יזמי מאגר הגז "תמר" דיווחו שלשום על חתימת מכתב כוונות למכירת גז בכמות שנתית של 4.5 מיליארד מ"ק (BCM) לחברת יוניון פנוסה הספרדית, המפעילה מתקן ליצוא גז טבעי בדמייטה שבמצרים.
העסקה, שהיקפה השנתי יעמוד על 1.3 מיליארד דולר, כוללת יתרונות גדולים ל"תמר": הקמת הצינור מדמייטה לאסדת ההפקה של "תמר" תהיה באחריות הלקוח, ומחיר הגז, שיעמוד על 6.5 דולר, יהיה צמוד למחיר הנפט מסוג ברנט, כפי שהיה מקובל גם בישראל בשנים קודמות.
יוניון פנוסה ניצחה בתחרות על הגז מ"תמר" את BG הבריטית, המפעילה מתקן יצוא מתחרה באידקו שבמצרים. שני המתקנים מופעלים בצורה חלקית, בהוראת ממשלת מצרים שאוסרת לייצא גז מהמדינה עקב מחסור חריף בגז. כתוצאה מכך רשמו החברות הפסדים במיליארדי דולרים עקב הפרת הסכמים ארוכי-טווח עם לקוחותיהם באירופה ובמזרח אסיה.
הגז הישראלי מ"תמר" הוא האופציה הזמינה היחידה עבור החברות הפועלות במצרים. BG מבקשת לרכוש גז בכמות גדולה יותר מזו של פנוסה, כ-7 BCM בשנה בהסכם ל-15-20 שנה, בעסקה של עד 40 מיליארד דולר.
BG, שהפסידה כאמור בתחרות על "תמר", תיאלץ להסתפק בגז מלוויתן, שלא צפוי להתחיל לזרום לפני סוף 2017. אך לפני שהגז יתחיל לזרום, יצטרכו יזמי לוויתן לעמוד באתגרים, שבמרכזם מימון פיתוח המאגר. דרך המלך להשגת המימון הבנקאי היא כנגד הסכמי מכירת גז ארוכי-טווח. החלום הרטוב הוא הסכם גז כמו זה שחתמה "תמר" עם חברת החשמל - אלא שלקוח כל כך גדול ויציב כמו חברת החשמל הישראלית אין כיום בנמצא.
בדיקה מהירה מראה שלוויתן זקוק להסכמים בכמות גז מינימלית של 5 BCM לצורך השגת מימון פרויקטלי לפיתוח שלב א' של המאגר בהיקף 5 מיליארד דולר. האפשרויות להסכמי מכירת גז שעל הפרק הן מול לקוחות בירדן ו-BG במצרים או מול קבוצות בטורקיה - שם אמורה להיבחר קבוצה למו"מ בתוך 3 חודשים.
על כל ההסכמים האלה מעיב הסיכון המדיני והאווירה האנטי-ישראלית השוררת במדינות היעד, לצד סימני שאלה כלכליים. ירדן היא לקוח קטן יחסית וספק גדול אם תהיה מוכנה להתחייב לרכוש את כל כמות הגז שהיא זקוקה לה מספק ישראלי. כדי להגיע בצינור לטורקיה יש צורך להשיג את הסכמת קפריסין, והמו"מ מול החברות הטורקיות צפוי להיות הפכפך וקשה במיוחד. מבין כל האפשרויות האופציה המצרית נראית ההגיונית ביותר מבחינה כלכלית.
כאן נכנס לתמונה הסיכון המדיני. אף הסכם לא ייחתם עם חברה הפועלת במצרים ללא אור ירוק של השלטון המצרי. בישראל מעריכים שהגנרל סיסי, אם ייבחר, לא יערים קשיים, אך הניסיון מראה שאסור לסמוך על המצרים.
על מסורת כיבוד ההסכמים החתומים במצרים אין צורך להרחיב את הדיבור. מעבר לכך ההסכמים עם החברות במצרים מבוססים על חולשת מצרים. נכון להיום הגז הישראלי מסייע לממשלת מצרים שחשופה לתביעות מחברות בינלאומיות הפועלות בשטחה. אך בעתיד הגז הישראלי עשוי להפוך למיותר.
מצרים מחזיקה בעתודות גז מוכחות כפולות מישראל אך אינה מסוגלת לפתח את מאגרי הגז שלה בקצב מהיר מספיק כדי לענות על הגידול המהיר בביקוש לגז מסובסד במשק המקומי. השאלה הגדולה היא מה יקרה אם המצרים יצליחו לפתור את המשבר - האם יאפשרו לישראל להמשיך להזרים גז על חשבון הכנסות ממס לאוצר המצרי?
בישראל אומרים כי גם בתרחיש הכי אופטימי המצרים לא יצליחו להתגבר על המחסור עד העשור הבא. מעבר לכך מציינים שם שממשלת מצרים שותפה במתקנים וצפויה להרוויח מהם. נכון להיום, האינטרס העליון של BG ויוניון פנוסה הוא להבטיח לעצמם גז לתקופה ארוכה והיזמים הישראלים ניצלו זאת היטב. "זה לא יהיה טיול בפארק", אומר ל"גלובס" גורם ישראלי, "אבל הסכם הכוונות זו התחלה טובה".