למרבה הצער, הסיפור הגדול של הימים האחרונים ב-NBA הוא לא הפלייאוף הנהדר, אלא ההתבטאויות הגזעניות של דונלד סטרלינג, הבעלים בן ה-80 של לוס אנג'לס קליפרס. אחרי שהאתר TMZ פרסם בסוף השבוע הקלטה של שיחה בין סטרלינג לבת זוגו, וי. סטיביאנו, שבה סטרלינג מבקש ממנה לא להביא אנשים שחורים למשחקי הקליפרס, הקומישינר החדש של הליגה, אדם סילבר, השעה אתמול (ג') את סטרלינג לכל החיים, וקנס אותו בסכום של 2.5 מיליון דולר (שאגב אינו הקנס הגבוה בהיסטוריה של הליגה - מינסוטה טימברוולבס נקנסה בעבר ב-3.5 מיליון דולר בגין ניהול מו"מ חשאי ולא חוקי עם שחקן). בנוסף, סילבר הודיע שהוא ינסה לכפות על סטרלינג למכור את הקליפרס.
בניגוד להשעיה - שאוסרת מעכשיו על סטרלינג לקבל החלטות עסקיות ומקצועיות, להשתתף בישיבות בעלים ולהגיע למשחקי NBA - התכנית של סילבר לכפות מכירה של הקליפרס היא לא כל כך פשוטה, "כי זה מדרון מאוד, מאוד חלקלק", אמר מארק קיובן, הבעלים של דאלאס מאבריקס. "במדינה הזאת, לאנשים מותר להיות מפגרים. מותר להם להיות טיפשים. מותר להם לחשוב מחשבות אידיוטיות. אני בשום מובן לא תומך בעמדה של סטרלינג, אבל אם אנחנו לוקחים משהו שמישהו אמר בבית שלו ומנסים להפוך את זה למשהו שיוביל לשלילה של רכוש באיזושהי דרך או צורה, זו לא ארצות הברית של אמריקה. אני לא רוצה להיות חלק מזה".
כדי להכריח את סטרלינג למכור, סילבר יצטרך לשכנע לפחות 75% מ-30 בעלי הקבוצות בליגה להצביע בעד המהלך. וגם אז לא בטוח שהמהלך יצליח, מכיוון שסטרלינג, עו"ד שבנה אימפריה עסקית בשווי של 1.9 מיליארד דולר, ידוע כאדם עקשן שלא חושש, ואפילו שש, להיכנס להתדיינויות משפטיות ארוכות. דקות לפני מסיבת העיתונאים שבה סילבר הודיע על העונש חסר התקדים, סטרלינג אמר שאין לו כוונה למכור את הקליפרס, כך שהתקווה של ה-NBA צריכה להיות שהגינוי הציבורי, שכולל עד עכשיו גם ביטולים/השעיות של חוזי חסות מצד לא מעט ספונסרים של הקליפרס, ביניהם סמסונג, מרצדס-בנץ, רד-בול ועוד, רק ילך ויתעצם לרמה כזאת שסטרלינג יגיע למסקנה שעדיף לו לוותר על הקבוצה.
גם אם זה יקרה בסופו של דבר, התגובה לפרשת סטרלינג היא במקרה הטוב בעייתית, ובמקרה הרע צבועה. זה לא חדש לאף אחד ב-NBA או בספורט בארה"ב שסטרלינג, שקנה את הקליפרס ב-1981 (הקבוצה שיחקה אז בסן דייגו), הוא גזען. ב-2009 הוא הסכים לשלם 2.7 מיליון דולר בפשרה בתביעה ייצוגית שהוגשה נגדו על אפליה בבנייני דירות שבבעלותו בלוס אנג'לס, אחרי שהוא סירב, לפי הטענות, להשכיר דירות לשחורים ולהיספנים, בין היתר כי הם "מסריחים". לפי אלג'ין ביילור, מגדולי השחקנים בתולדות ה-NBA שהיה סגן נשיא לענייני כדורסל של הקליפרס בין 1986-2008, סטרלינג אמר לג'ים ברואר השחור, שהתראיין למשרת המאמן ב-1998, "באופן אישי, הייתי רוצה שמאמן לבן דרומי יאמן שחקנים שחורים עניים".
זה לא מנע מביילור, שגם הוא שחור, להמשיך לעבוד אצל סטרלינג, כמו שזה לא מנע מכריס פול ומבלייק גריפין ומהמאמן הנוכחי דוק ריברס ומעוד עשרות שחורים (ולבנים) אחרים לחתום בקליפרס. אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שההוקעה הגורפת של סטרלינג מציגה את ה-NBA כישות שאין בה מקום לגזענות, וזה לא יכול להיות יותר רחוק מהאמת. הנה שאלה ששווה כמה דקות של מחשבה לפני שעונים עליה: האם קיים הבדל מהותי בין הבקשה של סטרלינג מבת זוגו לא להביא שחורים למשחקים, לבין קוד הלבוש של ה-NBA מאז 2005, שנועד למנוע מהשחקנים (השחורים) להופיע באירועים רשמיים של הליגה (מסיבות עיתונאים וכו') בבגדים ואביזרים שמייצגים את תרבות ההיפ-הופ?
