1. נו, אז עכשיו אפשר לסכם את העונה של הפועל ב"ש: הצלחה או כישלון? מאחר והזיכרון הוא קצר, כמעט כמו הסגל של אלישע לוי, יש רבים שיגידו כישלון, בגלל שבסביבות ר"ג אתמול (ד') לא הייתה אף אחת מ"ארבע הגדולות", אבל להפסיד בחצי גמר הגביע לקבוצה שכבר ניצחה אותך פעמיים העונה, ופעמיים בווסרמיל - זה כנראה אירוע טבעי עבור קבוצה שזכתה בתואר האחרון שלה לפני 17 שנה. אז לא, העונה של הפועל ב"ש אינה כישלון, גם אם היא איבדה אתמול יתרון.
היה צדק פואטי בכך שב"ש איבדה יתרון שלא הגיע לה, בגלל עבירה ברורה של גלינור פלט במהלך השער שכבשה, אבל מעבר לכל, ב"ש הפסידה שוב בקרב שלה מול קרית שמונה על תואר הפריפרית המרגשת ביותר.
נכון שהתעקשותו של אלישע על כך שב"ש אינה רצה לאליפות היתה נבואה שהגשימה את עצמה, אבל גם אם לא התכוון לכך, הוא צדק. ב"ש עשתה צעד אדיר בקיץ כשהביאה לנגב שני לגיונרים מוערכים (ברדה ובוזגלו), הראשון אפילו שחקן בית, אבל לצדם היא גם החתימה או המשיכה עם שחקנים שבשקט היו יכולים להשתלב בסגל של מכבי נתניה, שזכתה באליפות הליגה הלאומית, כמו דג'אני, אראל, גבאי, בן ביטון ואפילו וויליאם סוארז. בפועל, לב"ש יש סגל פחות נוצץ ממכבי חיפה ומהפועל ת"א, והיא מסיימת הרבה לפניהן, גם בליגה וגם בגביע. ברגעי האמת, לב"ש היה סגל קצר מדי וכדורגל צפוי מדי כדי להגיע לתארים, אבל אי אפשר להגיד שהיא לא הייתה שם לתת פייט. במובן מסוים ב"ש התבגרה. בעבר היא אפילו לא היתה מגיעה לפלייאוף עליון.
הדבר הראשון שאלונה ברקת צריכה ללמוד מאיזי שרצקי, שמגיע בתוך שלוש שנים לאליפות, שני גביעי טוטו ושני מעמדי גמר גביע, שלא לדבר על שלב הבתים בליגה האירופית - הוא כדורגל. שרצקי מבין במה שהוא עוסק, עד כדי כך שקל לו יותר לאתר רכישות שלא יפרקו לו את המסגרת התקציבית. ברקת משקיעה יותר ממנו, אבל רצוי שתכוון את הכסף גם לסקאוטים/סוכנים שיאתרו לה ולצוות המקצועי שלה חמישה זרים מעל הממוצע בליגה, במחירים שיספיקו למצוא ישראלים בכירים יותר. ברקת צריכה לסמן כמה מטרות בעונה הבאה: לשחזר את העונה הנוכחית, גם אם העונה הבאה תסתיים בלי תואר, ובלבד שהאפיזודה האירופית לא תהיה קצרה (וזה קשה עם הניקוד הבסיסי איתו מגיעה ב"ש להגרלות של אופ"א) - כי ההתמקמות שלה במשבצת הקבוצה "הגדולה" הרביעית, על חשבון בית"ר ירושלים, קריטית כרגע יותר מתארים.
2. מכבי חיפה מחפשת מאמן זר, כאילו מוצו כל האפשריות בשוק המאמנים הישראלי. על יוסי מזרחי חשבתם? יכול להיות שמדובר במאמן הכי אנדרייטד בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי? האיש בן 61, יש לו 18 עונות בליגה הבכירה כמאמן, 500 משחקים, יותר מגרנט, שפיגל ושלמה שרף, יש לו אליפות אחת עם בית"ר ירושלים והוא מעולם לא ירד ליגה. אם לא מכלילים את חצי העונה מתחת לאבי נמני המנג'ר במכבי ת"א, מזרחי אימן ב-18 השנים האלו ארבע קבוצות בלבד, שתיים מהן ירושלמיות, כשהוא בא והולך מאותן קבוצות, מה שמעיד על יציבות מצדו, עיניים ממש לא גדולות, והערכה רבה מצד מעסיקיו.
ומעבר לכל, יוסי מזרחי מביא קבוצה מהליגה השנייה לגמר. וזה לא דבר של מה בכך, למרות תקציב ליגת העל של נתניה, ולמרות שהיריבה אתמול היתה מכבי פ"ת החלשה. טקטית, מזרחי עשה את הדבר הנכון כאשר קבוצה דומיננטית מהליגה השנייה, אבל עדיין נחותה, פוגשת קבוצת תחתית מליגת העל: הוא נתן למכבי פ"ת להניע כדור, עניין שזר לה, והשתמש בחלק הקדמי האיכותי שלו כדי לתפוס אותה בהגנה בנחיתות מספרית. מזרחי יודע כי למרות שהקבוצה שלו טובה מפ"ת, ברוב העונה היא שיחקה מול קבוצות ליגה שניה - כולל מכבי אום אל פאחם המהוללת - ולכן היא איטית ופגיעה. מאמן שיודע לא רק להשתמש בתקציב שנותנים לו כדי לבצע רכש, אלא גם לדעת להכיר במגבלות שלו - הוא מאמן גדול.
יוסי מזרחי ראוי - גם אם מאוחר כבר - להיות בצמרת הכדורגל הישראלי.