על-פי הדין, תובע ייצוגי אמור כבר בשלב הגשת הבקשה לתביעה ייצוגית להעריך את סכום התביעה המצטבר של כל חברי הקבוצה. בפועל, לתובע ייצוגי אין, על-פי רוב, כלים לעשות כן. כשמוסיפים לכך את העובדה שתובע ייצוגי אינו נדרש לשלם אגרה - יוצא אפוא שעורכי דין רבים, שהם לעתים קרובות הכוח המניע והיוזם מאחורי התביעות הייצוגיות, מעמידים את התביעות בסכומים אסטרונומיים של מאות מיליונים ואף מיליארדי שקלים, תוך שהם גורמים לחברה הנתבעת נזקים רק מעצם הגשת התביעה.
עורכי דין ותובעים ייצוגיים פועלים כך מתוך מחשבה (מוטעית), לפיה התנהלות זו יכולה להיטיב את מצבם, שכן באופן הזה הם יצליחו להפעיל לחץ פסול על החברה הנתבעת. אלא שלצד הרווח לתובע ולבא-כוחו, הטמון בחשיפה התקשורתית לה זוכה התביעה, קיים להם הפסד מהותי הנובע מהערכה מופרזת ומנופחת של סכום התביעה הייצוגית.
על-פי חוק התובענות הייצוגיות, אחד השיקולים שנדרש בית המשפט לשקול בקביעת שכר-הטרחה של בא-כוח התובע מייצג, הוא "הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור, לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית". כלומר, על הפערים שיכולים להתקיים בין סכום התביעה לבין סכום הפיצוי או סכום הפשרה הסופי.
מגמת בתי המשפט היום היא "לבוא חשבון" עם התובע הייצוגי על עצם הפער שבין סכום הפשרה, או הזכייה, לבין סכום התביעה - וכאן טמונה הפגיעה האמיתית בתובע הייצוגי ובבא-כוחו.
בית המשפט נוהג כך לא אחת, על אף שלא ניתן היה בראשית ההליכים בשום אופן להעריך את הנזק אשר נגרם לחברי הקבוצה, ואף בהתעלם מכך שסכום פשרה תמיד יהיה נמוך יותר מסכום התביעה המקורי, היות שהוא חובק בתוכו באופן מובנה אלמנטים של סיכונים וסיכויים.
כך, למשל, קרה בהסדר פשרה עליו חתם תובע ייצוגי עם החברות תנובה ושטראוס. הצדדים הודיעו לבית המשפט כי הגיעו לפשרה, לפיה החברות יעניקו לצרכנים הטבה בשווי של כ-5.7 מיליון שקל. שכר-הטרחה של בא-כוח התובע הייצוגי, לפי הסדר הפשרה, היה 675 אלף שקל.
בית המשפט המחוזי הפחית את שכר-הטרחה ל-300 אלף שקל בלבד, על אף שהחברות הנתבעות כבר הסכימו לשלם יותר מכפול מסכום זה. בית המשפט קבע כי תרומת התביעה לטובת הכלל הייתה "צנועה", ושכר-הטרחה המוסכם הופחת משמעותית, בין היתר "בהתחשב בהפרש העצום בין סכום התביעה המוצהר", שהיה 1.4 מיליארד שקל, לסכום הפיצוי הכספי לקבוצה.
כך גם קרה בתביעה ייצוגית שהוגשה נגד קוקה-קולה. במסגרת הסדר פשרה, הסכימה קוקה-קולה לתרום משקאות מתוצרתה בשווי 1.8 מיליון שקל, ושכר-הטרחה המוסכם לעורך הדין היה 319,000 שקל. גם כאן, בית המשפט התערב והפחית את שכר-הטרחה ל- 75,000 שקל בלבד - הפחתה בשיעור של כ- 75%!
ערעור שהוגש בעניין נדחה על-ידי בית המשפט העליון אשר קבע, בדצמבר 2012, כי "בית המשפט המחוזי קבע בצדק כי יש להפחית את שכר-הטרחה עליו המליצו בעלי הדין, נוכח הפער העצום בין הסעד שננקב בבקשת האישור, לבין שווי הסעד עליו הוסכם בהסדר". כל זאת, על אף שהחברה הנתבעת הודיעה כי היא איננה מתנגדת לשלם את שכר-הטרחה המוסכם.
לאור זאת, מן הראוי לתקן את חוק התובענות הייצוגיות כך שתובע ייצוגי לא יצטרך, ואף ייאסר עליו, להעריך מספרית את הנזק לקבוצה כבר בשלב הגשת הבקשה לאישור.
עד שהחוק ישונה, הייתי ממליץ לתובע הייצוגי ולבא-כוחו, המעוניינים שלא יפחיתו להם את הגמול ואת שכר-הטרחה, פשוט לוותר על הכותרות המנופחות ולהגיש תביעה שמרנית, על סכומים נמוכים ככל שניתן, בהתאם לנסיבות.
■ הכותב הינו שותף בכיר במשרד עורכי הדין המבורגר עברון, המתמחה בתובענות ייצוגיות.