יוסי ורשבסקי
תפקיד נוכחי: יו"ר פובליסיס מדיה
תפקיד בצבא: טנקיסט ומפקד טנק בחטיבה שבע בגדוד 77
משך השירות: שלוש שנים (1976-1979)
"ההחמצה שלי היא שלא המשכתי לקורס קצינים"
"הייתי טנקיסט גאה בשירות צבאי שעיצב וחישל אותי. הקשיים והניסיונות הקשים שהשירות הצבאי בשריון מעמיס על הלוחמים, לא דומים לשום קושי באזרחות, ולמרות זאת, ואולי בגלל זה, אני מרגיש שמה שקיבלתי מהצבא עולה על מה שנתתי. זו גאוות יחידה שמלווה אותי עד היום. תחושת ההחמצה שלי היא שלא המשכתי לקורס קצינים. מבחינה זאת, עומר בני, השלים את המלאכה כשהשתחרר לפני זמן קצר, והיה מ"פ בתותחנים", מספר יוסי ורשבסקי, כיום יו"ר פובליסיס מדיה.
- איזו חוויה חקוקה לך בזיכרון מהשירות הצבאי?
"התגייסתי 3.5 שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים. הצבא בכלל, וחיל השריון בפרט, היו עדיין תחת טראומת המלחמה. כל פיפס העלה את הכוננות ועצר יציאות הביתה. זה יצר קושי עצום. זכורה לי תקופה ארוכה שיצאנו הביתה רק כל שלושה, שלושה וחצי חודשים".
- איך אתה מתמודד עם נושא השכול?
"במלחמת לבנון הראשונה נהרגו מספר חברים שלי, שזיכרונם צרוב בלבי עד היום ולא רק בימי הזיכרון, אך מותו של איל ניב, שהיה איתי בצוות בקורס מט"קים בסיני, והיה חבר קרוב, זעזע אותי ועד היום מטריד אותי בשאלות על תובענות הצבא והסביבה מהפרט. איל היה בחור יפה תואר, חכם ושנון בצורה יוצאת דופן, מודל לחיקוי, ובכל זאת לא עמד בלחץ ונטל את חייו".
ארז פז
תפקיד נוכחי: מנכ"ל מחלבת שטראוס
תפקיד בצבא: חיל מודיעין, קצין טכני ביחידת 8200, ב"עיניים של המדינה" - מוצב החרמון
משך השירות: חמש שנים, בין 1982-1987 במהלך מלחמת לבנון (כולל שירות קבע)
"השירות הצבאי חידד לי את היכולת להוביל אנשים"
"שירתתי כקצין במוצב החרמון ובאותה תקופה נחשבתי לוותיק המשרתים במקום, ושימשתי כ"מפה אנושית" למאות מטרים של מחילות ומעברים במוצב. מעבר לאתגר המקצועי, ההתמודדות כללה תנאי מזג אוויר קשים, תנאים פיזיים ששררו במוצב בזמנו, ושיעורי תחלופה גבוהים. במלחמת "שלום הגליל" יצאתי לקורס קצינים ולקחתי חלק באבטחת ג'בל ברוך - מעוז מודיעיני מפורסם, שהוחזר ללבנון כאשר צה"ל עזב את לבנון. בתפקיד האחרון פיקדתי עם עוד שני קצינים על יותר מ-60 חיילי היחידה במוצב", מספר ארז פז, מנכ"ל מחלבת שטראוס.
לפז יש אח תאום זהה בשם אמיר, ששירת גם הוא בגבול הצפון כקצין טכני ב-8200, במוצב הסמוך בהר אביטל. "לא פעם נהגו להתבלבל ביני לבין אמיר. נהגים צבאיים שהיו מגיעים לבסיסים השונים לא הצליחו להבין איך הקצין הטכני הצעיר היה יוצא מהמוצב האחד ומגיע לפניהם למוצב השני".
- איך השפיע השירות הצבאי על הקריירה?
