סובלניים, פתוחים, נעימים, מביני עניין, אמינים, ואפשר לסמוך עליהם. כן כיבוש, לא כיבוש; כן התנחלויות, לא התנחלויות - כשכל הפוליטיקה בצד, ואפילו העובדה שמדובר בראיון למוסף יום העצמאות של מדינת ישראל, כך בדיוק, במילים חמות אלה, בוחר לתאר המיליארדר הפלסטיני-אמריקאי בשאר אל מסרי (53), תושב רמאללה, את אנשי העסקים הישראלים.
אל מסרי מקים בימים אלה את העיר הפלסטינית רוואבי בין שכם לרמאללה, שאמורה לספק דיור מוזל לצעירים פלסטינים במחיר ממוצע של 100 אלף דולר לדירה, ומעניין לראות את ההערכה הגבוהה שיש לו לאנשי העסקים הישראלים. בכל הקשור לדעתו על רשויות הישראליות ומשרדי הממשלה - ובכן, שם הסיפור שונה לגמרי.
"יש לנו אינטראקציה מרובה עם חברות ואנשי עסקים ישראלים. רבים מהם מספקים לנו חומרי בנייה, והתרחש שינוי אדיר בגישה שלהם מתחילת הפרויקט לפני כמה שנים, להיום", אומר אל מסרי. "בהתחלה, לא מיהרו לעשות איתנו עסקים בגלל המחלוקת הפוליטית. אנחנו הבהרנו שאנחנו פתוחים למשא ומתן עם אנשי עסקים ישראלים, אך גם שאם מגעים כאלה לא יבשילו, לא תהיה לנו בעיה להתקשר עם חברות אחרות ממדינות אחרות באירופה או חברות סיניות.
"היום אני יכול לומר בפה מלא שאנשי עסקים ישראלים מאוד מעוניינים לעשות איתנו עסקים והם הרבה יותר פתוחים לכך ורואים בנו כשותפים עסקיים, בדומה לכל חברה מקומית אחרת בישראל - למרות שעובדתית קיימים קשיים משפטיים לפתור מחלוקות משפטיות למשל בבית משפט, כתוצאה מהעובדה שהעיר היא בשטח פלסטיני".
לדברי אל מסרי, "הרבה אנשי עסקים ישראלים שמקיימים איתנו קשרים, מגיעים לרוואבי ללא אישור של הרשויות בישראל - למרות שהם מחויבים באישור כזה. הם מעדיפים לדלג על הביורוקרטיה. אנחנו לקוח אטרקטיבי עבורם, פרויקט גדול מאוד, ומצאנו כבר שחברות ישראליות אפילו מתחרות ביניהן כדי לעבוד איתנו".
- מעבר לקרבה הגיאוגרפית, מה מאפיין את העסקים ביניכם?
"אין עוד הרבה מדינות בעולם שבהן אני יכול לבקש מחברה מסוימת שתשלח לי חומרי בנייה בשווי של חצי מיליון דולר, ואשלם את הכסף בתוך 30 יום - והיא תקבל את זה ותשלח לי את המוצרים. מערכת היחסים שלנו עם חברות ישראליות היא כזאת. באותה מידה, יש חברות ישראליות שמבקשות מאיתנו את כל הסכום לפני שהן מספקות את המוצרים ואנחנו סומכים עליהן ומעבירים להן את כל הכסף - כי יש לנו יחסי אמון ברמה גבוהה".
- והאיכות?
"החברות הישראליות איכותיות ומגלות אחריות גבוהה על המוצרים שלהן. אם יש בעיה - האנשים שלהן מגיעים אלינו, והעובדים שלנו מגיעים לישראל ללמוד אם צריך. מנכ"לים של הרבה חברות ישראליות מכל מיני תחומים - כולל טכנולוגיים - יוצרים קשר ומגיעים לרוואבי רק כדי לבקר ולבחון מה קורה בצד השני של הגדר, ולבחון שיתופי פעולה עסקיים, ואני שמח על כך. אם מדובר באנשי עסקים חדשים שרוצים להגיע לראשונה לרוואבי, הם הרבה פעמים חוששים להגיע ואז אנחנו שולחים אליהם מכונית עם נהג שיביא אותם.
"ככלל, אם הייתי פוגש את אותם אנשי עסקים ישראלים בירדן למשל, הייתי בטוח שהם ירדנים, כמו שאם הייתי פוגש אותם בלונדון - הייתי בטוח שהם בני המקום. המנטליות יותר דומה, וזה גם נובע מקיבוץ הגלויות בישראל. אם מתרחשת פגישה עסקית עם 4-5 ישראלים, סביר להניח שאחד מהם במקור מפולין, השני מעירק, השלישי ממצרים והרביעי והחמישי ממדינה אחרת. אתם בעצמכם ערבוב של 4-5 תרבויות שונות, וזה מראש הופך את הישראלים לסובלנים יותר ופתוחים יותר מאנשי עסקים ממקומות אחרים בעולם.