***
והנה קצת כדורסל. גם אחרי שדאלאס, המדורגת שמינית במערב, עלתה ליתרון 1-2 בסדרה נגד סן אנטוניו, המדורגת ראשונה, מאמן הספרס גרג פופוביץ' דיבר פחות על כדורסל ויותר על גישה. המאבריקס פשוט היו יותר קשוחים עד אז, הוא אמר, ודרש קצת "נבזות" מהשחקנים שלו. זה לא מפני שפופוביץ' מאמין שבפלייאוף הצד המקצועי פחות חשוב מהצד המנטלי, אלא מכיוון שמבחינה מקצועית, ועל זה קיים קונצנזוס ב-NBA, הוא הביא את הספרס לרמה כל כך גבוהה, שהדברים תלויים כמעט אך ורק בהוצאה לפועל ביום נתון.
פופוביץ', בן 65, משלים בימים אלה את העונה ה-18 שלו כמאמן ראשי בסן אנטוניו - הכהונה הפעילה הכי ארוכה בארבע ליגות הספורט המקצועניות הבכירות בארה"ב. בשבוע שעבר הוא זכה בתואר מאמן העונה בפעם השלישית בקריירה, אחרי שהוביל את סן אנטוניו למאזן הטוב בליגה, 20-62. הספרס ניצחו לפחות 50 משחקים ב-16 מ-17 העונות האחרונות; היוצאת מן הכלל הייתה 1998/99, שכללה רק 50 משחקים בגלל השבתה, ושבה הספרס סיימו עם 37 ניצחונות.
הקונסיסטנטיות המדהימה הזאת היא כמובן תוצאה של הרבה דברים - ניהול אינטליגנטי, סקאוטינג מעולה, מזל - אבל אף אחד מהם לא היה משמעותי כמו היכולת של פופוביץ' להשתנות ולשנות. "בשנים הראשונות", אמר סטיב קר, ששיחק בסן אנטוניו בין 1999-2001 והיום מפרשן ברשת TNT, "פופוביץ' היה הרבה יותר מאמן מהסוג של 'שימו את הכדור בידיים של טים דאנקן ודייויד רובינסון בפוסט'. להקיף את הגבוה בקלעי שלשות ולהסתמך על הגנה. הקבוצה ממש השתנתה והסגנון השתנה - יותר חדירות, יותר הנעת כדור - וכל זה קרה בזמן שהליגה השתנתה. הכהונה של פופוביץ' השתרעה על שתי תקופות התקפיות שונות ב-NBA והרבה שינויים בספרס עצמם".
השינוי העיקרי בספרס בשנים האחרונות היה ההזדקנות של דאנקן, הציר של ארבע האליפויות בין 1999-2007, שחגג 38 בסוף השבוע האחרון. דאנקן אמנם לא הזדקן בשנות כלב, כמו שקורה לרוב הגבוהים ב-NBA, אבל כבר ב-2011, אחרי שסן אנטוניו הפסידה 4-2 לממפיס בסיבוב הראשון בפלייאוף, היה ברור שהוא בצד השני של הגבעה. במקביל, המשחק ב-NBA נהיה הרבה יותר אתלטי ומהיר, והפוקוס בהתקפה עבר מהקו הקדמי לאחורי. פופוביץ' לא איחר להגיב, העביר את הכדור בהדרגה מהידיים של טים דאנקן לידיים של הפוינט גארד הנהדר טוני פארקר, ובנה סביבו את אחת ההתקפות הכי אפקטיביות והכי יפות לצפייה בתולדות ה-NBA.
ההתקפה של סן אנטוניו נקראת motion offense: היא דורשת תנועה בלי הפסקה, חסימות מרובות, מתבססת על יצירת שטח והנעת כדור, ובעיקר נותנת הרבה חופש לשחקנים - ברוב המקרים התרגילים לא קבועים מראש, רק העקרונות. "זו התקפה בתנועה", אמר פופוביץ', "היא תמיד משתנה, במובן שכאשר שחקנים נעים והכדור נע, לפעמים קורים דברים שאפילו לא תכננת, ששחקנים פשוט עושים, וזה נהיה חלק מההתקפה".
בשביל פופוביץ', שהתחנך באקדמיה של חיל האוויר האמריקאי (ושירת בו), מדובר במהפך תודעתי, כזה שמקרב אותו אידיאולוגית לזן מאסטר, פיל ג'קסון. "אני חושב שאנשים תחרותיים לא רוצים להיות נתונים למניפולציה קבועה כדי שהם יעשו מה שאינדיבידואל אחד רוצה שהם יעשו", אמר פופוביץ' העונה, "זה משחק של שחקנים והם צריכים להופיע. אתה יכול להתערב פה ושם. אתה קורא תרגיל מתישהו או עושה חילוף, משהו בסגנון הזה שעוזר לקבוצה לנצח. אבל בעיקרון הם חייבים לקחת שליטה או שלעולם לא תגיע לפסגת ההר. לפעמים אני אגיד בפסק זמן, 'אין לי כלום בשבילכם. מה אתם רוצים שאני אעשה? תפתרו את זה'". שזה מה שהספרס עשו במשחק 4.