"במהלך השירות גיליתי את יכולות הניהול הזורמות בעורקיי, חשיבות הקשר עם האנשים והיכולת להניע דרכם משימות ואתגרים מקצועיים - במטרה להגיע להישגים איכותיים ולעמידה ביעדים".
לדבריו, תכונה נוספת שהתחדדה במהלך השירות הצבאי, היא המחויבות למטרה והתשוקה לניצחון, תחת אילוצי דחיפות ולוחות זמנים קפדניים. "השירות הצבאי מאפשר לאדם צעיר להיחשף לאתגרים מקצועיים שלא בטוח שבהיבטים אחרים בחיים אפשר להיחשף אליהם: עבודה תחת לחץ, עמידה בתנאים פיזיים קשים, עצמאות, יכולת קבלת החלטות, ולבסוף, היכולת להוביל אנשים".
לאחר שירותו הצבאי בחר לעשות שינוי כיוון מהעולם הטכנולוגי שאנשי מודיעין נוטים אליו, והחליט לפנות לכיוון הניהולי ולכן בחר לפנות ללימודי הנדסה, תעשיה וניהול באוניברסיטת בן גוריון. "השירות הצבאי הוא חלק בלתי נפרד מהישראליות של כולנו ומהווה שלב בסיסי בבניית העצמאות האישית, גיבוש סט של ערכים וחיזוק הביטחון העצמי והיכולת להעז".
צביקה אורן
תפקיד נוכחי: נשיא התאחדות התעשיינים
תפקיד בצבא: תת-אלוף, קצין חימוש ראשי (קחש"ר)
משך השירות: 26 שנה
"השירות הצבאי העצים את אהבתי לתעשייה"
נשיא התאחדות התעשיינים, צביקה אורן, ששירת במשך שנים בצבא, מספר: "פיקדתי על מחלקת טנקים במלחמת ששת הימים והייתי סגן מפקד גדוד במלחמת יום הכיפורים. במקביל לשירות סיימתי לימודי הנדסת מכונות בטכניון ותואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. לאחר מכן שובצתי לבקשתי בחיל החימוש בשל אהבתי הגדולה להנדסה, למכניקה ולתעשייה".
אורן הגיע עד לתפקיד קצין חימוש ראשי: "התפקיד היה בעבורי פסגה מקצועית. חיל החימוש הוא חיל גדול מאוד והכניסה לתפקיד קחש"ר פתחה בפני את כל הפעילות הצה"לית ודרשה את מעורבותי בכל הפרויקטים, מן ההיבט המבצעי ועד לאחזקה, כולל הפיתוח, ההנדסה והניסויים", הוא מסביר.
- איזה חייל היית?
"הייתי בעל מוטיבציית שיא, מובל על-ידי הרצון להצטיין ולהצליח. אני מאמין במנהיגות שמורכבת מהתנהגות פוזיטיבית וחשיבה ושיח החותרים בהתמדה למציאת פתרונות, תוך סירוב להיכנע למגמות שליליות. כקחש"ר גם הייתה לי יכולת אדירה להביא לידי ביטוי את הרוח היזמית שלי ולתרום ברמה יומיומית לביטחון ישראל. עבדתי עם אנשים נהדרים, בעלי מוטיבציה חזקה, שחיים ונושמים את ההנדסה, המכניקה ואת רצפת הייצור. אין שאיפה גדולה מזו למהנדס, לעבוד בסביבה שכזו ולהוביל וללוות באופן סדרתי רעיונות - מהשרבוט הראשוני על הנייר ועד למוצר המוגמר".
- איך השפיע השירות הצבאי על הקריירה שלך?
