בשלהי שנת 2007 מצא את עצמו רועי אלבז מנהלה של חברה אשר לה עובד אחד - הוא עצמו - מחלק פליירים לעוברים ושבים ברחובות ראשון-לציון. הרעיון היה לשכנע כמה שיותר אנשים לקחת חלק בפיילוט למיזם חדש שמאפשר לשלם על חניה באמצעות הטלפון.
התגובות לא היו אוהדות במיוחד. "אנשים יודעים שיש מקום חניה ולידו יש מדחן שצריך להכניס אליו מטבעות - המוצר הכי פיזי בעולם. הצרכנים המתוחכמים ביותר אז שמו 'איזי פארק' על החלון. אז התגובות היו סופר-סקפטיות", הוא נזכר. "היו שאלות כמו, 'אבל איך הפקח יידע ששילמתי?' או 'למה שאתן לך כרטיס אשראי?', אבל זה בעיקר היה מצחיק. גם אז נהניתי מהתהליך, ובטח היום, כשאני מסתכל עליו במבט לאחור".
ובאמת, במבט לאחור לאלבז, היום מנכ"ל פנגו המעסיקה 17 עובדים שמנהלים כ-2.5 מיליון העברות (תנועות כספיות) בחודש יש ''כל הסיבות לחייך. על-פי הנתונים העדכניים של מה שהפך להיות "פנגו", לאחרונה נרשם במערכת שלהם הלקוח המיליון ואחד ("אנחנו למעשה סופרים כלי רכב, יש לנו היום במערכת מיליון מספרי רישוי שונים", מסביר אלבז), ומה שהיה מערכת טלפונית מסורבלת, יחסית, המבוססת על הפעלה קולית, הוא היום חלק מהתחום החם של האפליקציות לסלולר, והתחום הלוהט עוד יותר של תשלומים סלולריים.
"התחלנו את כל הסיפור הזה בלי הבנה מלאה לאן זה הולך ואיך זה יתפתח", הוא אומר בראיון שמתקיים במשרדי החברה בפתח תקווה, "מי שיגיד לך אחרת משקר". לדבריו, "היה ברור שזה מוצר טוב ומעניין, אבל אלו היו ימים שבהם אף אחד עוד לא דיבר על תשלום בסלולר, ולהזין כרטיס אשראי באיזושהי מערכת שאף אחד לא מכיר זה לא משהו שהיה מובן מאליו. באמת למדנו בתנועה".
- ואז הגיעו הסמארטפונים והאפליקציות.
"סטיב ג'ובס עליו השלום השאיר לנו אחלה ירושה. אם אתה זוכר, האייפונים הראשונים הגיעו לארץ עוד לפני שחברות הסלולר התחילו לשווק אותם רשמית. הסתובבו פה איזה 100 אלף מכשירים, עוד לפני שבאו הסמאטרפונים האחרים, ואז התחילו גם הדיבורים על אפליקציות. עשינו תהליך מאוד ארוך של אפיון ופיתוח. היום זה נראה הכי טריוויאלי וברור שבלחיצה אחת אתה מפעיל את החניה, אבל לקח לנו זמן לתכנן ולעטוף את זה. ביולי 2011, כשהשקנו את המערכת, נולדה חברה חדשה".
- ומה החברה הזאת שואפת להיות?
"פנגו רוצה להיות היום ארנק סלולרי לדרך. שזה אומר שמהרגע שאתה נכנס לרכב אתה כמובן חונה עם פנגו, אבל אתה גם תשלם איתו בנתיב המהיר או בכביש 6, ואם תתדלק תשלם איתו בתחנת דלק ואחר כך בחנות הנוחות, וכשתשטוף את הרכב תשלם איתו ותקבל קופון הנחה למסעדה ליד".
ליל חניה
סיפורו האישי של אלבז, 34, כמו עשוי מחומרים אגדיים של לשכת ההסברה הממשלתית. הוא גדל בקריית מלאכי, אך הוריו שלחו אותו ללמוד במועצה האזורית הסמוכה באר טוביה, במה שהוא מכנה, "חלק מאותן החלטות שההורים מקבלים ויש להן השפעה על העתיד". שירותו הצבאי כמ"פ בגבעתי השפיע עליו עמוקות ועד היום הוא מרגיש חיבור חזק לצבא, שבא בין היתר לידי ביטוי בכ-40 ימי מילואים בשנה.
"כשהשתחררתי, עשיתי טיול 'אחרי צבא' מאוחר, ותאמין לי שגם אז אחרי שלושה-ארבעה חודשים היית יכול לשלוף אותי מהחוף הכי יפה בברזיל ולהחזיר אותי לפלחו"ד שלי", הוא אומר. "הייתי אומר לך: 'אני מוותר עכשיו על הבגד ים, עולה על שכפ"ץ ונכנס לג'יפ ל-24 שעות'".
גם הגעתו המקרית לפנגו שלובה, איך לא, בשירות המילואים שלו ובאחת ממערכות ישראל. "אחרי הצבא הלכתי לעבוד באינטל בקריית גת. הייתי בן 26, ואז ב-2006 תפסה את כולנו מלחמת לבנון השנייה", הוא מספר. "הפלוגה שלי גויסה בצו 8 לאזור מחנה הפליטים ג'נין כדי להחליף גדוד סדיר שעלה ללבנון. באחד הערבים ישבתי בג'יפ עם סמל מהפלוגה שלי, שהיה אז וגם היום סמנכ"ל הכספים במילגם (שמחזיקה 50% מפנגו. את 50% הנותרים מחזיקה יוניסל, שאחד מבעליה הוא אליעזר פישמן, בעל השליטה ב"גלובס", י"כ). תוך כדי כך הוא אמר לי 'אתה עובד באינטל וזה בטח לא יעניין אותך, אבל יש איזה תפקיד מאוד מעניין במילגם'. התחלנו ככה לדסקס, ואת הצו 8 הזה כבר סיימתי בלחיצת יד שאני מתחיל לעבוד שם".
