חוגגי התאריכים
בערב פסח פרסם יאיר לפיד, שר האוצר, את פרטי תוכנית הסיוע החדשה שלו לניצולי שואה, מיליארד שקל, ובישר כי יביאה לאישור הממשלה ב-27 בחודש זה. במקרה זה יוצא יום ראשון, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
עם זאת, כל עוד מבקר המדינה יוסף חיים שפירא מוצא לנכון להוציא דוח מיוחד על מצב הנשים בערב יום האישה הבינלאומי, ודוח על העוני, בשבוע לפני הפסח, בפתיחת שטף צילומי חלוקת האוכל שאיתם ממרק עם ישראל את מצפונו - גם ללפיד מגיע.
רק שבתוך כל התכנון ההיסטורי הזה, מתקפת היחצנות המתאימה עצמה ללוח השנה, נותרת רק שאלה: אז מי מבקר את המדינה וחוליה, ומי מנהל את כספיה ופרנסתה?
גפילטע פרויד
נוחי דנקנר, פעם טייקון-על. היום, לדבריו, "קרפיון שהולך להיות סרדין", מסמן את האשמים בכישלונו הקולוסאלי. "אני יודע טוב מאוד לזהות אנשים טובים ולבחור מנהלים איכותיים. אני יכול לומר לך שלולא הייתי איש עסקים הייתי פסיכולוג. אני מבין אנשים ומבין מה מניע אותם. אני מבין את האישיות של האנשים שעובדים מולי. הבעיה שלי, ואת זה אני חייב לשפר, זו הנאמנות למי שהלכו איתי לאורך כל הדרך. המשכתי להחזיק אותם גם אחרי שעשו פאולים. למרות הכול אני סולח ולא נוקם ונוטר, אלא בוחר להבליג. המשכתי להחזיק מנהלים גם לאחר שהאסימון נפל לי והגעתי למסקנה שהמנהל הפסיק לספק את הסחורה. לוקח לי הרבה זמן עד שאני מחליף אותו. אני חייב להתגבר על הקטע הזה" (ראיון ל"סופשבוע").
מי ומי היו אותם מנהלים? מה "הניע אותם"? מי "עשו פאולים" ו"הפסיקו לספק את הסחורה"? מה קיבלו בתמורה מבעל הבית?
בדיוק לפני שנה (גלובס 21.4.13) נבדקו עלויות השכר שצברו מנהלי אי.די.בי ב-10 שנות מלכות דנקנר. הנה החשבון: 13 "המקורבים לי מאוד" לדבריו, צמרת הלשעברים (חלקם עבדו פחות שנים) צברו/קיבלו, בהוראת דנקנר עצמו, חצי מיליארד שקל! עמי אראל, דסק"ש: 68 מיליון. נוחי דנקנר: 60 מיליון. רפי ביסקר, שופרסל: 52 מיליון. עמוס שפירא, סלקום: 51 מיליון. אפי רוזנהויז, שופרסל: 51 מיליון. אבי פישר, אחזקות: 42. צבי לבנת, אחזקות: 42. אלי כהן, פיתוח: 33. ליאור חנס, פיתוח: 26. רענן כהן, דסק"ש: 25. חיים גבריאלי, פיתוח: 18. מישל דהן, דסק"ש: 18. אורן לידר, דסקש: 13 מיליון שקל.
מונרכיה אבסולוטית
בשבוע שעבר התיישב שוב רן ארז, פעם שישית, על כיסא יו"ר ארגון המורים. הוא יושב כבר 17 שנה, מי שהעז להתחרות בו - נוטרל כך או אחרת.
יומיים קודם החליט בית הדין לעבודה לדחות את טענות האפליה לרעה של ריקי בכר, יו"ר ועד דיסקונט, שתבע את המשפט: "מצדי שישקו לי בתחת". הוא סיים 30 שנה אחרי שהתיישב על הכיסא.
לפני כחודשיים נודע כי יוסי וסרמן, מזכ"ל הסתדרות המורים, וכמה מחבריו מייצגי המורים, נעצר ונחקר ביחידה לחקירות הונאה בחשד לקבלת טובות הנאה. מעל 14 שנה שווסרמן צמוד לכיסא.
מיקו צרפתי, האיש הדוחף לרפורמה בחברת החשמל רק כי זה מאוד כדאי לו ולעובדיו, יושב כבר 10 שנים, החליף את יורם אוברקוביץ המנוח שישב על כיסא הראש 25 שנה.
אלון חסן, האיש, הנמל והביזנס הפרטי, הבן של אמיל חסן שהיה יו"ר ועד מנהלי העבודה, יושב 16 שנה על כיסא יו"ר ועד עובדי הציוד המכני, וזה 11 שנה מוביל באף את הכניסות והיציאות.
ובשיא: חיים כץ, 21 שנים יו"ר ארגון עובדי התעשייה האווירית, ויותר ממחצית הזמן הזה גם חבר כנסת (קודם עם אחד, אחר כך ועד היום בליכוד). גם וגם. למרות הכול.
stella-k@globes.co.il