"השירות הצבאי העצים את אהבתי לתעשייה. לאחר שחרורי בחרתי לבנות את עצמי במו ידי ולהפוך לתעשיין במשרה מלאה. הקמתי את חברת 'עמית תעשייה' בתחום הרכבות ואת החברה-הבת מ.ת.ר (מפעלי רכבת בע"מ), המייצרת קרונות משא מסוגים שונים במפעל בדימונה. הגעתי לרכבות אחרי שחיפשתי תחום שיענה של שלושה קריטריונים: האחד, תחום עיסוק הקרוב למה שאני יודע לעשות מתקופת שירותי הצבאי, וחיפשתי לעסוק בתעשיית המתכת בתחום עם תחכום. השני, לעסוק בתחום שיש לו עתיד וחזון. השלישי, שהתחום יהיה בבחינת 'אוקיינוס כחול' שבו הכרישים עדיין אינם שוחים, כך שמישהו שאין לו כסף יובל להתבטא בו. תחום הרכבות ענה על שלושת הקריטריונים".
אורית בנבנישתי
תפקיד נוכחי: מנכ"לית ומבעלי השליטה בחברת כוח האדם תגבור
תפקיד בצבא: חיל האוויר, מטאורולוגית בבסיס פלמחים. ממקימות התחנה המטאורולוגית בבסיס
משך השירות: שנתיים (1979-1981)
"למדתי להכיר את כל גווני האוכלוסייה הישראלית"
אורית בנבנישתי, מנכ"לית חברת כוח האדם "תגבור", מעידה על עצמה: "הייתי חיילת ברדקיסטית, שלא כל-כך מסתדרת עם מאפייני עבודת המטאורולוגיה. לא ידעתי לקבל מרות, ולא התחשבתי בדרגה של מי שעמד מולי".
- איזו חוויה זכורה לך מהשירות?
"ההיכרות עם כל גווני האוכלוסייה הישראלית. הייתי 'ילדת שמנת' ובצבא הכרתי את המגוון והטרוגניות הנפלאה שמאפיינת את החברה הישראלית. העבודה הצבאית חייבה אותי לעבוד עם ממשקים רבים, החל מהמכונאי ועד לטייס, וזאת חוויה שלקחתי איתי עד היום".
- כיצד השפיע השירות הצבאי על הקריירה שלך?
"למדתי לקבל את כולם ולבחון כל אדם על-פי התכונות החזקות שלו. אני היום מנהלת חברת כח אדם וסיעוד גדולה, חברה שמבצעת איוש והשמה לאלפי עובדים מדי חודש, ואחד הדברים החשובים שלמדתי בצבא זה שאין לבחון אדם רק על-פי הרושם הראשוני שהוא משאיר לנו, אלא יש להסתכל על פנימיותו ועל כישוריו של כל אדם. למדתי שאין אדם שאין לו כישורים".
בני פדני
תפקיד נוכחי: יו"ר ובעלים בפדני תכשיטנים
תפקיד בצבא: חיל האוויר, טייס קרב
משך השירות: שש שנים (1965-1971) ותקופה נוספת של שנתיים מ-1973
"התברר לי שטיל פגע בחלק האחורי של המטוס שלי"
בני פדני, יו"ר ובעלים של רשת התכשיטים פדני, מספר כיצד התגלגל להיות טייס: "בתחילת שירותי הצבאי הגעתי לקורס טייס באקראי. התחלתי לעבור את המבדקים ואת המיונים. שלב אחר שלב ראיתי חברים פורשים מהקורס או מודחים, והופתעתי לראות את עצמי מצליח בכל המשימות. כאשר עברתי את כל השלבים וקיבלתי 'כנפיים' - הוקסמתי מההרפתקה".
- איזו חוויה חקוקה לך בזיכרון מהשירות הצבאי?
"ביצעתי משימת תקיפה ביום השלישי למלחמת יום הכיפורים. המשימה הייתה לתקוף את הטנקים של האויב סמוך לתעלה. טסתי מאד נמוך, כמעט בגובה הקרקע, במטוס מדגם 'סופר מיסטר'. פתאום הרגשתי זעזוע וחשבתי שנכנסתי להדף של הטילים ששחררתי עם הטנקים. רק כאשר שבתי לנחיתה בבסיס, נתבקשתי על-ידי מגדל הפיקוח לכבות את המנועים ולנחות ללא מנועים. התברר לי, שטיל פגע בחלק האחורי של המטוס בזנב ובכנפיים".