"דבר נוסף שגיליתי על אנשי עסקים ישראלים הוא שככל שהם עשירים יותר ומצליחים יותר, כאלה שהגיעו לרמות של וול סטריט, כך הם נותרו צנועים יותר, וזה יפה".
מערכת המים כמשל ביורוקרטי
למרות הקביעה של אל מסרי, כי "מילה של איש עסקים ישראלי זו מילה", הוא מאוכזב מיחס הרשויות בישראל. "הבנייה ברוואבי מתקדמת יפה, הדירות הראשונות יהיו מוכנות בעוד חודשים ספורים, וגם בניית החלק המסחרי של הפרויקט מתקדמת בקצב טוב", הוא אומר.
- אז איפה הבעיה?
"הבעיה היא המים. על-מנת שיהיה חיבור למים זורמים ברוואבי, נדרש אישור של הרשויות בממשלת ישראל. והפגישות בין הגורמים הרלוונטיים בנושא, שאמורות היו להתקיים, לא קרו, והסיבות הן פוליטיות. הדבר הזה יגרום לעיכוב בפרויקט, וכתוצאה מכך גם נפספס את המועד של פתיחת שנת הלימודים. אם לא נראה פתרון בקרוב, ניאלץ להאט את קצב הבנייה".
"ביורוקרטיה הרי יש בכל מקום, גם בארה"ב, ויכול להיות שהמנגנון בישראל לא מאוד שונה מזה שבארה"ב. אך במקרה שלנו זה יותר מביורוקרטיה. יש כל מיני רגולציות בישראל, שבשורה התחתונה פוגעות בעסקים בישראל ובכלכלה הישראלית, ולא רק בנו. הפוליטיקה עולה על הביורוקרטיה בישראל, וזה חבל. הנה, סיפור המים למשל. אני הרי לא מבקש עוד מים. מי שמתקלח ברמאללה, יעבור לרוואבי ויתקלח ברוואבי. מדובר בעניין טכני של העברת קו מים. כרגע זה בידיים של הפוליטיקאים".
- אולי זה פוגע בך, אבל למה אתה קובע שזה פוגע בכלכלה בתוך ישראל?
"בשנה האחרונה הגדילו את הביורוקרטיה במחסומים, הרבה מעבר לבדיקות ביטחוניות. במחסומים מסוימים שכרו חברות פרטיות, ושם הביורוקרטיה מזעזעת. עד לפני חצי שנה לקח לי 1-5 דקות לעבור את המחסום ליד מודיעין עילית ובלעין, למשל. היום יש שם חברה פרטית שבודקת את האוטו ובודקת אותי וזה לוקח יותר זמן, ואם אותי מעבירים יותר בקלות מאשר אחרים - אז אחרים באמת סובלים.
"ליד חברות יש מחסום דומה שעומדים בו בודקים של חברה פרטית וגם שם הבדיקות ארוכות ומייגעות. עברתי שם, כי הייתה לי פגישה עם מפעל ישראלי בדרום הארץ, ועיכבו אותי בשעה וחצי. לכן החלטתי שלא אוכל לעשות עסקים עם המפעל הזה, כי זה פשוט בלתי אפשרי לעבור במחסום כל פעם. אז הנה, בשם הביטחון פוגעים בכלכלה של מפעלים ישראליים בדרום".
המחסום הוסיף זמן לקירבה הגיאוגרפית. "המשרד שלי נמצא 20 דקות נסיעה מהקו הירוק, כך שאם יש בעיה, אפשר להיפגש בקלות - מה שאי-אפשר לעשות עם חברה מסין למשל. גם הרבה מהעובדים שלנו יודעים עברית, והרבה עובדים מהחברות הישראליות יודעים ערבית - מה שלא קיים בקשרים עסקיים עם חברות ממדינות אחרות. מרחקים הם כלום. הדבר היחיד שלנו חשוב הוא לדאוג שלא נקנה מוצרים מההתנחלויות, ושלא יהיו לנו עסקים איתם".
- בעבר ניסית לרכוש את פרויקט "נוף ציון" במזרח ירושלים באמצעות חברה זרה, ללא הצלחה. מי שייצג אותך היה עו"ד דב ויסגלס.
"דוביק לא רק שונה מעורכי דין בעולם, אלא שונה בכלל. הוא גם דינמי, גם לוביסט, גם מוכר מאוד, והכי חשוב זה שהוא אנרגטי, ואנחנו ממשיכים לעבוד איתו כל הזמן. הוא עוזר לנו בפתיחת ערוצי התקשרות עם הרשויות, והוא גם מפתח ביצירת קשרים עם אנשי עסקים ישראלים שמתעניינים ברוואבי, ופונים אליו כדי להכיר אותנו".
בשאר אל מסרי
גיל: 53
תפקיד: איש עסקים פלסטיני
מצב משפחתי: נשוי 2
מגורים: רמאללה
קריירה: בעל חברת אחזקות הפועלת במספר תחומים ברשות הפלסטינית. מקים בימים אלה את העיר רוואבי
עוד משהו: ישב בכלא הישראלי מספר פעמים בגין הפגנות