בואו לא ננסה לייפות את הרגע. מכבי לא שיחקה כדורסל גדול בעונה הזאת. כמעט בלתי אפשרי לזכור ערבים מזהירים. היא לא היתה קבוצת התקפה גדולה העונה (מקום חמישי בין קבוצות היורוליג), בטח שלא קבוצת הגנה גדולה (מקום 12 ביורוליג). את הטופ-16 היא עברה עם מאזן חלש ושישה הפסדים. ובכל ארבעת המשחקים בהם נתקלה בקבוצה מהעילית האירופית בטופ-16 (ריאל, צסק"א) היא הפסידה, כולל תבוסה אחת היסטורית של 35 הפרש. אז מה זה אומר? כלום. מכבי היא זו שיושבת עכשיו ומחכה לקבוצות הגדולות שנאבקות על הזכות להעפיל לפיינל-פור.
אופי של קבוצה אי-אפשר לגלות בדצמבר-ינואר, וכדורסל אמיתי צריך לנצח באפריל-מאי. כל אלו קלישאות אבל הן כל כך נכונות. מה עזרה בדיוק לפנרבחצ'ה של אוברדוביץ' פתיחה של 6-0 וניצחונות על צסק"א וברצלונה בנובמבר? מכבי היתה שקועה באפרוריות, ספגה ביקורת, עברה השפלות, חיפשה את עצמה. בסוף מצאה.
***
הרבה תיאוריות התנפצו אתמול (ד'). העיקרית שבהן היא תיאוריית בניית הקבוצה לרוחב שבלאט ממשיך לדבוק בה. השמות ריקי היקמן, דווין סמית, טייריס רייס ואלכס טיוס כנראה הרבה פחות סקסיים מרודי פרננדז, מירוטיץ', ארויו או לנגפורד. אבל במבנה הנוכחי של היורוליג שהפכה לרכבת הרים מתישה של 28 או 29 משחקים עד הפיינל-פור צריך הרבה אנשים שיגררו את העגלה. קבוצות שנבנו עם הרבה כסף סביב כמה כוכבים גדולים (פנרבחצ'ה, גלטסראי, מילאנו) נכשלו כישלון קולוסאלי. הרוחב של מכבי והעובדה שאף שחקן לא הפך להיות כזה שהקבוצה לא יכולה בלעדיו - אפשרו לה להמשיך ולנוע כמעט באותו קו דווקא בעונה מאוד לא שגרתית עם הרבה מאוד פציעות (שון ג'יימס, סמית, סופו, טיוס, אוחיון). אף מרכיב שיצא החוצה בשלב מסוים לא היה כזה שאי אפשר לחיות בלעדיו.
שאלת חלוקת הכסף היא סוגיה מאוד משמעותית סביב העיסוק בבלאט ומאבקי הכוח שלו מול ההנהלה. בשנים האחרונות ההנהלה יצאה במרומז סביב ההחלטות על אופן חלוקת התקציב המוגבל, ועל כך שאולי הגיע הזמן לבנות קבוצה סביב כוכב או שניים גדולים. קשה לדעת בוודאות מה יותר נכון. אבל אי אפשר להתווכח עם שתי הופעות בפיינל-פור של בלאט תוך ארבע שנים, כשהוא עושה את זה עם קבוצה שמבחינה תקציבית עומדת באזור מקומות 8-10 באירופה בלבד.
קשה לדעת אם האמירות של בלאט לכל אורך העונה שהוא מאמין בסגל הזה היו אמירות שהוא עצמו האמין בהן. אבל זה לא משנה. בזמן שההנהלה שלו עושה את הכל כדי לא להוציא אקסטרה כסף מהכיס, הוא הראה שהיכולת שלו לזהות שחקנים לא מוכחים, אבל עם פוטנציאל, עדיין קיימת. הוא הצליח להוביל את קבוצת ההגנה הכי גרועה שלו במכבי בשנים האחרונות (ממוצע של 75.7 נק' למשחק) לפיינל-פור. וגם אם בהנהלה לא יודו בזה בפה מלא לעולם, האלכימאות הזאת של בלאט להוציא מים מהסלע בקבוצה עם שאיפות ולחץ אובססיבי להישגים, אבל עם תקרת זכוכית בינונית - שווה להם זהב.
