך מתן התגמול במלואו רק לאחר 4 שנים (שנת התגמול המקורית ועוד 3 תשלומים שנתיים לאחר מכן), כולל מתן האפשרות להשיב לחברה תגמולים שניתנו בעבר למנהל במספר נסיבות, ועד להגבלת התגמול המשתנה המקסימלי, בהתאם לגובה השכר הקבוע.
השאיפה של האוצר היא לקשור את תגמול הבכירים לתוצאות החברות שבניהולם, תוך קביעת מגבלות לסיכונים שניתן לקחת בדרך להשאת תשואה גבוהה והסתכלות ארוכת-טווח. זאת, במטרה להימנע מניהול המתמקד בטווח הקצר, על חשבון פגיעה פוטנציאלית בתוצאות ובמבוטחים בעתיד.
אלא שכאמור, מהלכים אלה רק מגדירים את גבולות המגרש, כשבתוך גבולות אלה החברות יוכלו להמשיך ולהתנהל בחופשיות רבה, בקביעת הפרמטרים הקובעים בפועל את שכר הבכירים.
עיקרי ההוראות של האוצר לגבי התגמול המשתנה:
■ התגמול המשתנה יותאם לביצועי הגוף המוסדי, ובפרט לביצועי כספי חיסכון, במטרה לתמרץ ניהול מושכל של כספי חוסכים.
■ התגמול המשתנה לבעל תפקיד מרכזי לא יעלה על 100% מהתגמול הקבוע, אלא במקרים חריגים שלא יחולו לגבי המנכ"ל והיו"ר.
■ תשלום התגמול המשתנה לבעל תפקיד מרכזי בגין שנה מסוימת ייפרס על פני 4 שנים.
■ סכום התגמול המשתנה ייקבע על-פי מדדים המחושבים על פני תקופה מינימלית של 3 שנים.
■ בעל תפקיד יידרש להחזיר את התגמול המשתנה, אם נערך תיקון בדיעבד של הדוחות, או אם הסתבר כי רמת הסיכון שלפיה חושב התגמול המשתנה לא שיקפה באופן נאות את הסיכונים בפועל.
■ מענק הפרישה ייפרס על פני תקופה מינימלית של 4 שנים.