- התמודדת עם נושא השכול?
"איבדתי הרבה. לא מעט חברים מהטייסת נפלו בקרב במהלך מלחמת יום כיפורים".
- אתה מרגיש שהשירות הצבאי השפיע לך על הקריירה?
"אני לא חש השפעה ניכרת על הקריירה, חוץ מתחושת הישגיות ויכולת להתמודד עם כל משימה באשר היא".
אלי דדון
תפקיד נוכחי: מנכ"ל מפעל הפיס
תפקיד בצבא: חיל שריון, מפקד טנק בחטיבה 401
משך שירות: שלוש שנים (1974-1977)
"את ערכי הרעות והערבות ההדדית אני לוקח איתי לכל תפקיד"
אלי דדון, מנכ"ל מפעל הפיס, זוכר את עצמו כחייל מסור: "אהבתי מאוד את תקופת הצבא, הייתי חייל ומפקד שלקח על עצמו המון משימות, השקעתי רבות ומפקדיי העריכו את ה'מורעלות' שבי".
- איזו חוויה חקוקה לך בזיכרון מהשירות הצבאי?
"בשנת 1977, לקראת השחרור, קיבלתי צ'ופר לעזוב את סיני ולעבור לשרת במחנה ג'וליס, ולעשות הסבות מקצוע לבעלי דרגות בכירות מחיל הרגלים. כך למשל, שבוע לאחר סיום מבצע אנטבה הגיע אליי תת-אלוף דן שומרון ז"ל למסלול הסבה. זו הייתה חוויה עוצמתית במיוחד. במשך שבוע ביליתי עם שומרון, חוויה אדירה ומעשירה עבור סמל ראשון צעיר. זו הייתה תקופה מאתגרת וסיום משמח לשירות הצבאי".
- נאלצת להתמודד עם שכול?
"שני חברים טובים מהיישוב שבו גדלתי, בית דגן, נפלו במלחמת יום הכיפורים. שניהם שרתו בשריון בחטיבה 14 - חטיבה שרבים מחייליה נהרגו. היה מאוד קשה ועצוב לאבד אותם".
- האם השירות הצבאי השפיע על הקריירה שלך?
"במהלך השירות עסקתי בפיקוד, בתכנון, בהגדרת יעדים ומטרות, ואלה מלווים אותי כבר שנים רבות. הצבא מקפיד להנחיל למפקדיו את החברות, הרעות והערבות הדדית, ואת ערכים האלה אני לוקח עמי לכל תפקיד שאני מבצע".
ארנון תורן
תפקיד: מנכ"ל קניוני עזריאלי
תפקיד בצבא: לוחם ומפקד בחיל הים
משך השירות: שלוש שנים (1975-1978), חלקן בימת ברדוויל, לגונה בצפון חצי האי סיני
"הייתי חייל עם כושר מנהיגות, שלא תמיד הולך בתלם"
"הייתי איש צוות מעולה, מפקד אהוד וחבר של ממש. בעל כושר מנהיגות מפותח ויחד עם זאת לא שיגרתי ומעט מופרע. כזה שלא תמיד הולך בתלם, אך חדור ומסור", מעיד על עצמו ארנון תורן, מנכ"ל קניוני עזריאלי.
- איזו חוויה חקוקה בזיכרונך מימי הצבא?
"בלילה סוער, בדרך לבסיס-האם לאחר משימה ממושכת, כשנותרה עוד חצי שעה בלבד עד להגעה, 'הושבתי' את הספינה על ריף אלמוגים קטלני, מה שגרר לשעות רבות של חילוץ וגרירה ואי-נעימות מתמשכת".
- האם השירות השפיע על הקריירה שלך?
"השירות הצבאי המיוחד, באזורים קשים ומבודדים, עם אנשים מיוחדים, חידד אצלי את היכולת לפעול בהרמוניה, להוביל אנשים גם בארגון שבו אני מופקד על רבים, וכל זאת ברגע ובנועם הליכות, תוך חתירה מתמדת להשגת המטרות העסקיות".