הניצחון על מילאנו היה ניצחון התוכחה של בלאט על ההנהלה שלו. הוא לא שכח דקות אחרי המשחק להעביר את המסר על מסע הייסורים שהעבירו אותו. זו היתה שעתו היפה. זה רגע ה"אמרתי לכם" האישי שלו. כשבלאט דיבר אתמול על כך שהוא "לא רוצה להיות יותר ברווז צולע" הוא התכוון בבירור לכך שדברים יצטרכו מעכשיו להשתנות. הוא רוצה יחס מכבד יותר, הוא רוצה שלא יגעו לו בסמכויות, הוא זה שהביא את הקבוצה לפיינל-פור ולא דני פדרמן, הוא רוצה את מה שמגיע לו.
כשגור שלף אמר אתמול באולפן ערוץ הספורט מיד אחרי המשחק ש"גם אם ראשי מכבי יחפשו באלף יבשות הם לא ימצאו מאמן שמתאים להם יותר מבלאט", הוא יודע בדיוק למה הוא מתכוון. בכסף שההנהלה מוכנה להוציא מכיסה, בסובלנות שבלאט מפגין לאכילת הראש המתמדת שלה, ובהישגים שהוא מעניק לה בתמורה - לא בטוח שיכול להיות להם משהו יותר טוב ביד. אין הרבה דוגמאות של קבוצות באירופה שקשרו את גורלן למשך שנים עם מאמן. במקרה של מכבי, עם כל הבעיות הידועות (אובססיה, פאניקה, תקציב, הנהלה, שימור המותג הישראלי), יכול להיות שההעפלה הזאת לפיינל-פור מצריכה מחשבה מחודשת על הקונספט הזה.
***
עד לפני כמה ימים התחושה היתה שגם אם מכבי תצליח לעבור את מילאנו, אז הסוף שלה בפיינל-פור הוא ידוע מראש. צסק"א וריאל מדריד הובילו אז 0-2 בסדרות ונראו באופן כללי גם לאורך העונה כקבוצות בדרגה אחת מעל מכבי. אבל מאז קרו כמה דברים: א. מכבי הוכיחה בסדרה מול מילאנו שחוץ מלב, מסורת וכו', יש לה גם כדורסל מספיק טוב בשביל לקחת את זה עוד קצת קדימה; ב. מסע הייסורים שעברה בנה אותה גם מנטאלית - היא הקבוצה שעברה הכי הרבה משחקים צמודים העונה ביורוליג (12 משחקים שלה הסתיימו בהפרש של חמש נקודות ומטה), והיא עברה סדרה בלי יתרון ביתיות; ג'. היא עשתה היכרות חשובה מאוד עם האולם במילאנו. ד. הקבוצות שישחקו בפיינל-פור התבררו כרחוקות מלהיות חסינות. ההיסטוריה הראתה כבר שגם קבוצות גדולות נפלו דווקא ברגע האחרון (צסק"א בנתה קבוצת אדירה וסיימה את עונת 2004/05 עם מאזן 1-21 אבל במבחן הגדול הראשון שלה, חצי גמר הפיינל-פור אצלה בבית, קרסה). ריאל מדריד הגיעה העונה להצלבה עם מאזן 3-21 אבל כל זה לא עוזר לה והיא הולכת למשחק 5 מול קבוצה שסיימה את הטופ-16 עם מאזן 6-8; וצסק"א שנתנה למכבי שתי בומבות קשות בראש ומחזיקה בוודאי את אחד משני המאמנים הגדולים בכל ה זמנים באירופה, לא מצליחה לגמור את הסדרה מול פנאתינייקוס שסיימה את הטופ-16 עם 7-7; ה. כל הקבוצות שישחקו בפיינל-פור הן קבוצות הגנה מעולות, ומכבי עשתה את הסטאז' שלה כשלקחה את מילאנו (אחת מקבוצות ההגנה הטובות באירופה העונה) שסופגת 72 נקודות למשחק בממוצע וקלעה עליה 84 נקודות בסדרה.
ויש עוד משהו חשוב: ההצלחה של מכבי לסגור את הסדרה מוקדם יחסית תבטיח לה אולם ביתי במילאנו. כשאוהדי ריאל, צסק"א, פנאתינייקוס או אולימפיאקוס יתפנו רק ביום שישי בלילה לחפש כרטיסים ל-16 במאי במילאנו, הם יגלו שמישהו כבר הקדים אותם.