היום אותו סמל הוא דירקטור בפנגו, ואלבז, כפי שניתן היה לצפות מכל אזרח פרודוקטיבי של אומת הסטארט-אפ, מנהל את החברה הטכנולוגית המובילה וגם מגדל יחד עם אשתו שלושה ילדים במושב כפר ורבורג, הסמוך לעיר שבה גדל.
בחניה, זה ברור, כולם מבינים, ולכל אחד יש דעה. לא לחינם הדוגמה הקלאסית מלימודי מינהל העסקים מספרת על אותה חברה גנרית שבה הדיון על הכנסת מערכת מחשוב חדשה בעלות של מיליונים מסתיים בתוך דקות ספורות, בעוד הדיון סביב הנושא האחרון בישיבה - שינויים בהסדרי החניה במשרד, נמשך ומתארך.
"זה באמת מה שיפה", ממהר אלבז לאשר. "כל פגישה שלי, עסקית או חברתית, תמיד מתחילה בעשר דקות של שירות לקוחות והצעת רעיונות. יש את ה'למה אתם לא עושים ככה, ואתם צריכים לעשות ככה', ומצד שני את ה'אתמול אמא שלי חנתה במקום כזה וכזה, וקרה לה ככה וככה'. זה נושא שמדבר לכל אחד, ולכל אחד יש את החוויה האישית שלו".
חלק עיקרי בכוחה של פנגו טמון בעובדה שהחברה זכתה במכרז של החברה למשק ולכלכלה, שנשלטת על-ידי מרכז השלטון המקומי. מתוקף כך, כל אחת מ-45 הרשויות שגובות תשלום עבור חניה בכחול-לבן מכבדת את פנגו, מה שהופך אותה בערים רבות למעין שחקן יחיד בתחום החניה הסלולרית (המתחרה, חברת סלופארק, שמפעילה אפליקציה דומה, פועלת ב-24 רשויות בלבד). אבל עם הכוח והפופולריות מגיעות כמובן גם התלונות והביקורות.
- למה צריך לשלם לכם בכל הפעלה 40 אגורות - מעבר לתשלום על החניה עצמה? על שני קליקים באפליקציה?
"ש פה חברה עסקית שמחויבת לאיזון ולקורלציה מאוד ברורה בין בעלי המניות ובין הלקוחות שלה. הכוח שלנו נבנה בראש ובראשונה מהלקוחות. על פניו ברור שלקוחות שיגידו 'פנגו לוקחת לי 40 אגורות ואני לא מבין למה' לא ירצו להשתמש בשירותים אחרים שלי, אבל עובדתית זה לא המצב. זה שיש רעשים ופוסטים כאלה ואחרים...".
- זה לא מטריד אתכם? ראה למשל את הזעם סביב נושא העמלות על הזמנת כרטיסי קולנוע באינטרנט, שהוביל לחקיקה בעניין. אולי זה יקרה גם אצלכם?
"יכול להיות שזה יקרה. אין היגיון ואין הצדקה שזה יקרה, כי בשורה התחתונה, ללקוחות אין תמיד יכולת לדעת את כל הפרטים לגבי מקור פרנסה של חברה ואיך היא מבססת את המודל העסקי שלה. ובסוף, כשלי יש חלוקת רווחים עם הרשות המקומית, שלא מאפשרת אפילו לפתח ולתמוך באפליקציה, אז משהו צריך להצדיק את זה".
- מה באמת החלוקה ביניכם ובין הרשות? כשאני משלם 5 שקלים על שעת חניה, כמה מתוך זה מגיע אליכם?
"חלק מינורי מאוד. החלק המאוד-מאוד משמעותי הולך לרשות, ומה שחשוב זה שהלקוח צריך להבין ולדעת שהוא עושה את הבחירה. אנחנו קוראים לזה 'עמלת נוחות', וזה ההיגיון והאיזון שאנחנו מצאנו".
- האם מאז שישנם פנגו וסלופארק, והפרוצדורה הזאת של תשלום על חניה בכחול-לבן הפכה לנוחה הרבה יותר, אנשים מוציאים יותר על חניה?
"מה שירד, ובצורה משמעותית, זה הדוחות. אתה יכול לבדוק ולראות שהכנסות של העיריות מדוחות חניה צנחו, וההסבר הוא אך ורק פנגו ודוגמתה. קח את מספר החניות הקצרות של ה'עד רבע שעה', זאת הדרמה הכי גדולה. בפעם אחרונה שבדקתי הן היוו כ-15% מהחניות.
"כולנו כישראלים יודעים שלפני זה, כשהיה כרטיס גירוד של שעה והיה צריך ללכת לקנות אותו ולחזור, אז עבדת בשיטת מצליח, לקחת את הסיכון - וזה השינוי. אז בשורה התחתונה יותר אנשים נכנסו למעגל המשלמים, וזה טוב להם, זה טוב לרשויות, יש פחות דוחות, אז לכולם יש סיבה להיות מרוצים".
*** הראיון המלא - במגזין "פירמה"